Berlin

זוכר אני משפחות אחרות שהיו ידועות לי, בעודני בילדותי בעיר-דויד. משפחת אלי קון ; את השם קון (סוס ברוסית) רכש ראש המשפחה בשנה שקנה סירת-קיטור קטנה שיכלה לשוט במים הרדודים של הנהר הורין אחרי הפשרת השלגים וגאות המים באביב. ליצני העיירה הכתירוהו בשם ,קון" כמתאים לסירת-הקיטור שלו. היתה ידועה משפחת יודוביץ, שהיה אחד מעשירי העירה, ישב בבית מסויד גם מבח ץ, ואנו הילדים היינו מביטים בעיני קנאה בילדיו שהיו באים עם אביהם בשבת לתפילה, תמיד במאוחר. היתה עוד משפחת הקצמנים, שאחד מהם היה סניגור בפני שופט-שלום במשפטים אזרחיים (והיה מעשה באחד שהגיש תלונה שקנה פר, ונתנו לו שור, והסניגור ?א יכול היה לבאר ?שופט את ההבדל בין שור לפר, כי לא ידע ברוס ת את המלה ,סירוס"). לשני מבין האחים קצמן היה בן, סטודנט בברלין; כשחיזר אחרי בתולה ממשפחת חרדים, היו הורי הבתולה נמנעים מלראותו -- הם לא יתנו את בתם לגוי, אוכל טריפות והולך גלוי ראש. מוטב יתנוה למולך; וגיצל הסטודנט לא התיאש ודרש, אומרים, על יסוד החזקה... ...

... זוכרני השבת הראשונה לאחר פטירתו של דודי חיים-ברוך אלפינר. במיטב שנותיו נפטר הדוד בברלין הרחוקה. השאיר אחריו שלוש בנות, ששתיים מהן הגיעו לפרקן וארבעה בנים, שהגדול בהם היה בצבא. סבא לא שינה ממנהגו אף כמלא-נימה, ולא הרשה לאיש להזכיר אף במלה את דבר האסון. ;שבת היום" אמר, רק בשעת ההבדלה לא יכול הוא עצמו להתאפק ופרץ בבכי. אוירא דשבת נמשכה בבתים רבים גם לאחרי ההבדלה.

לא בנקל עלה לי הדבר להתקבל לפלוגת הפארטיזאנים, ואחר כך לצבא האדום. עם הרוסים עברתי את ליטא, לאטביה, נלחמתי בחזית ורשה ולבסוף גם הגעתי אל ברלין, זאת הטמאה ונקמתי את נקמת דמנו השפוך... אבל הפצע העמוק אשר בלבי לא נרפא... ...

... דיק אין אלע בלאטעס, לוזשעס. וועלדער און זומפען, איינזאם, עלנט, ערגער ווי א הונט. איז אין מיין געדאנק געווען נאר איין מחשבה -- ווי גיט מען צו וויסן מיין שוועסטער און ברודער ? וועט כאטש עמיצער פון אונדזער משפחה וויסן נאך מיין טויט, וואס איך האב איבער- געלעבט ? ניט איינמאל האב איך געוואלט א סוף מאכן צו מיין לעבן. נאר דערמאנענדיק זיך אן אייך, האב איך זיך געשטארקט. איך האב אלץ געהאפט -- אפשר, און האב מיט'ן גרעסטן מוט אלץ איבערגעטראגען. מיין איינציגע שטרעבונג איז געווען ווען עס איז צו נעמען געווער אין האנט און נקמה נעמען. ניט גרינג איז עס מיר אנגעקומעז אריינצוגיין אין פארטיזאנישן אטריאד. פון אטריאד בין איך אריין אין דער רויטער ארמיי. געווען אין ליטע, לעטלאנד, דערנאך אויפן פראנט הינטער ווארשע, און געענדיקט אינ'ם פינסטערן בערלין. פאר אונדזער אומשולדיק פארגאסן בלוט האב איך נקמה גענומען. נאר די גרויסע וווּנד קען זיך ניט פארהיילן". ...