Tarnopol

... יו מצרך מבוקש ביותר על ידי האוכלוסיה היהודית. מוצרים רבים אחרים נקנו ונמכרו בסיטונות ובקמעונות על ידי סוחרי המוכשרים של סקאלה: בתי מסחר גדולים לבדים ולבגדים מוכנים, לעורות, נעליים ומגפיים סדקית ומצרכי מזון. מחסני ברזל־בניה, כלי עבודה פח מכשירי עבודה פשוטים ומשוכללים סיפקו סחורתם לכל הסביבה. אחד מסוחרי הברזל היה סוכנם של חברות מסחריות גדולות בווינה, פראג וברין. ושוב ־ הרבה מן הסחורות האלה היו מוברחות לרוסיה אשר היתה "בולעת" כל מה שהגיע מהמערב. כמה יהודים עשירים עסקו במסחר בחומרי בנין עצי בניה ונגרות. "הדרכים הפולניות" ומסילות הברזל היו זקוקות לכמויות עצומות של אבני תשתית וחצץ באשר באותם הימים זיפות כבישים לא היה ידוע בכלל. חומרים אלה הוכנו במחצבות המקומיות וסוחרי סקאלה סיפקו אותם למרחקים, עד טארנופול סטאניסלאבוב וזלוצ׳וב. ...

זייד ע שווארצבאך האט געהאט א גרויס געשעפט פון בוי־האלץ. ער האט אויך געפירט גרויסע מסחרים מיט שטיינער אק שטיינדלעך, וואס ער האט געליפערט צו דער רעגירונג און צו דער באן־דירעקציע. די מסחרים האט ער געפירט בשותפות מיט זיין איידים בנציון פידערער. זייערע ליפערונגען האבן געגרייכט קיין סטאניסלאוו, טארנאפאל און זלאטשאוו. ...

... בסוף נובמבר 1941 החל לפעול ה״ארבייטסאמט״ (משרד העבודה) הגרמני והוא צווּה להמציא לו רשימות כל הגברים והנשים, גילאי 16־60. כל "יודנראט" חויב לספק מכסת עובדי־כפיה, שיישלחו למחנה עבודה בורקי וויילקיה (16 > 1611 /\/\־ 1 > 1 ח 80) ליד טארנופול, ויוחלפו מדי ששה שבועות על ידי אחרים. ה״יודנראט" הסקאלי ניסה להתחמק מגזירה זו בטענה שהאנשים הכשרים לעבודה עסוקים בעיירה עצמה ב״משמר הגבול״ ובאחוזה. לא הועילו לו טיעוניו. הוא קבע 50 אנשים מתוך הרשימה שבידו, והם הובלו לצ׳ורטקוב ב־2 בדצמבר 1941. בהגיעם למקום הריכוז הבחינו בתכונה חשודה של שוביהם והחלו לברוח לכל עבר. גם 22 מאנשי סקאלה ברחו והתחבאו, וה״יודנראט" נצטווה למצאם ולהחזירם למחנה, אחרת תיפעל נגדו ה״גסטאפו". היתה זאת צרת רבים, אלא שהאסון נמנע.

בראשית הקיץ 1942, השמדת מחצית השל האוכלוסיה היהודית, שהייתה כבר צפופה זמן רב בגיטאות וברובעים סגורים. אולם מחנות העבודה היו זקוקים למשלוחים של עובדי־כפיה בלתי־ פוסקים ואף הוקמו מחנות חדשים לקליטתם. שתי הזרועות החונקות הקטלניות פעלו במקביל: מי לעבודת כפיה ומי למוות. אחד האמצעים בידי הרוצחים היה רישום האנשים מטעם ה״ארבייטסאמט" וחלוקתם לכשירים לעבודה ולבלתי־כשירים. לשם כך ניתנה פקודה לכל הגברים, גילאי 16־60, להתייצב בצ׳ורטקוב ולקבל תעודות זיהוי חתומות על יד ה״יודנרפרנט" של הגסטאפו. כרגיל, היו יהודי צ׳ורטקוב ראשונים למלאי פקודה זו, בראשם אנשי ה״יודנראט" ושאר המוסדות, אשר התייצבו בפני הרשות ב־18 באוגוסט 1942. חלקם זכו בתעודות "הגואלות" ואילו כמאתיים איש אחרים נעצרו ונשלחו למחנה העבודה קאמיונקה שליד טארנופול. ה״יודנראטים" של עיירות המחוז למדו הלקח הנורא, שלמו שוחד רב, והשיגו וויתור משמעותי, לפיו הוחתמו תעודות הזיהוי במקובץ, בהעדרותם של מחוייבי ההתיצבות.

ב־13 בינואר 1944 שוחררה העיר סארני, הראשונה בגבולות פולין הדרומית־המזרחית שלפני המלחמה. הצבא הסובייטי הסתער, תוך קרבות כבדים, דרומה לכוון טארנופול והנהר דנייסטר שבגבול הרומני־הפולאני לשעבר. ב־24 במארס 1944 טרטרו שרשראות הטנקים הסובייטים ברחובותיה הריקים של סקאלה, מרוקנים מיהודים שנרצחו ומאוקראינים חיים, אמנם, אבל מבוהלים וחרדים לצפו להם בשל פשעיהם. בשעות הספורות שלאחר השחרור החלו להגיח ראשוני הניצולים מתוך הבונקרים, מהמחבואים אצל הגויים גומלי־חסדים ומהיער. שרידים עלובים, דומים יותר לשלדים מאשר לאנשים חיים, מגודלי שער־פרא, צולעים ונשענים על מקלותיהם, מכוסים בלויי־ סחבות, וסמרטוטים על כפות רגליהם. זה מה שנשאר מעיירתנו אחרי שש מאות שנות קיום וארבע שנות שואה: בערך 140 פליטי חרב מתוך אלף חמש מאות וחמישים תושבי הרובע היהודי על סף השואה; ולמספר עלוב זה הגענו רק לאחר שחזרו מהמזרח, מפזורת ברה״מ ומהמלחמה, אלה שעזבו או נאלצו לעזוב את העיירה בתקופת השלטון הסובייטי.

... בתחילת חודש אפריל. כעבור שנים, בהגיענו ארצה, הראו לנו העיתון ״משמר״ מיום ר, י״ד ניסן תש״ד, 7 באפריל 944 ו, ובו תחת כותרת גדולה בעמוד הראשון "שוחררה סקאלה", כתוב: "כליון חרוץ צפוי לדיביזיות הגרמניות המכותרות. מודיעים רשמית (ממוסקבה) כי סקאלה, מדרום־מזרח לטארנופול, שוחררה. עיר זו היא במלכודת בה נתפשו 5 ו הדיביזיות הגרמניות. בקרבות אלה לקחו הסובייטים שלל רב. מדרום־מערב לטארנופול הדפו צבאות ז׳וקוב התקפות חזקות של האויב שניסה לפרוץ ולהציל את הכוחות המכותרים. לאויב נגרמו אבידות קשות". קראנו והתרגשנו והזלנו דמעות רותחות בזוכרנו כי גם שחרור זה ונצחון זה של הצדק ההיסטורי על הרשע המפלצתי עלה לנו בקרבנות יקרים מתוך אלה שכבר שוחררו.

גרדס ן דאקטאר. איז מען געפאק מיט דער באן קיין טארנטאפאל, סטאניסלאוואוו אץ בעיקער קיץ לעמבערג. אווי ווי אבער זונטיק איז געווען א שטרענגער חג אץ קאטוילישן פוילן, האט עס ראך נישט געהאט קיין שום צוועק צו פארן שבת. ...