Zhytomyr

באחת מפשיטותינו כבשנו את הכפר אמילצ'ינו שליד ז'יטומיר. הגרמנים המונסים היו בטוחים שאנשי הצבא האדום לפניהם. בשהותנו שם אכלנו ושתינו כאוות נפשנו. נהגנו בשיטת ,קח מזה והחזר לשני" -- את האחד שדדנו והחזרנו לו את שלקחנו אח"כ מאחר. אחד מתפקידי הרגילים היה בתצפית. והנה, בשבתי פעם על משמרתי לא הבחנתי שאנשינו עזבו את המקום והגרמנים קרבו ובאו. לא נעזבתי לנפשי כי נשלח רוכב עם סוס לקחתני, והצלחנו להימלט ברגע האחרון עם כניסת הגרמנים. היה זה אחד הנסים הרבים שנתרחשו לי. לאחר שנמלטנו מאמילצ'ינו שוב הועמדתי בתצפית. במרחק ק"מ לערך הלאה מזה, במעבה היער, חנו אנשינו עם תותח, ועלי הוטל להזהירם מפני אויב קרב. אובדנו של התותח היה טרגי בשבילנו לאין ערוך מאובדנו של איש מאנשינו -- ולא הייתי יוצאת מן הכלל. לפתע שמעתי שעטת פרסות סוסים. ,עמודו" קראתי מיד, ,מי שם ?* ופלטתי גם את הסיסמה. מצבי האוביקטיבי והסוביקטיבי כאחד היה קשה מנשוא, שכן כשלון כלשהי במילוי התפקיד -- גם אם לא נגרם באשמת עושהו -- פירושו ...מות. שוב נתמזל מזלי והיו אלה אנשינו. לאות הערכה הוענקה לי מדליה, אך ...

פרשה זו נמשכה כמה חדשים -- עד שהחלו הבנדיטים (בראשות מנהיגם בנדירה, ונקראו על-שמו : בנדרובצים) לזנב ביהודים. אז הופיעו הפרטיזנים. התחננתי לפניהם כי יצרפוני אליהם -- והם סירבו. חיליתי פניהם והגברתי תחנוני, ,המיתוני, איפוא, אם אינכם נענים לי" -- הוספתי, עד שנעתרו לי. תחילה שירתי כמה חדשים בשירות הרפואי, מלווה את הפצועים בעגלות ומטפלת בהם. אחר -- משהוכחתי אומץ לב צורפתי לשירות המודיעין. הוטל עלי לעבור בכפרים, להיודע מהו מספר החיילים הגרמנים המצויים, מהי כמות הנשק והיכן מצויה מפקדתם. -- משהבאתי פרטים מדויקים היו הפרטיזנים פושטים על אותם מקומות ועושים בהם שמות. בקלבדיבסקיה-לסה, ליד ז'יטומיר הוקם שדה-תעופה שבו היו מטוסי-הקשר של הצבא האדום נוחתים, מעלים את פצועינו הקשים ומספקים לנו נשק ואספקה. המטוסים היו באים בלילות וכדי שידעו את מקומנו העלינו מדורות -- והם נחתו בין המדורות. פעם חג אחד ממטוסי האויב מעלינו ואנו לתומנו העלינו מדורות. המטוס המשיך טיסתו לעבר קיוב ולאחר כמה שעות חזר -- וכיבדנו בפצצותיו. ...

... הגיע, רכוב על סוסו מפקד הפלוגה -- פולקובניק סאטאנובסקי. הוא ביקש להפסיק לרגע את התפלה ואמר : ,רבותי, אל לכם לבכות, הן כולנו חיים ואין החיים צריכים לבכות. מהלומות הצבא האדום שנותכו על הגרמנים בכל החזיתות אילצום לסגת. לא רחוק היום שהחייל הרוסי יטייל על חורבות גרמניה המקוללת ועל פגריהם של הרוצחים. יום הנקמה קרב ובא. אולם דוקא עכשיו עלינו לחזק את ערנותנו. כל הגשרים ומסילות הברזל נהרסו על ידינו ועל ידי פלוגות פרטיזנים אחרות. הנסיגה, איפוא, קשה עליהם וביודעם שאנחנו הפרטיזנים מהוים סכנה גדולה להם, הם שלחו דיויזיות מיוחדות מצד מזרח ומערב כדי להשמידנו. אוירונים רוסיים מצניחים לילה, לילה קבוצות פרטיזנים שתפקידם למקש את דרכי הנסיגה לאויב. אנחנו מפילים חללים רבים ביניהם. אפס, גם קרבנותינו אנו רבים הם. מפינסק ועד מוזיר וזשיטומיר השאירו הגרמנים אדמה חרוכה. על פי הוראות המטה הראשי במוסקבה, יש להשמיד ללא רחם את כל גרורי הגרמנים והבוגדים. במחנה הפליטים שלי נתגלתה משפחה של מרגלים גרמנים. למעלה משתי עשרות בחורים יקרים שלי ניספו בגללם. הלילה תשיגם ידנו הנוקמת, כל המשפחה -- שמונה אנשים במספר ייתלו על חבל. ...

,פון פינסק ביז מאזיר און זשיטאמיר איז אלץ דורך די דייטשן פארברענט געווארן. ס'איז דא א באפעל פון דער מאסקווער העכסטער ארמיי-אנפירונג צו פארניכטן אן רחמנות אלע דייטשישע נאכשלעפער און פאררעטער. אין מיין פליטים-,אבאז" האבן מיר אנטדעקט א גאנצע משפחה דייטשישע שפיאנען -- העכער צוויי צענדליק פון מיינע טייערע פארטיזאנער בחורים זענען צוליב זיי אומגעקומען. היינט באנאכט ווערט די גאנצע משפחה פון אכט פערזאן געהאנגען, כאטש שולדיק בעיקר און אומדירעקט איז נאר זייערע א טאכטער. ס'איז אבער אנצונעמען, אז די גאנצע הינטישע משפחה האט וועגן פארראט געוווּסט. לאמיר האפן, אז מיר וועלן בייקומען אלע שוועריקייטן. זאל לעבן די רויטע ארמיי! ...

... אין איינעם פון אונדזערע איבערפאלן האבן מיר איינגענומען דעם דארף עמילטשאנא, נעבן זשיטאמיר. די אפטרעטנדע דייטשן זענען געווען זיכער אז פאר זיי שטייען זעלנער פון דער רויטער-ארמיי. אין דער צייט פון אונזער פארהאלטן זיך אויף דעם פלאץ האבן מיר געגעסן און געטרונקן אן אויפהער. מיר האבן זיך געפירט לויט דער סיסטעם : ,נעם ביי דעם און גיב אוועק יענעם"... ביי איינעם האבן מיר אוועקגענומען און אים צוריק אוועקגעגעבן דאס וואס מיר האבן נאכער אוועקגענומען ביי אן אנדערן.

... אין קאלווארייסקאיא-לעסא, נעבן זשיטאמיר, איז אויסגעבויט געווארן א פלי-פלאץ, ווו ס'האבן געלאנדעט סאוויעטישע פארבינדונגס-אעראפלאנען פון דער רויטער-ארמיי, וואס האבן מיטגענומען אונזערע שווער-פארוווּנדעטע און אונז איבערגעלאזט פארזארגונג און געווער.