Avraham Bilgori

זה היה משה וידברג (נספה בשואה). נוסף לחדרי בית־הס פעיל בו, בחדר שבמרתף, קן "השומר הצעיר", בקומה הראשונה שכנה הספריה וחדר הקריאה והעיון ובשניה אולם די גדול. ספריית בית העם מנתה על סף חיסולה 5000 ספר, מהם כ־2000 באידיש, כמספר הזה בפולנית, כ־800 בעברית וכ־300 בגרמנית. את הקמת הספריה יזם משה ויזנטאל (משה ברכה׳ס־ כיום בארה״ב) והוא גם ארגנה וניהלה בשנים הראשונות. בהתרחבות הצטרף אליו שלמה שברצבאך (נספה במחנה יאנובסקה) ועזר לו במסירות רבה פייבל גוטספלד. צוות זה תוגבר על ידי אברהם בילגורי, אשר ניהל למעשה את הספריה עד לסגירתה והחרמתה על ידי השלטונות הסובייטים ב־1939. בשנת 1933 נערכה תערוכה מרשימה של מבחר הספרים בכל השפות והיא הפכה מאורע חגיגי לכל נאמניה. ...

... ים, אלא שאי־ציות פירושו היה עונש מוות. בבוקרו של יום הפקודה יצאו מאות אנשים, רובם ברגל ועשרות קשישים בעגלות, לעבר בורשצ׳וב, מרחק של 5 ו ק״מ. (כיוון שהמסע היה בחזקת פיקוח נפש, התיר הרב נסיעה בחג.) בשעה היעודה הגיעו למקום הריכוז כ־160 איש בלבד, קיבלו את פניהם השוטרים האוקראיניים. התרמית פעלה בינתיים; המתקהלים הופנו לאולמות שבהם ישבו פקידי-רישום, כביכול. אולם כאשר התאספו מאות יהודים משאר העיירות התלקחה התופת. ההמונים הוקפו על ידי בריוני הגסטאפו והמשטרה האוקראינית ובמכות רצח, שיסוי כלבים ויריות הובלו לתחנת הרכבת ולמחנה העבודה. בין השבויים היו 84 יהודי סקאלה, יחסית הרבה פחות מאשר משאר העיירות. מזלם של הנושרים היה בכך שבמסעם האיטי לבורשצ׳וב הישיגתם בשורת־אויב מפי סערקע קסירר, אשה אמיצה שנשלחה על ידי אברהם בילגורי להזהיר את המתמהמהים שינוסו על נפשם. ואמנם נסנו בבהלה דרך שדות ויערות והגענו הביתה יגעים ואבלים על האסון שפקד את אחינו האומללים דווקא בחג הפסח, חג החירות והיציאה משעבוד לגאולה...

האוקראיניים שדדו לעצמם רכוש רב. קלנר ושני עוזריו, אנשי ה״גסטאפו" פאהל ופראנץ ניהלו את ה״אקציה" בפראות, בצריחות, מכות ויריות. במהלך נרצחו קרוב ל־30 זקנים, חולים, אלה שניסו להסתתר או שהתנגדו להובלתם כ״צאן לטבח". כך רצח פאהל אשה זקנה שברחה לתוך מרתף בבית ה״יודנראט", ואברהם בילגורי מעיד כי ראה במו עיניו כמה מעשי רצח נוספים שבוצעו בידי פאהל. (פושע זה עומד למשפט במאנהיים והתהליך המשפטי נמשך כבר כמה שנים). הוא וקלגסיו ערכו גם חיפושים אכזריים על גופיהם של העצורים בקסרקטין ושדדו מהם כל תכשיט או חפץ בעל־ערך, שנמצא ברשותם. כך השתוללה התופת כל שעות היום עד הערב, ואז שקטה ה״אקציה" והשתררה דממת מוות שהופרעה מדי פעם על ידי יריה, צריחת הרוצחים, שעוד מצאו מישהו שיצא ממחבואו, ואנחותיהם של כלואי הקסרקטין. היה ליל ירח בהיר, השמים הביטו על השמדת בני־אדם חפים מפשע — ושתקו... ביום ראשון, ב׳ דסוכות נמשכה האקציה, אולם רק מעטים עוד נתגלו. שכנינו האוקראיניים הוכיחו גם בזה את שנאתם המסורתית ליהודים ואחדים מהם שיתפו פעולה עם הנאצים, גילו בונקרים ומסרו את יושביהם לידי הרוצחים.