Podlasie

טראץ דעם, װאם לוקאװ איז אין פאדליאשע, איז זי תמיד געװעןא פוילישע געגנט אין איר באראקטער. די לוקאװער קהילה איז געװעןא טײל פון דעם לובלינער גליל (קרייז). ...

... הקהילה העתיקה בלוקוב נמצאה מבחינה גיאוגרפית־אסטרטגית בפרשת דרכים רועשת בין פולין לליטא ושלטה על המשור של פודלישה. לכן אולי היתה לוקוב הישוב היהודי העתיק ביותר בפודלישה. לפני שהנוצרים הקימו כנסיה, הקימו היהודים בה בית כנסת משלהם. אם לא נראו בעיר המסעות הסוערים של חבורת חמלניצקי, של השוודים, של צבא נפוליון, של הרוסים והאחרים הרי זה רק בגלל העובדה שהעוברים שדדו, רצחו ושרפו את הכל ביסודיות שלא נשאר זכר לבאים אחר כן. ככל שההיסטוריה של עיר הכתר היתה סוערת, כך סוערים ומלאי חיים היו חיי יהודי לוקוב. הקהילה הקדושה לוקוב היתה בעלת יחוס גדול, היו בה הרבנים החשובים של פודלישה וגם רבה האחרון אם אינני טועה היה נכד הקוצקאי. ...

... כמו בסערות קודמות לא נשאר בלוקוב כל סימן, כן לא נשאר שריד בעיר שיראה שכאן חיו, עמלו וחלמו על גאולה שבט יהודים בריא של פודלישה, שלא ידע מנוחה. בחולות בדרך לרדזין, 7־6 ק״מ מלוקוב, ראיתי המון אברים זרוקים— אבריהם של בני שבט זה. כאן רצחו הגרמגים אלפי יהודים הן מלוקוב העיר והן מן הערים, העיירות והכפרים שבסביבה, מחם גורשו היהודים. כמו שבעבר היתה לוקוב העיר לנקודה מרכזית למאורעות, מקום של מאורעות היסטוריים, כך היתה הקהילה היהודית בלוקוב למרכז הריגות איומות ועינויים אכזריים. לא רק ליהודי לוקוב, אלא גם לערים, עיירות וכפרים יהודיים אחרים. קשה לחושי אנוש להבין את הסבל חנורא שסבלו יהודי פולין בדרכם האחרונה לתאי הגזים. גם אם כל השמים יחפכו לדפים, כל היערות לעטים וכל הנהרות לדיו, אי אפשר יהיה לכתוב ולתאר את כל מה שנעשה בשנים1939-1944 על אדמת לוקוב. אין זה בכוחו של אדם לכתוב ואפילו יעשו המשתתפים בספר מאמץ על אנושי, לא יוכלו יותר מאשר לגלות קצה מיריעת הגיהנום.