Zbruch River

... 71 עיירה סקאלה שוכנת בחבל פודוליה המערבית על הגדה הימנית, המערבית, של הנהר זברוץ׳. נהר זה זורם כמעט בקו ישר מצפון דרומה, מתפתל בתוך עמק ציורי צר ורחב לסירוגין, ונשפך לנהר הגדול דנייסטר, כ־35 ק״מ דרומה מסקאלה. בשפך הנהר שוכנת העיירה אוקופ, מקום הולדתו של הבעש״ט. ...

בתוך הנוף המרהיב הזה שזורה סקאלה, על מרכז העיירתי הטיפוסי ועל פרבריה הכפריים, העוטרים אותה מצפון, ממערב ומדרום. העיירה בנויה על גבעה רמה שמורדותיה משתפלים בתלילות מזרחה, לעמק הנהר זברוץ׳, ומערבה לתוך הערוץ הצר, כמעט קניון, של נחל בלי שם סתם "פוטיק". השלוחה הצפונית של הגבעה היא צוק מרשים מחודד מוגן על ידי עמק הנהר וערוץ הנחל. עליו מתנוססות חורבות המבצר, בעל העבר ההיסטורי רב־החשיבות בתולדות פולין מעבר לשלוחת המבצר וערוץ הנחל משתרעת "סקאלה הישנה"(סטארא סקאלא) שאותה חוצה כביש עפר, המוביל צפונה להוסיאטין וצפונה־מערבה לצ׳ורטקוב, ואילו מערבה מהנחל שוכן הפרבר הכפרי זאפוטוצ׳ה. ...

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נפלה אימה גדולה על יהודי סקאלה, בחששם בפני הסתערות הקוזאקים, אשר רק הנהר זברוץ הפריד בינם לבין עיירת גבול זו מספר מועט מבין היהודים האמידים הצליחו להמלט מערבה, למרות האיסור והשמירה מצד המשטרה האוסטרית. החזית נעה הלוך ושוב ובסוף אוגוסט 1914 נפלה סקאלה בידי הרוסים, אך ללא כיבוש צבאי ישיר אלא תחת שלטון אזרחי עם הפקידות הרוסית נוצרו יחסים נסבלים, אולם בקיץ 1915 הוטלה גזירת גירוש על כל היהודים שהתגוררו באזור הגבול. יהודי סקאלה גורשו לצ׳ורטקוב והמסע הרגלי התנהל בלווי הקוזאקים שלא חסכו שבטם מהצועדים. בבואם לצ׳ורטקוב רוכזו בחצרו של הרב ולמחרת הובלו לעיירה קופיצ׳ינצה. כעבור ימים מספר הורשו לחזור לסקאלה, אולם לאחר שבוע ימים צוו עליהם לפנות לחלוטין את בתיהם ולהתרחק מהגבול 8 ק״מ ...

... בשנת 1920 נכבש האזור על ידי הצבא האדום . בסקאלה הוקם "רבקום " (וועד מהפכני ) והבולשביקים פגעו קשות בעסקי היהודים ובפרנסותיהם . שלטון זה נמשך רק 7 שבועות ולאחר נצחונם של הפולנים במלחמתם נגד הסובייטים התיצב הגבול בין פולין לבין בריה״מ לאורכו של הנהר זברוץ׳ בחודשים הראשונים לשלטון הפולני סבלו היהודים מתגרת ידם של החיילים הפולנים , אנשי צבאושל הגנרל יוזף האלר . הם הכו יהודים וגזזו זקניהם ופאותיהם , ולא מעטים מבני סקאלה נפגעו מידיהם . במרוצת הזמן השתלט הממשל האזרחי על המצב והחיים חזרו למסלולם התקין .

ב־17 בספטמבר 1939, עם עלות השחר, צלח הצבא האדום את הזברוץ׳, וסקאלה, בתוך גאליציה המזרחית כולה, נשארה בידי הסובייטים עד סוף יוני 1941. ניתנת האמת להאמר כי כל יהודי סקאלה, גם הציונים, קיבלו את הצבא האדום, מי באנחת רווחה ומי בהתלהבות; הרי גדול היה הפחד מסכנת הכיבוש הנאצי שהתקרב כבר לשערי העיר לבוב. עברו כמה שבועות והמצב נישתנה. קודם כל נשבר מטה לחמם של הסוחרים, חנויותיהם התרוקנו ונסגרו. המפרנסים, רובם ככולם, הפכו עובדי הממשל בכל ענפי המשק, כולל עבודות פיסיות קשות בחקלאות, במחצבות, בסלילת כבישים ומסילת הרכבת וכד׳. בני המשפחות שהתרוששו עזבו את סקאלה וחיפשו מקורות פרנסה וחיים בטוחים יותר בערים אחרות ובעיקר בלבוב. לאלה הצטרפו פעילי תנועות הנוער הציוניות שחששו, ובצדק, מפני רדיפות מצד הקומוניסטים. ב־25 בדצמבר 1939 נפלה על 17 משפחות יהודיות גזירת ה״נאציונאליזאציה" (הלאמה). ללא כל התראה מוקדמת וללא נתינת רשות לקחת עמם משהו מרכושם ואפילו מבגדיהם, גורשו כמה עשרות נפשות מבתיהם, וכל רכושם הוחרם. רובם לא היו אפילו עשירים. אף פולני, אף אוקראיני לא נפגע־ אם כי ה ...

... ביים טייך זברוטש ...

... אין דער תקופה פון אלט־פוילישן קעניגרייך האבן יידן געהאט באקומען פאר הויכער אפצאלונג און קאס־שטייער געוויסע "פריוויליגיעס" (קיומים), לויט וועלכע זיי האבן געקענט אנגיין מיט זייערע פרנסות, מיט זייער קהילה־לעבן, מער־ווייניקער "אומגעשטערט". גיכער ווייניקער און מער־ווייל מיטן טויש פון די מלכים פלעג זיך אפט בייטן דער מצב און די "שטימונגען". דער פוילישער־קאטוילישער קלע"ר (די נלחים) האבן אפט געפרעדיקט שנאת ישראל און ס׳האבן נישט אויסגעפעלט קיין איבערפאלן אויף קהילות מצד דעם אויפגערייצטן המון. פארשטייט זיך, אז אין פארשידענע פעריאקן האט אויך דער יידישער ישוב אין סקאלע געליטן פון די דאזיקע מאוימדיקע דערשיינונגען. פונדעסטוועגן האבן יידן זיך געפרוכפערטן און געמערט אין פוילן־אזוי אויך אין פאדאליע, אין סקאלע ביים טייך זברוטש.

ימי סוף חודש מארס 1944 עברו תוך פגישות נרגשות, בכי קורע לבבות והתאוששות כלשהי מהלם השואה. דאגה רבה קננה בלב הניצולים, בראותם מספרם הקטן של החיילים ששיחררו את הישוב, ובשמעם כי מעבר לנהר זברוץ׳, באזור קמיניץ־פודולסק, מכותרת דיביזיית ס״ס גדולה, יותר מעשרת אלפים לוחמים. החששות והפחדים התאמתו כאשר בבוקר קודר ...

... מיר פון אונדזער זייט, האבן קעגנגעווירקט מיט אזעלעכע ארגומענטן, אז זיי האבן געמוזט אפעליק צו אונתערע באפרייער. למשל: מיר האבן אויפגעוויזן שווארץ אויף ווייס, אז די אלע פארביסענע שונאי ישראל זענען גלייכצייטיק סאוויעטן־האסער, וואס ווילן א זעלבסטשטענדיקע אוקראינע אויף ביידע זייטן זברוטש, און כדי דאס צו באקומען האבן זיי זיך פארבונדן מיט די דייטשן און זענען ווייטער פארבונדן מיט זיי. זיי זענען די מערדערס פון אייערע און אונחערע מענטשן. און אונזערע טענות האבן געווירקט.

־ איך האב אויס נישט ליב ביים "זברוטש", עפעס דאס וואסער שטייט אויף א טיי ן ארט . ...

... ־ מיטוועמען?...זאלסטזיךנישטדערוועגןגייןאליין,דו הערסט?...ביידערמיהלטראגטשטארקדאסוואסער...גייגיכעדצום "זברוטש".. ...

... דאס וואסער אונטער׳ן בריקל האט געזאטן, געשוימט. רוכצי האט אריבערגעקוקט די פארענטשע. פון יענער זייט איז אנגעקומען א גרין,שטיל וואסער, דער "זברוטש", און געווארן אונטער׳ן ראד א וואסער פון דער מיהל. ...

ווען די טריט פון די פאטרולן האבן זיך דערווייטערט און זענען פארלוירן געגאנגען אין דער נאכט־שטילקייט, און ווען די לבנה האט זיך באהאלטן אונטער א פארבייגייענדיקער כמארע, האבן מיר זיך אויף די שפיץ פינגער, איינער נאכן אנדערן, אנגעהויבן ארויסצושארן פון אונדזער געסל. ארויס פון דער "אילניצע" זענען מיר פארבייגעלאפן דעם פוסטן בית המדרש, ארונטער בערגלעך, פארביי געסלעך און חורבות און דורך די גערטנער האבן מיר זיך ארונטערגעלאזט אין טאל אריין, וואו עס שלענגלט זיך דער שמאלער וואסער־שטראם פון דער גראלניע אין זברוטש אריין. ...