Chortkiv

בתוך הנוף המרהיב הזה שזורה סקאלה, על מרכז העיירתי הטיפוסי ועל פרבריה הכפריים, העוטרים אותה מצפון, ממערב ומדרום. העיירה בנויה על גבעה רמה שמורדותיה משתפלים בתלילות מזרחה, לעמק הנהר זברוץ׳, ומערבה לתוך הערוץ הצר, כמעט קניון, של נחל בלי שם סתם "פוטיק". השלוחה הצפונית של הגבעה היא צוק מרשים מחודד מוגן על ידי עמק הנהר וערוץ הנחל. עליו מתנוססות חורבות המבצר, בעל העבר ההיסטורי רב־החשיבות בתולדות פולין מעבר לשלוחת המבצר וערוץ הנחל משתרעת "סקאלה הישנה"(סטארא סקאלא) שאותה חוצה כביש עפר, המוביל צפונה להוסיאטין וצפונה־מערבה לצ׳ורטקוב, ואילו מערבה מהנחל שוכן הפרבר הכפרי זאפוטוצ׳ה. ...

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נפלה אימה גדולה על יהודי סקאלה, בחששם בפני הסתערות הקוזאקים, אשר רק הנהר זברוץ הפריד בינם לבין עיירת גבול זו מספר מועט מבין היהודים האמידים הצליחו להמלט מערבה, למרות האיסור והשמירה מצד המשטרה האוסטרית. החזית נעה הלוך ושוב ובסוף אוגוסט 1914 נפלה סקאלה בידי הרוסים, אך ללא כיבוש צבאי ישיר אלא תחת שלטון אזרחי עם הפקידות הרוסית נוצרו יחסים נסבלים, אולם בקיץ 1915 הוטלה גזירת גירוש על כל היהודים שהתגוררו באזור הגבול. יהודי סקאלה גורשו לצ׳ורטקוב והמסע הרגלי התנהל בלווי הקוזאקים שלא חסכו שבטם מהצועדים. בבואם לצ׳ורטקוב רוכזו בחצרו של הרב ולמחרת הובלו לעיירה קופיצ׳ינצה. כעבור ימים מספר הורשו לחזור לסקאלה, אולם לאחר שבוע ימים צוו עליהם לפנות לחלוטין את בתיהם ולהתרחק מהגבול 8 ק״מ ...

הרכבת, לערי המחוז בורשצ׳וב וצ׳ורטקוב ולעיירות הסביבה. לנוף האופייני לעיירה היהודית הוסיפו גוון מיוחד תגרניות השוק, "המארקזיצערינס" שלקוחותיהן היו אף הן נשים בלבד ובעיקר נוכריות. לא חסרו גם חקלאים יהודיים, אף כי מעטים היו, וביניהם שני בעלי אחוזות.

... באשר למוסדות החינוך וההשכלה שבסקאלה היהודית יש לציין שהילדים למדו בבית הספר העממי על שם פולאסקי, היחידי בעיירה, ובתום 7 שנות לימוד יצאו לחיי עבודה, לעזרת הורים ורק מעטים המשיכו לימודיהם בבתי ספר על-יסודיים מחוץ למקום. בשנת 933 נוסד בית ספר תיכון פרטי דו־שנתי ובו למדו בני יהודים, פולנים ואוקראינים שהמשיכו לימודיהם בשתי הכיתות האחרונות לקראת בחינות הבגרות בבורשצ׳וב או בצ׳ורטקוב. בית הספר נסגר בפרוץ המלחמה. אולם, נוסף ללימודי בוקר בבית הספר הפולני, למדו בני המשפחות שומרות המסורת ב״חדרים" ואילו ילדי השכבה המשכילה יותר למדו בבי״ס עברי "תרבות" שהיו בו גם כיתות גן־ילדים וכיתות על־יסודיות. שם טוב יצא לבית ספר זה. הוא טופח באהבה על ידי ראשי הקהילה ומנהיגי המפלגות הציוניות המקומיות וגם התקציב הובטח על ...

... בימים ההם נפל קרבן תמים שני בידי המרצחים. היה בעיירתנו יהודי תמהוני, לייב שכטר, תלמיד חכם וירא שמים אבל מהר בהליכותיו. בבוא הנאצים החל שכטר לשגר מכתבים אל שלטונות המחוז ובהם מחאות על יחסם אל היהודים. יום אחד הופיע ב״יודנראט" ה״ס.ס.־מאן" ברטשניידר, נהג הגסטאפו בצ׳ורטקוב, צווה להוליכו אל לייב שכטר, הובילו אל חורשת קברי הרוזנים גולוכובסקי, רצח אותו ופקד על ה״אורדנונגסדינסט" לטמון את הגופה. רוצח זה נאסר לפני כמה שנים והועמד בפני בית משפט במאנהיים שבגרמניה. הוא מת באטרם שהמשפט הגיע לסיומו. ...

אנשים לברוח. בבוקר ערך הרב מסדר האסירים, שיחרר כשלושים איש ושלח עשרים, ואותי ואת חבריי מה־י.ס.א. בתוכם, לכל א ה״גסטאפו״ בצ׳ורטקוב. מפקד בית הסוהר היה קצין ה־ס.ס. ובר, אשר הפלא בנו את מכותיו באלה המסוקסת שבידו ואני ספגתי את רובן, כי נבחרתי על ידי אחיי לצרה כראש התא, עקב ידיעתי את השפה הגרמנית. לימים היינו מוצאים לעבודה מפרכת בחצר בית הסוהר ושם השתוללו הס״סמנים מרטין וקוכמאן. א ה האחרון היה כלב ענק ושמו "בוללו" וכאשר קוכמאן היה מרים אצבעו מול אסיר כלשהו, היה הכלב מזנק ומשסע את פניו של הקורבן. למארטין היה "תחביב" אחר: הוא היה משכיבנו על רצפת תא־האסירים ורוקד במגפיו הכבדים על גבינו. בבית הסוהר ישבו גם כ־120 שבויי־מלחמה רוסיים, רובם פוליטרוקים וביניהם לא מעט יהודים, לפי מראה־פניהם. יום־יום היו פוקדים עליהם להסתובב במעגל כשידיהם שלובות מאחורי פדחתם, וכך 8־10 שעות רצופות. את הכושלים או המתעלפים היו השוטרים האוקראיניים הורגים בקתות רוביהם או מרוצצים פניהם במגפיהם. כך מתו כולם תוך שבועות מעטים.

בראשית הקיץ 1942, השמדת מחצית השל האוכלוסיה היהודית, שהייתה כבר צפופה זמן רב בגיטאות וברובעים סגורים. אולם מחנות העבודה היו זקוקים למשלוחים של עובדי־כפיה בלתי־ פוסקים ואף הוקמו מחנות חדשים לקליטתם. שתי הזרועות החונקות הקטלניות פעלו במקביל: מי לעבודת כפיה ומי למוות. אחד האמצעים בידי הרוצחים היה רישום האנשים מטעם ה״ארבייטסאמט" וחלוקתם לכשירים לעבודה ולבלתי־כשירים. לשם כך ניתנה פקודה לכל הגברים, גילאי 16־60, להתייצב בצ׳ורטקוב ולקבל תעודות זיהוי חתומות על יד ה״יודנרפרנט" של הגסטאפו. כרגיל, היו יהודי צ׳ורטקוב ראשונים למלאי פקודה זו, בראשם אנשי ה״יודנראט" ושאר המוסדות, אשר התייצבו בפני הרשות ב־18 באוגוסט 1942. חלקם זכו בתעודות "הגואלות" ואילו כמאתיים איש אחרים נעצרו ונשלחו למחנה העבודה קאמיונקה שליד טארנופול. ה״יודנראטים" של עיירות המחוז למדו הלקח הנורא, שלמו שוחד רב, והשיגו וויתור משמעותי, לפיו הוחתמו תעודות הזיהוי במקובץ, בהעדרותם של מחוייבי ההתיצבות.

במקביל החלה לפעול מכונת־השילוח להשמדה — ה״אקציות". עוף השמים נשא שמועות מחרידות על רציחות המוניות ברחבי גאליציה כולה. באקציה שבצ׳ורטקוב נתפסו אלפי יהודים ונשלחו ברכבות־משא אל הבלתי־נודע. שני שמות הפילו אימה על כל לב יהודי: המחנה ברחוב יאנובסקה בלבוב ומחנה ההשמדה בלז׳ץ. אלא שזה האחרון נשאר בגדר מסתורין ולא נודע עליו שום דבר וודאי עד הסוף.

ראש "מחלקת היהודים", איש ה״גסטאפו" קלנר, היה "מבקר" ב״יודנראט" הסקאלה לעתים די קרובות ויוצא ממנו עמוס חפצי־ערך ומתנות שעלו ליהודי העיירה בדמים רבים, תרתי־משמע. ביום 25 בספטמבר 1942, הביא לו ניסן אולינגר, חבר ה״יודנראט," "מתנה", ישר למשרדו של קלנר בצ׳ורטקוב, כפי שזה דרש. בצהרי היום הופיע קלנר בעצמו ב״יודנראט," וודא שהמתנה נשלחה אליו ושאל לאפשרות קליטת ם של יהודי הישובים שבסביבה בתוך הרובע היהודי בסקאלה. תשובת ה״יודנראט" היתה כי בחודש מארס כבר עברו לסקאלה יהודי הישובים הכפריים שבסביבה ורבה הצפיפות בעיירה. קלנר צוה על שני חברי ה״יודנראט" להתלוות אליו לסיור ברובע, כדי לבדוק אם אמנם נכון הדבר, ובינתיים להכין בשבילו מתנה נוספת: כמות הגונה של עור קשה להתקנת סוליות ו־12 מטבעות זהב. בשובו הביע קלנר שביעות רצון מתוצאות הסיור והבטיח ל״יודנראט" כי "הכל יהיה בסדר" וכי ליהודי סקאלה לא יאונה כל רע. (נודע לנו אחר כך כי על תעלול־המרמה הזה חזר קלנר בכל העיירות ...

״האקציה״ — החטיפה, החלה בשעה שש לפנות בוקר ביום שבת, א׳ דסוכות, 26 בספטמבר 1942. אנחנו, המשפחות היהודיות המעטות שעדיין התגוררו בפרבר הכפרי "סטארה סקאלה", היינו העדים הראשונים להתקרבות האסון. לפני עלות השחר שמענו רעש עמום של מנועי מכוניות בכביש סליד בתינו (הכביש המוביל מצ׳ורטקוב לסקאלה), מה גם שהוזהרנו קודם על ידי שכננו מיכל יגנדורף כי משהו עלול להתרחש. אותו העיר בשעות הלילה קצין "המשמר" וילהלם פייפר המוזכר לעיל, אשר רחש איזו אהדה למיכל, שעבד בדיר החזירים ובמשק־החי של "משמר" ופקד עליו לבוא מיד, עוד בלילה, לדיר, כדי לטפל בחיות, כביכול. בישבנו בלילה ליד החלונות, בחשיכה, ראינו טור ארוך של מכוניות עמוסות אנשים מזויינים ומתקדמות לאט באורות כבויים לעבר העיירה. התחבאנו בשדות ובין השיחים שבסביבה, כל אחד במקום אחר. (אמי ניצלה לפי שעה ואני נתגליתי כעבור כמה שעות על ידי שני שוטרים אוקראיניים, הובלת י מוכ ה קשות העירה ושם הצלחתי לברוח).

אייך ווילן דא ברענגען א פאראיינצלטן פאל, און איך בין זיכער, אז די רואם זענען אין יענער צייט געווען אין לאגער, וועלן דאס באשטעטיקן: מיט׳ן ערשטן טראנספארט פון אונזער געגענט קיין בארקי, איז אריך געבראכט געווארן פון טשארטקאוו הערש לינדמאן (חיים בעקער ס זון), א געוועזענער סקאלער. אפזייענדיק א געוויסע צייט אין לאגער, איז ער נעלם געווארן. אויפן אנדערן טאג זענען אלם שטראף דערשאסן געווארן צען יידן, דארונטער לייבעלע בלוטשטיין (לאה פון דער מילכ׳ס זון). דערנאך איז דער טשארטקאווער "יודנראט" אויפגעפאדערט געווארן אים (הערשן) צוצושטעלן אדער אן אנדערן. אויב נישט, וועלן זיי טראגן די קאנסעקווענצן. מיטן ווייטערדיקן שפייז־טראנספארט איז געבראכט געווארן דער פאטער, חיים לינדמאן. זיינע ליידן דארט זענען נישט צו באשרייבן. אליין שוין נישט קיין יונגערמאן, האט ער חוץ שווערער ארבעט, אויך געליטן אין לאגער פון די אייגענע פאר די סוקרבנות, וואס זיי ןזון האט גורם געווען. ער האט אויך געליטן הונגער מער פון אנדערע. איינמאל ווען איך בין געקומען צו דער באן־בריק אין בארקי, וואו א טייל פון אונדזערע מענטשן האבן געארבעט, און ווען חיים לינדמאן האט מיך דערזען, איז ער צוגעקומען און א וויינענדיקער צו מיר אזוי געזאגט: "גענוג וואס ביי מיינע יארן דארף איך אזוי שווער ...

כמעט אין דער זעלבער צייט האט די פראקוראטור ביים געריכט אין מאנהיים אנגעהויבן אן אונטערזוכונג קעגן צוויי געסטאפא־לייט פון טשארטקאוו , די רוצחים אלבערט ברעטשניידער און ריכארד פאהל . דער ערשטער , ברעטשניידער , האט א בלוטיגן חשבון מיט סקאלע , ווייל ער האט דערשאסן לייבעלע שעכטער הי״ד , ווי אויך די פרוי פון מאטיע גרינמאן . ביידע מארד־אקטן זענען געווען פאראיינצלטע פאלן , נישט אין די ראמען פון א מאסן־אקציע . דער צווייטער , פאהל , איז ברייטער באקאנ ט מחמת זיין ראלע און דערשיסן די 33 קרבנות ביי דער גרויסער סקאלער אקציע , אץ סוכות 942 ו . ער איז ארך געווען דער פארוואלטער פונ׳ם צוגערויבטן האב־און־גוטס פון אלע סקאלער יידן־דערשאסענע , פארשיקטע און לעבן־געבליבענע , און נישט בלויז פון סקאלער , נאר פונ׳ם גאנצן טשארטקאווער קרייז . די אונטערזוכונג קעגן די דערמאנטע איז ארויסגעוואקסן פון די שוין־געפירטע פראצעסן קעגן דעם "יודן־רעפערענט " ביים דער טשארטקאווער געסטאפא , דעם רוצח קעלנער ימ״ש , ווי אויך קעגן פאול טאמאנעק , איינער פון די לאגער־פירער אין קאמיאנקא און שפעטער , אין 943 ו אין טשארטקאוו . דער פראצעס איז געווען א גרויסער , מיט הונ ...

... דאס פיר ן פאסאזשירן 5 קילאמעטע ר קיץ בארשטשיוו, אדער 35 קילאמעטע ר קיץ טשארטקאו איז געווען אן אויסשליסלעכער מאנאפאל פץ די סקאלער פיאקערניקעס, אלע פשוטע יידן, אבער נישט קיץ שבת־גויים, חלילה. ...