Community Committee

מלבד חמשת בתי-הכנסת היו בעירנו גם שני בתי- תפילה של החסידים: ("חסידים-שטיבלאך") קוצקער שטיבל וקארלינער שטיבל שם התפללו חסידי העיר. בבית-הכנסת ובבית המדרש התקיימו גם מסיבות רש- מיות בחגים הלאומיים של היהודים וגם של המדינה, תחילה של רוסיה ואחר כך—של פולין. שם גם נשאו את דבריהם המגידים שנזדמנו לעירנו. והתקיימו גם האסיפות לועד-הקהילה ואסיפות של הסתדרות הציונית אף חופות היו מסדרים ליד בתי-הכנסת. ...

... בליל הסדר שרר מצב רוח מרומם. אור ושמחה הורגשו בכל פנד"ק קול שירת ההגדה בקע מכל בית יהודי עד שעה מאוחרת בלילה. השולחנות היו ערוכים כל טוב. מצות ויין, דבש (מעד), חזרת ודגים, וכל מיני מטעמים. האנשים פרקו מעליהם עול של דאגות ימי־חול, בליל הסדר הרגיש עצמו כל יהודי כאילו היה "מלך". אנשי סוקולקה דאגו גם לחיילים היהודים בצבא הפולני, וערכו להם "סדר" בנוכחותם של חברי ועד־הקהילה, הרב הראשי ר׳ שוסטר והוזמנו גם קצינים פולנים. ...

... מוות, רחפה חרדה לבאות, לבלתי נודע. יהודי סוקולקה הבינו מה טיבו של שלטון פולני הם הכירו את הפולנים היטב, וידעו שהם צמאים לדם יהודי. לא פעם איימו הפולנים על יהודי סוקולקה בטבח אם יהיה השלטון בידיהם. הם חיכו ליום הנקמה. חרדת מוות תקפה את העיר. משלחת של ועד־הקהילה התיצבה בפני המועצה הצבאית הגרמנית ובקשה למנות שוטרים יהודים ולצייד־ רם בנשק, כדי שהישוב היהודי יוכל לעמוד על נפשו ולהתגונן מפני הפולנים צמאי הדם. הבקשה נדחתה, ואף הוקמה משטרה פולנית בעזרת הצבא הגרמני. מפקד המשטרה הפולנית היה עורך־דין סטראז, שגר בקוריללי. המשטרה הפולנית השתלטה על סוקולקה. הצבא הגרמני התכונן לעזוב את העיר לפי הפקודה שקבלו מן המטה, ארזו את חפציהם והיו מוכנים למסור את נשקם לפולנים ולצאת לדרכם. בינתיים התנפלו האכרים הפולנים מן הכפרים הסמוכים על מחסני הצבא שהיו במחנה־הצבא בדרך לקרינקי, שדדו את הסוסים, תלבושת ומכולוז, מבלי התנגדות הצבא. אולם, הגיעה ידיעה לצבא הגרמ־ ני שחנה בעיר. שהפקודה מווארשה היא מזויפת, וכי מטרת הפולנים היתד. ללכדם בפח, כדי שיפנו את העיר וד,ם יקבלו את נשקם. חיש־מד׳ התעורר הצבא הגרמני שד.יד. אובד־עצות ומיואש, חזר ותפס את השלטון, אסר מקצת מן השוטרים הפולנים וד,וציאם להורג. יתר השוטרים ברחו מסוקולקד. וד,צילו את עורם.

... הגרמנים התבססו, התבצרו והנהיגו בסוקולקה משטר חמור בחיים הכלכליים והתרבותיים. את רוב המזון מן הכפרים העבירו לגרמניה ואצלנו, כמו בכל שטח הכבוש, הנהיגו כרטיסי־מזון לכל התושבים. היינו נאלצים לעמוד בתורים ארוכים לקבל קמח ללחם ותפוחי־אדמה קפואים, שר׳ שמואל כהאן ז״ל חלק בשם ועד־הקהילה. התחלנו להרגיש ברעב. מקצת הילדים התפזרו לכפרים הקרובים ובחסות החשיכה הצליחו להחדיר מצרכי מזון הביתה. מקצתם עבדו אצל הגרמנים וקבלו מזונות וככה הצליחו להקטין את המחסור במזון. הדאגה השניה היתה הנוער. עקב המלחמה גדלנו אנו ללא מקצוע וללא השכלה לקראת עתידנו. ולכן ראש דאגתנו היה הנוער, בו ראינו את העתיד.

... א גוטע און נוצליכע זאך איז געמאכט געווארן אין אונדזער שטאט דורך די קהילה־פירער און בכבודיגע לייט. זיי האבן דא געשאפן א קאמיטעט אויפן צו

... הפנק ס מכי ל פרטיכלים ש ל "ועד הקהלה" בתקופת 8 בינואר— 22 באוקטובר 1919