Partisans

... במשך שלוש שנות כיבוש גרמני בדוד-הורודוק, גרמו הפרטיזנים לא מעט נזק לגרמנים וכאב ראש ל,הורודצ'וקים". הם ערכו ,ביקורים" בעיר. מציתים את בתי היהודים לשעבר ומטרידים את ה,הורודצ'וקים" שהתיישבו בבתים אלה, פוצצו את תחנת החשמל, ולעתים קרובות התנפלו על הגרמנים וה,הורודצ'וקים"? והפילו בהם חללים. במשך כל השנים החזיקו את העיר במתיחות ופחד. בין הפרטיזנים, הצטיינה באומץ לבה והעזתה, נערה יהודיה (שמה וגורלה לא ידוע לנו). בכל פעולה פרטיזנית היתה היא ראשונה בפוגעים ואחרונה בנסוגים. אומץד-לבה הבלתי-רגיל הטיל אימה על הגרמנים והוסיף עידוד לחבריה הפרטייזנים. ...

... בשבילי החלו אחר כך ימים אין חפץ בהם. אדם מיותר בארץ! ומה שעבר עלי אין בכוחי לספר, רק הודות לאחדים מידידי, מאכרי הכפר יצאתי לדרך המלך. ז'"א נכנסתי לפלוגת הפארטיזאנים וממנה לצבא האדום, מה שהיה אתי אחר כך -- לא אספר זה כבר לא חשוב. ...

פרטיזנים

,תמימה": ,נו וביחס לפרטיזנים הארורים בסביבתכם! אוכלים אתם ושותים ואינכם עושים מאומה נגדם -- הא"? כאן מתעורר האכר קרפ ומספר איך לפני עשרה ימים הסגיר לידי המשטרה קבוצת פרטיזנים... ,לצערי הוא אומר -- היו אנשי המשטרה מעטים במספר ולכן רק שלשה פרטיזנים נהרגו ויתרם נמלטו, כן נפלו ארבעה ,משלנו" -- ארבעה שוטרים ; ואני עצמי בקושי נמלטתי. בעד פעולתי זאת, גם קבלתי מתנה נאה מאת מושל העיר דוד-הורודוק ; שתי פרות חולבות ובגדים הרבה של יהודים שנהרגו". ...

פרשה זו נמשכה כמה חדשים -- עד שהחלו הבנדיטים (בראשות מנהיגם בנדירה, ונקראו על-שמו : בנדרובצים) לזנב ביהודים. אז הופיעו הפרטיזנים. התחננתי לפניהם כי יצרפוני אליהם -- והם סירבו. חיליתי פניהם והגברתי תחנוני, ,המיתוני, איפוא, אם אינכם נענים לי" -- הוספתי, עד שנעתרו לי. תחילה שירתי כמה חדשים בשירות הרפואי, מלווה את הפצועים בעגלות ומטפלת בהם. אחר -- משהוכחתי אומץ לב צורפתי לשירות המודיעין. הוטל עלי לעבור בכפרים, להיודע מהו מספר החיילים הגרמנים המצויים, מהי כמות הנשק והיכן מצויה מפקדתם. -- משהבאתי פרטים מדויקים היו הפרטיזנים פושטים על אותם מקומות ועושים בהם שמות. בקלבדיבסקיה-לסה, ליד ז'יטומיר הוקם שדה-תעופה שבו היו מטוסי-הקשר של הצבא האדום נוחתים, מעלים את פצועינו הקשים ומספקים לנו נשק ואספקה. המטוסים היו באים בלילות וכדי שידעו את מקומנו העלינו מדורות -- והם נחתו בין המדורות. פעם חג אחד ממטוסי האויב מעלינו ואנו לתומנו העלינו מדורות. המטוס המשיך טיסתו לעבר קיוב ולאחר כמה שעות חזר -- וכיבדנו בפצצותיו. ...

... ותיהם -- החלפנום באחרים, רעננים מהם באשר פגשנו בדרכנו. ליד הצטלבויות-דרכים נהגנו להתפזר ולרכוב לכיוונים שונים הלוך וחזור -- כדי להטעות את האויב. והנה בהגיענו לסביבת תחנת-הרכבת פרשתי מן החבורה ע"מ להחליף את סוסי -- ובחזרי לא נמצא איש. את הסוס אמנם החלפתי וגם רובה היה אתי -- אך נותרתי לבדי. שבוע ימים נדדתי בלא שאראה נפש חיה. מרוב עייפות הכביד עלי הרובה -- ונפרדתי ממנו לשלום. ביום השמיני הגעתי אל מקום ישוב -- נכנסתי לאחד הבתים ושאלתי אם ראו דייריו רוכבי סוסים בסביבה. ,כן כן, בודאי ראיתי? -- השיב בעל הבית -- ,שבי רגע, תנוחי, מיד אחזור !י. מתברר שהיה זה ראש הכפר. ניצלתי את צאתו והתחמקתי משם. השארתי שם את סוסי ואת כל אשר לי, אחר נכנסתי לכמה בתים ופקדתי על הדרים בהם להאכילני ולבלי לנגוע בי לרעה -- פן תשיגם יד הפרטיזנים ההולכים בעקבותי. לבסוף נכנסתי לבית אחד ושוב שאלתי אם נראו בסביבה רוכבי סוסים. לאחר שהבטחתי להשיב להם כגמולם -- הלכה בעלת-הבית אתי להורותני את הדרך, וביום העשירי לנדודי הגעתי אל אנשינו.

המשכתי ברגל. מן הגשר הקטן עד לגשר הגדול היו בתי היהודים ריקים ונעולים. החלונות הוצאו ממשקופיהם ובמקומם בלטו קרשים. בעברי על-פני הגשר הארעי שעל ההורין, שהיה בנוי מסירות וקרשים, הכירני הכומר המקומי, והזמינני באדיבות לביתו. קיבלתי את הזמנתו והתחלתי להטרידו בשאלות. התשובות היו מתחמקות ותוכנן היה: -- ,אנו עצמנו פחדנו מפני הגרמנים, כלואים היינו בבתינו ולא ראינו מאומה. רק במועד מאוחר יותר נודע לנו על הטבח. בהביעי משאלה לגשת לבית הורי, אמרה אשתו של הכומר: ,אין לך מה ללכת, ביתכם פוצץ על-ידי פרטיזנים על שום ששימש מאפיה לצבא הגרמני". בכל זאת סרתי שמה. ...

... גם אחיו לייזר היה בין הלומדים. אדם עניו ושתקן. ירא שמים בסתר ובגלוי. אף כי מצבו לא היה ירוד כלל וכלל -- מוכר היה גם אריגים לאכרים, והבנים היו יחד אתו -- נהג בקמצנות מיוחדת בשולחנו. שני בניו של אברהמיל בנו ניצלו מן הטבח בכפר והיו בצבא הפרטיונים. שם פגשם הפרטיזן מיכאל בן מרדכי נוסנצוק. ...

... ובעזרה לקרובים, היתה זוגתו שרה לאה, הי*ד, פעילה כמוהו, ונערה קרובה רחוקה שהגיעה לפרקה היו הבעל ואשתו נחלצים לעזרה בלב רחב וביד פתוחה ומסדרים את הכלה סידור נאה וטוב, בלי שיתבקשו. הם ניספו בגיטו סטולין יחד עַם כל הקהלה הקדושה בערב ראש השנה 2, על הימים הארוכים בתוך הגיטו ועל הימים האחרונים ספר בנם מיכאל (עכשו בארה"ב) שהתחבא ונשאר בחיים והיה בין הפרטיזנים ודבריו באו ב;,דבר" מיום10.14.1946 ובספרנו. ...

... ס'ציטערט אויף אונדז, פארטיזאנער, די הויט, ס'ברענט די ערד אונטער אונדזערע פיס. וואס גיכער אוועקגיין אין וואלד אריין. וואלט זיך נאר ניט ארויסווייזן, אז מיר זענען פארטיזאנער. אלע האלטן שטייף דאס געווער אין די הענט. אלע זענען אומרואיק און אומגעדולדיק.

... אזוי האט זיך דאס געצויגן עטלעכע מאנאטן ביז די באנדיטן -- אין דער שפיץ פון זייער פירער באנדערא, וואס אויף זיין נאמען האבן זיי געהייסן ,באנדעראווצעס" -- האבן אנגעהויבן כאפן יידן. דאמאלסט האבן זיך באוולזן די פארטיזאנער. כ'האב זיך געבעטן ביי זיי, אז זיי זאלן ...

... אן אנדער גויע האט מיר באהאלטן אין וואלד ווען די דייטשן האבן זיך אמאל באויזן, און נאכדעם האט זי מיר צוריק געבראכט צו מיינע פריינט. אין איינער א נאכט, ווען מיר האבן זיך געווארעמט נעבן א פייער, וואס מיר האבן אנגעצונדן אין וואלד, איז פלוצלינג אנגעקומען א מאן מיט א ביקס און זאגט: ,איך בין א פארטיזאן. מיר האבן א פארוווּנדעטן". ביי דער ליכט פון פלאם האט ער באטראכט אלע אנוועזנדע ביז ער האט זיך אפגעשטעלט נעבן מיר און מיר דורכדרינגענד באטראכט. פלוצלינג האט זיך דערהערט א שאס מיט א געשריי: ,הויב אֶן ?"...

... נאך דעם האב איך אנטגילטיק באשלאסן אוועקגיין פון די פארטיזאנער און טאן עפעס פאר זיך. ווען מיר האבן זיינער צייט איינגענומען עמילטשאנא האב איך מיר אינטים באפריינדעט ...