District Judenrat

ה״יודנראט" עשה מאמצים נואשים להקל על סבלותינו על ידי משלוח מזון ושתדלנות אצל הגסטאפו דרך ה״יודנראט" המחוזי. משא ומתן זה נמשך זמן רב מאד. סוף־סוף ניצלו מצפורני הגסטאפו אחד־עשר אנשים, על ידי מתן שוחד וכופר נפש עצום, והאחרים, אשר בינתיים נוספו אליהם עוד כמה עשרות יהודים מעיירות אחרות, נשלחו למחנה העבודה. עוד נמשכת צרה זו והנה הוטלה גזירה נוספת. בסוף חודש יוני נדרש ה״יודנראט" לשלוח שבעים וחמש נערות לעבודה במחנה ליד העיר יגלניצה. ה״יודנראט" טען כי אין כלל נשים פנויות לעבודה מחוץ לעיירה. נמצאו שש בחורות במקום המספר הגדול הנ״ל ואז ערך הגרא חיפושים בלילה אחד ואסף, ללא אבחנה, יותר נשים מהמספר הנדרש. שוב משא ומתן ושוב תשלום כופר־נפש ואעפ״כ לא היה מנוס מלשלוח עשרים בחורות למחנה העבודה. ...

ואמנם לא עברו שבועיים מאסון ה״אקציה" והחל להתבצע השלב הבא: באמצעות ה״יודנראט" המחוזי הועברה פקודה אל שרידי העיירות אוזיראן, מיילניצה, סקאלה וקורולובקה כי עד 22 באוקטובר 1942 עליהם לעזוב את ישוביהם ולהתרכז בגיטו מרכזי שיוקם בבורשצ׳וב. מי שלא יציית — יומת. שוב ניסו ה״יודנראטים" המקומיים להציע כופר־נפש ושוחד על מנת לבטל גזירה זו—וללא הועיל. כל בר־דעת הבין כי הריכוז בבורשצ׳וב הוא הכנה לפעולות השמדה נוספות. אלה שנשארו ללא כל אמצעי קיום, ללא ידידים בין הפולנים או האוקראינים, אלה שגבר עליהם היאוש והשלימו עם הגורל הבלתי־נמנע, ארזו שארית מטלטליהם ועברו לבורשצ׳וב. בסקאלה נשארו כמה עשרות אנשים שנאחזו כל אחד בקש־הצלה משלו: א. קבוצת העובדים במשקו של "משמר הגבול" ומשרתי בתיהם של הקצינים והחיילים. ב. קבוצה אחרת, אף היא "וותיקה" שהמשיכה לעבוד בשדות האחוזה החקלאית (ה״ליגנשאפט"). ג. אנשים בודדים (בלתי מאורגנים בקבוצה מוגדרת והעובדת במקום אחד) אשר תמורת תשלום כבד, באמצעות מתווכים, השיגו אישורים חתומים על ידי ה״גסטאפו", לפיהם הם נחשבים ל״נחוצים למשק הגרמני" (ח 11€16 [ 186 זו 101 ׳\\ 5 ז^> ...