Young Zion

... סוקולקה עירי! עיר ואם, בה היו מוסדות מפוארים, הסתדרויות־נוער וארגונים ציוניים: "פרחי ציון", "צעירי ציון", "קדימה", "חרות", "התחיה", ליטע־ רארישע געזעלשאפט", "הבונד", יוגענד פאראיין", אגו־ דים מקצועיים וגם תיאטרון נאה. ...

... המהפכ ה ברוסי ה בשנ ת 1905 והריאקצי ה שבא ה אחרי ה גרמ ו לשינויי ם רבי ם בחי י היהודי ם בליטא. מלב ד המשט ר המדינ י שדיכ א א ת התנוע ה הציוני ת השפי ע לרע ה ע ל התנוע ה ג ם המצ ב הכלכל י הירוד. ההגיר ה הגדול ה לארצות־הברי ת רוקנ ה א ת העיירות, בעיק ר מצעיריהן. לאח ר שנ ת המהפכ ה התחיל ו צעירי ם רבי ם לחזו ר להסתדרו ת הציונית. רבי ם התארגנ ו באגודו ת בש ם "צעירי־ציון", שהחל ו להתבד ל במקצ ת מ ן ההסתד - רו ת הציוני ת הכללית. בכינו ס הציונ י הפלכ י שכינ ס הוע ד הגליל י בסמורגו ן בתו ר "חתונה" (ועדה) בדרוזגני ק השתתפ ו 23 צירי ם מ ־ 11 ערי ם (גרודנה, ביאליסטוק, בריסק, סלונים, סוקולקה, סקידל, לוננה, וולקוביסק, הורודוק, בילס ק ודרוזגניק).

... עד הכבוש הגרמני לא היו בסוקולקה לא מפלגות, לא מועדונים ולא תיאטרון. לפעמים הופיעה להקה מחוץ לעיר, לפעמים התאספו ילדי בית־הספר בבית פרטי או בבית־הספר, והציגו "מכירת יוסף", "חנה ושבעת בניה". עם כניסת הגרמנים בעירנו נוסדו "ליטערארישע געזעלשאפט", "המרכז" "צעירי־ציון", "קדימה" וגם הסקציה הדראמאטית. השחקנים היו חובבים מבני העיר. מהם בעלי כשרון ניכר. במשך הזמן הועלו מחזות רבים על הבמה. ...

בדרך כלל היתה סוקולקה ברובה, פרט לשנים 5 ־ 1904, שנות הריבולציה ברוסיה, בהן רובו של הנוער נמשך אחרי התנועות המהפכניות והתקוה הרנינה את הלבבות, שעם מפלת המשטר הצארי, יבוא גם דרור ליהודים, אבל העבודה הציונית לא פסקה בעיר. כאשר נוסד ה״בנק הקולוניאלי" נמכרו בסוקולקה כ־200 מניות, והמניה אז עלתה 10 רובלים. העיר לקחה חלק פעיל בהפצת השקל, והצטיינה באוסף כספים לקק״ל. כאשר נוסדה אגודת "צעירי ציון" התרחבה הפעולה הציונית במרה גדולה. הענין הציוני חדל להיות נחלת יחידים, משכילים, והפך לתנועה עממית. ארץ־ישראל התחילה לקבל צורה של ממש. בשנות 1920 ־ 1919 קמה תנועת "החלוץ". התחילו לדבר על העליה, על הגשמת הציונות באופן אישי. גם ההכנסות לטובת הקרנות גדלו באופן מפתיע, וסוקולקה שמשה אות ומופת להרבה ערים אחרות ואפילו לגדולות ממנה. בעת ההיא נוסדה "קרן־ הגאולה". ואנה המקרה שעתון גרמני רשמי, שנדפס בביאליסטוק, חציו אידיש וחציו גרמנית הביא את הידיעה שבא״י כבר הוקמה ממשלה יהודית ואף נקב בשמות של כמה מיניסטרים שקבלו תיקים חשובים. הידיעה הזאת עוררה התלהבות עצומה ורגשי שמחה בל יתוארו בקרב הקהל. לזכר המאורע העלו "צעירי ציון" בראש אחד הבתים הגבוהים שבעיר — שבו היה המרכז הציוני, דגל תכלת־לבן, שהתנוסס כמה ימים רצופינ 4 התושבים הנוצרים וגם שלטונות הכיבוש הגר־ מנים ראו בזה סימן מובהק שאכן הוכרזה א״י כמדינה יהודית והממשלה היהודית הוקמה כדת וכדין.

בד־בבד עם העבודה המעשית התפתחה גם עבודה תרבותית חשובה: "צעירי ציון" יסדו בתי־ספר עבריים של "תרבות", בהם למדו כ־300 תלמיד ותלמידה. הורים מחוסרי־אמצעים שוחררו משכר־לימוד. הגרעון המתמיד היה משתלם ע״י העסקנים הצעירים והצעירות שקבלו את ההכנסות ע״י סידור "ימי־סרח", סרטים, עריכת הצגות וכר. גם המורים לא לחצו יתר על המרה בהתאחר זמן תשלום משכורתם, כי החינוך העברי בימים ההם היה גם ענין שבאידיאה. ...

... אחת השאיפות של המרכז היתה להגיע להשפעה בספריה, שבראשה עמדו אנשי ה״בונד", והאידישסטים־ טים. בתקופת הכיבוש הגרמני, במלחמת העולם הרא־ שונה, אורגנו ע״י המרכז שעורי ערב לעברית שנוהלו ע״י ישראל משה גרינהויז(אחיה של הרבנית שוסטער) וברקובסקי. לומדי השעורים היו ממיטב הנוער בזמנו והוו את הגרעין להסתדרות "צעירי ציון ו״החלוץ" והם גם היו מראשוני העליה השלישית בעירנו. הסתדרות "צעירי ציון" שעם מיסדיה נמנה צבי ...

צו יענע צייט קריסטאליזירן זיך אוי ם פאליטישע אנשויאונגען, ריכטונגען פון דער יוגנט. עס ווערט געגרינדעט דער "מרכז" ביי יצחק אייזן אין הוי ז אויף ביאליסטאקע ר גאס, אונטער דער השפעה פון די ציונים, מיט צעירי־ציון בראש. שפעטער גרינדן מיר די אזוי גערופענע "ליטערארישע געזעלשאפט", וועלכע האט גאנץ שנעל פראגרעסירט. דעם ערשטן לאקאל האבן מיר געהאט אין הויז פון שמשון סידראנסקי, שפעטער פאר ־ נעמען מיר דעם גרעסטן לאקאל אין שטאט, ביי אליוקי ם ראבינאוויץ. דא האט זיך אפגעשפילט א געראנג ל צווישן ציונים מיט יידישסטן ליפצער, זונדל חינסקי, וואיס ־ קאבסקי — יעקב גאלדשטיינס איידעם — בערקאווסקי — מאיר בובריקס איידעם פון איין זייט און פישל קאצענלבויגן, אלי גלאגאווסקי א. א. פון דער יידישיס ־ טישער זייט. ביים איינקויפן ביכער פלעגט תמי ד פאר ־ קומען א קאמף. פלעגט מען איינקויפן ביכער פון דריי שפראכן: יידיש, העברעיש און רוסיש. עס האט זיך מיט דער צייט געשאפן גאנץ גרויסע ביבליאטעק מיט פיל טויזנטער עקזעמפליארן. יעדן אוונט פלעגט דער לאקאל ווערן באזוכט פון פיל מיטגלידער. מען פלעגט לייענען די ביכער און צייטונגען. איינער פון די חשוב׳ ־ סטע באזוכער פון יענער צייט איז געווען ר׳ שמשון קאצענעלבויגן ז״ל, א איד א תלמיד־חכם, א טיפזיניקער בן־תו ...