Zbruch River

... אז ד בדרך כלל, האט אדסגעזען סקאלע, ביים טייך זברוטש, אץ מזרח גאליציע, פאר׳ן גרויסן בראנד און חורבן. ס׳איז דארטן געווען א קאלירפולע, שעפערישע יידישע קהילה. בעת די רוהיקע יארן, אונטער דער עסטרייכישער מאנארכיע, פאר דער ערשטער וועלט־מלחמה, איז עס געווען א קהילה פץ קענטיקער שפע אץ פרנסה. בעיקר, האבן יידן גענאסן פץ בירגער־ רעכט אץ.פרייהייט, לויט דער קאנסטיטוציע.

בשבוע האחרון של חודש יולי היו יהודי סקאלה עדים לאסונם של אחיהם, תושבי מחוז רוטניה הטראנסקארפאטית, שסופחה להונגריה לאחר פרוקה של צ׳כוסלובקיה ואשר לא היו אזרחי הונגריה לפי הסכם טריאנון. אלפי יהודים על זקניהם וטפם גורשו מישוביהם והובלו — רעבים, צמאים ומעונים בידי נוגשיהם, לעבר הגבול הפולני־הסובייטי לשעבר, הנהר זברוץ׳. האכרים והשוטרים האוקראיניים התעללו בהם ללא־רחם, שדדו שארית מטלטליהם והריצום כשהם מעולפים מהחום ומאפיסת כוחות, לעבר העיירה אורינין ועיר המחוז קאמיניץ־פודולסק, שתיהן באוקראינה הסובייטית, במרחק של 20־30 ק״מ מזרחית מסקאלה. יהודי סקאלה התגייסו לעזרתם של אחיהם האומללים, אספו מזון, לבוש, שחדו את הנוגשים כדי שיסכימו לחניה קצרה בתוככי סקאלה, שהשיבה במקצת נפשם של המגורשים ואפשרה לספק להם מזון חם, טפול דחוף לנזקקים ושכירת עגלות מהאכרים לשם הסעתם ליעדי גירושם. הצטיין בפעולות אלה עוזיאל שטוק, יהודי חזק בגופו וברוחו, נועז במלוי משימתו אשר ללא מורא ובמסירות נפש אף התלווה למחנה המגורשים מעבר לגבול והגן עליהם בדרך בפני נוגשיהם. כך זרמו הטראנספורטים הנוראים האלה משך ימים רבים ומתוך ים הסבל בלטו מקרים מזעזעים שהתרחשו ...

... סקאלה שכנה על גבעה סלעית, מכותרת בפיתוליו של הנהר זברוץ׳. לאורך מבואותיה של העיירה נמשכו שדרות עצי ליבנה, שיטה, אשל, צפצפה, תדהר ואלות לבנות. שדרות אלה היו כעין המשך ליערות הסמוכים, לחורשות ולביתו המטופח של הרוזן גולוחובסקי. האתר הקדום ביותר בסקאלה היה המבצר שחורבותיו—עדים־שרידים מן המלחמות עם הטורקים—הטילו אימה בקימוריה ההרוסים הפעורים, בפרצותיהן, בבורות עמוקים ובמרתפים תת־קרקעיים. למרגלות־המבצר, מעברו האחד, הטבול גני־ירק ופרי־שדות בר, בקתות קטנות־צנועות מסוככות לרוב גגות־קש וקירותיהן מסוידים לבן. זהו הכפר "סקאלה הישנה". ...

דערפץ פארשטייט איר שוץ מן־הסתם, אז אויב אפילו א פארעקשנטער בעל־תאווהניק האט געוואלט טאן עפעס אן עבירה׳לע, האט ער, נעבעך, געמוזט זוכן מיט ליכט א פאסיקע געלעגנהייט, און האט געליטן ממש פון חיבוט־הקבר נאך אויף דער וועלט. אפילו באדן זיך אין טייך זברוטש איז מען שבת ווייניק געגאנגען. פאר מיטאג איז דאס וואסער געווען קאלט אפילו פאר די חוצפהדיקע "שבת־גויים", און נאך מיטאג האט מען מערסטנטיילס געכאפט א דרימל, פאר נאכט ווידער האט מען זיך געגרייט צום גרויסן שפאציר, פץ דעם פוילישן קלויטטער ביז "אויכן אין טויער", פץ דער שיינער אלייע, וואט האט זיך ...