Gestapo

... שבראשה עמד ד״ר ראש (£3303) אחד מקציני־ הפלוגה, ארוין שולץ (2*501111110*>ת5) פקיד של הס״ס והגיסטאפו, מסר בגבית עדות־בשבועה לפני בית־הדין הבין־לאומי בנירנברג בנוגע לפעולות בלבוב את הפרטים האלו: ...

ה־3 ביולי נפוצו חיילים גרמנים בחוצות העיר, ועמם לאומנים אוקראינים וערב־רב של תושב״ם שנלוו עליהם. הם התנפלו על היהודים ברחובות, היכום מכות רצח, סחבו אותם ל״עבודה״ — ביהוד לעבודת ניקוי בתי־הסוהר, המלאים גוויות־מתים ודם. אלפי יהודים נתפסו והובלו אל בתי הסוהר שברחוב זמרסטינובסקה 3 :> 31 ׳%י 0 מ 7 ז 3 ז 13 מ 23 יאכוביץ 1023 ^ 30110 ( לונצקי (1690 * 01 * 1 ), "בריגידקי" אשר ברחוב קאזימיר (ס* 31 *\ס 2 ז 10 מ £3211 ), ולבית הגסטאפו ברחוב פלצינסקה 59 (3 * 01027081 ?). אימת מוות נפלה על היהודים. הם התחבאו במרתפים וחדלו מהיראות ביחובות העיר. אז התחילו המחבלים, בעיקר — המיליציה האוקראינית, לשוטט בבתי היהודים ולהוציא משם גברים ולעתים אף נשים ל״עבודת הטיהור". רוב היהודים שנעצרו באופן זה בחצרות בתי־הסוהר לא יצאו עוד משם — הם נפלו חללים אחרי יסורים ועינויים קשים, או שנורו. עדי־ראיה שניצלו מידי הבריונים בימי הזעם ספרו כי קירות בית־הסוהר של בריגידקי היו עקובים מדם טרי עד הקומה השניה, זלוצ׳וב סמבור וכד.

... תא מיוחד בתוך המשטרה היהודית וקיימו שיתוף פעולה הדוק עם הגיסטאפו. מנהלי מחלקה זו (גולינר, ...

מהודרים, חפצי אמנות ותמונות, או חביונות קפה וביצי אלתי ת ושאר מעדנים אשר מכבר אזלו־מן השוק. ואע״ם שבאופן רשמי היה משרד־האספקה חייב למלא רק דרישות משרדים גרמניים או באי־כוחם, אוי היה לפקיד שלא מיהר למלא את הבקשות הפרטיות של הגרמנים, שביחוד הרבו בהן פקידי הבולשת, הס.ס. או הגיסטאפו. ראש משרד־האספקה, אגיד, סירב פעם לספק לפקידי המשטרה הגרמנית אילו "הזמנות" פרטיות. למחרת הוזמן לבולשת באמתלא של ישיבה, ושם נורה. הגרמנים תירצו את דרישותיהם מן היהודים בהנחה ה״חוקית" כי כל ההון היהודי שבארצות הכיבוש הוחרם ע״י המדינה הגרמנית והוא נמצא בידי היהודים באופן ארעי בלבד, והם רשאים להשתמש בו רק משא־נו דרוש לגרמנים ׳• ) תוקף החוק הורחב לשטח של גל־ציה־המזרחית ע״פ הפקודה מ־7 באוגוסט 1941.

... בדבש (מורה ללאטינית בגימנסיה היהודית, אשתו של ד״ר בדבש, הפולוניסט הידוע) רצתה לקנות קילו - גרמים אחדים תפוחי־אדמה אצל שוער נוצרי ונתפסה בשעת מעשה ע״י שוטרי הגיסטאפו. מיד לקחוה לבית־הסוהר וממנו לא חזרה עוד. ידועים מקרים דומים על יהודים אחרים.

רשימות מוכנות מראש, דביאום למקומות־הקלישה. להאדרת הרושם כי כל הגירוש ינוהל במידת היושר והצדק, קבעו ועדת־מבחן במקום־הקליטה המרכזי (בבית־הספר ע״ש סוביסקי, ברחוב זאמארסטינובסקא), בהשתתפות באי־כוח הבולשת (ראש ה״שופו״ — ד״ר אולרייך), משרד העבודה (ראש המשרד — ובר), באי־כוח המחלקה הכלכלית בשלטון העיר, באי־כוח ה־0.ס• והגיסטאפו, ולבסוף גם ממוני המועצה היהודית (לסירוגין השתתפו בועדה: ד״ר יפה, הדר, זיידנפרוי, נתן בוקסבאום, שמואל פצנובסק־ ואחדים). מצבם של הממונים היהודים בועדה לא היה קל• דעה מכרעת היתה, כמובן, רק לבאי־כוח המשרדים הגרמנים, והם התייחסו בזלזול לממונים היהודים• שהשתדלו להציל בשעת המבחן לפחות נפשות בודדות• ...

... "פעולת העברת היהודים ("אומזידלונג") מקבלת לעתים צורות שאינן יאות לעם בעל־תרבות, עד שהן מעלות על הדעת השואה בין שיטות הגיסטאפו לשיטות הג.פ.או. אומרים כי קרונות הרכבת המשמשים לטרנספורטים אלה רעועים כל־כך, עד שאי־אפשר לעצור בעד היהודים הרוצים לברוח מתוך הטרנספורט. הדבר מביא לידיך שבתחנות מסילת־הברזל בדרך המעבר פורצות מדי פעם בפעם יריות פראיות וציד אנשים... אע״פ שהאוכלוסיה הגרמנית, וכל האוכלוסיה הבלתי־יהודית, משוכנעות בצורך לחסל את כל היהודים, בכל זאת כדאי היה, כי מעשי השמדה אלה יבוצעו באופן שלא יעורר תמהון רב ומורת־רוח כל־כך". (מתוך הארכיון של "ייווא", ניו־יורק).

... מכאן נראה׳ שהוצאו פסקי־מות רבים על הפושעי מסתירי היהודים. אליבא דאמת, בזמן כתיבת היו״ח וההצעה להעביר את דיני־הנפשות מבית־הדין לידי הבולשת׳ אירע כבר לא פעם שאנשי הס.ס. והגיסטאפו לא חיכו כלל למשפט אלא הרגו במכות־רצח אה הנוצרים המסתירים ואת היהודים המסתתרים אצלם. ברם, מיתית בית־הדין נערכו בפרסום גדול והן היו דרושות לגרמנים כדי להפיל אימה על הנוצרים, שלא יסתירו עוד יהודים ולא יעזרו במאומה. ביהוד היה מפורסם משפט־המות שבוצע בפומבי בסוף 1943 בקצב יוזפל > ¥656161 שהסתיר כמה יהודים בדירתו בפרבר קלפארוב. האקזקוציה השאירה את אימתה בנוצרם ודיכאה מאד את שארית השחיטה המסתתרת עוד. ...

עסק במקצוע כעורך־דין. חבריו למקצוע, הפולנים והאוקראינים, ביקשו לראשונה את קרבתו והשתדלו לחסות בצלו. אך נסיונותיו הנחילוהו אכזבות קשות. בראשית שלטון הגרמנים, בסתיו 1941, קיבל על עצמו את המשימה לארגן ולנהל את מפעל הסעד לנצרכים בקהילת־לבוב, שהיו בה אז כ־130,000 נפש. באיסוף הכספים והמצרכים ובחלוקתם בין הנצרכים העסיק ד״ר לנדר מורים, סופרים, אמנים ואנשי־רוח. בראשית ינואר 1943 התחילו הנאצים בחיסול גיטו לבוב, הרגו כמה מחברי ה״מועצה" (ד״ר אברסון, ד״ר קימלמן ועוד) וצמצמו את הגיטו במחנה שנקרא "יולאג" ("יודען־לאגר"). ד״ר לנדוי ואשתו הצליחו להתחמק מן הגיטו ולברוח ל״עבר הארי", אולם נתפסו ע״י סוכני ה״גיסטאפו" והובאו אל כלא הגיטו. למחרת הוציאה פלוגת שוטרים אוקראינים את ד״ר לנדר ואשתו מכלא־הגיטו, הובילום דרך הרחובות הראשיים של העיר, אל ״גבעת החולות״ — קבר־האחים של אלפים מיהודי לבוב. ...

54. שודריך יעקב. משורר־פועל, עבד כפועל־ מומחה בבית־חרושת לכובעים ופרדות בלבוב. פרסם שירים ליריים וגם פרוזה ביידיש. שיריו פורסמו גם בהוצאות סוביטיות, בשנת 1940. בחורף 1943 עזב את הגיטו יחד עם קבוצת צעירים, שהיו מצוידים במעט נשק קל. הנהג הפולני, שצריך היה להסיעם במכוניתו ליערות שבסביבת בדודי וקיבל סכום כסף הגון בעד המשימה הזאת, הביא אותם ישר אל חצר מטה־ה״גיסטאפו" ברחוב לונצקיגו. לפי השמועה, גילו שודריך וחבריו התנגדות לנאצים ונהרגו בו במקום. ...