Kyiv

מטרת ציוד ושל הצבא הפולני על־ידי ממשלות אנגליה וצרפת היתה, שילחם נגד הבולשביקים. הצבא הקומוניסטי עוד לא הספיק להתארגן כהלכה אחרי המהפכה, והצבא הפולני ניצל את שעת הכושר והתחיל להתקדם לשטחי אוקראינה. הצבא הקומוניסטי נסוג, נרדף על ידי הפולנים שכורי הנצחון, הכובש בדרכם עיר אחרי עיר, כפר אחרי כפר. בדרך עקובה מדם יהודי הגיע המסע עד לעיר קיוב. לבסוף חל מפנה; הצבא הפולני שהתקדם בקצב מהיר מדי, נשאר בלי אספקה צבאית. קוי החזית התרחקו מבסיסי האספקה. בימים ההם לא היו עוד אוטומובילים בארץ, את האספקה לחזית הובילו בעגלות רתומות לסוסים. הצבא הפולני, שהיה מחוסר ציוד ואספקה, לא החזיק מעמד והתחיל לסגת מן החזית בבהלה, כשהוא נרדף על ידי המרשל הרוסי בודיוני ורוכביו. חיילי הצבא הפולני הנרדף והמובס, התנקמו ביהודים, שדדו וענו, גזזו ומרטו זקנים של אנשי שיבה, יחד עם הבשר, ושפכו דם יהודי על לא עול בכפם. הצבא הרוסי הקומוניסטי דלג אחרי הצבא הפולני, החזית התקרבה לסוקולקה ולעיר נכנס הצבא הפולני הנסוג. רוב הצבא היו ה״האלרצ׳י־ קים", שהפילו אימה וכלו חמתם ביהודים. חרדת־מוות תקפה את יהודי העיר, החנויות נסגרו, הכל הסתתרו בבתים, במרתפים. הצבא הפולני הנרדף והמובס השתולל ברחובות, פרץ חנויות, הכה יהודים, התעלל וקרא צווח־ חות־פרא. מדוכאים ונפחדים ורעבים ישבו היהודים סגורים במחבואים. הפחד ואימת־המות גברו בהתקרב הערב. החושך והאפלה מרטו עצבים. והנה עברה שיירה צבא ...

... אולם חל שינוי במצב המדיני. הגרמנים נסוגו והשלטון עבר לידי הפולנים, והללו הסתבכו במלחמה עם הרוסים. בתחילה האירה ההצלחה את פניה לפולנים וברדיפתם אחרי הרוסים הגיעו עד שערי קיוב, אך מיד התהפך הגלגל, והרודפים היו לבורחים והתחילו להתקרב בחפזון לסביבת עירנו. כדי להציל את הזהב נטמן חלק גדול ממנו בקרקע באחת החצרות. הרוסים הגיעו לעיר והחלו מחפשים בבתים ובאחד מהם נתגל הת אוצר־חזהב. התחיל משא־ומתן עם ראש ה״ריבקום "("ועד המהפכה" ) שהיה יהודי, בחור ישר וגם נוטה לציונות, על החזרת הזהב. התברר שהוא בכלל לא הובא לאוצר השלטון, כי אחד מן הפקידים לקח לו את הזהב לעצמו, ובעוד החקירה נמשכת, הוכו הרוסים ליד פרגה, והתחילה נסיגה מבוהלת, ואתה נעלם גם הזהב.

רואה אני בעיני רוחי את הסתערות הצבא הרוסי, את הגרמנים הבורחים בבהלה ושוב רועם קולו של הקריין: שוחררו הערים... שוחררו? האמנם? הערים, הרחובות, הבתים שוחררו! והאנשים אים יראיתי במו עיני מד, עוללו הגרמנים לאחי בני־עמי! ראיתי קברות ההמונים בסביבות ביד,ח״ר לטרקטורים, בחרקוב תעלות בבי־ יאר בקיוב בהן נקברו עשרות אלפי יד,ודים, טבוחים בידי הנאצים, עברתי ברגלי עם הצבא המתקדם על פני ערבות אוקראינד, הרחבות, עשרות עיירות ובד,ן אין אף יהודי: העתונים והשדורים מלאים תאורים על זוועות הגרמנים, על השמדה כללית של האוכלוסיד, היהודית. אולם הלב אינו משלים. הייתכן האם לא נשארו יד,ודים בסוקולקה 1 האמנם נתרוקנה העיירה מיהודיה ן חצי־שנד, התד,לכתי כסד,רורי. המחשבה, כי סוקולקה שוחררד, ולי אין אפשרות להגיע אליה ולראותד, במו עיני לא נתנה לי מנוח. עד שבאחד מימי דצמבר 1944 זכיתי ומפקדי, איש ארמני טוב לב, נעתר לבקשתי ושלחני בשליחות, אשר אפשרד, לי לעשות "קפיצד," לסוקולקה. ...