Ożarów

... 1. רבי אריה יהודה ליב אפשטין, או ״רבי ליב הגדול״ מאוז׳ירוב ...

רבי יחיאל לא רצה לשבת באפטא זמן רב, באמרו, כי בשורש נשמתם יש להם שייכות עם הר״מ מאפטא. כידוע היה אב״ד באפטא במשך כמה שנים ואחר חזר לאוזירוב. הוא ניהל את עדתו על מי מנוחות, ונפטר בױם ח׳ בתמוז תרמ״ח בקראקא׳ ושם מנוחתו כבוד. ...

... חמילניק, ולא מעטים הױ חסידיו בעיר מגורו לפנים׳ ואף ר׳ יחיאל־חײם אב״ד באוזירוב ואפטא, םיפר, שבעודו ױשב ...

... מי יהיה רב בחמילניק. ונושא זה נישא בפי םוחרים ואומנים, חםידים וםתם בעלי־בתים. המו״צ המשיך לקבל משכורת מקופת הקהלה לא כרב אלא כמו״צ, והוא נוכח לדעת שמאמצױ בערב ױם־כפור לא נשאו פרי• והוא עורר מריבה בעיר. אף הױ לו הרבה מתנגדים, ביחוד מהחםידים, ובהם גם ױ״ר הקהלה׳ שהחשיבו את עירם למדרגה ױתר גבוהה מאשר למנות את המו״צ לרב, והם הציעו לרב המקום את רבי אליעזר יהושע אפשטין שכהן כרב בראקוב, ונודע בין רבגי פולין כלמדן גדול וכבנם של צדיקים, בנו של רבי שלמה האדמו״ר מאוזירוב, ונוםף לכך היתה לו חזקה על הרבנות בעיר אחרי סבו, רבי לײב אפשטין, שכהן רב בחמילגיק עוד

... והנה הופיע הםפר ״ברכת טוב״ על התורה, חלק ראשוןי םפר בראשית, נדפם בבילגורײ בשנת תרצ״ח, שנה אחת לפני מלחמת השואה האױמה, ומכיל 152 עמודים (שתי עמודות בעמוד בתבנית גדולה). בראש הםפר באה הקדמת הבר המחבר הנושאת את התאריך תרם״ט שנכתבה בחמילניק ובסוף הספר נםפחו ״לקוטי תשובות׳/ ובהם שלשה םימנים. שתי התשובות הראשונות כתב אחרי עזבו את חמילניק ועבר לשבת באוזירוב, והן רשומות בתאריכים * הראשונה — ו׳ טבת תרמ״ו, השגיה — להרב אברהם יהושע השיל אב״ד שיננה — ר״ח שבט תרמ״ו. והשלישית, שהיא תשובה להרב מראקוב מחבר הספר ״אהל משה״ נבתבה בחמילניק בשנת .תרל״ו. ...

ולבםוף קבל עלױ להנציח את זכר אבױ הצדיק ולהוציא לאור בדפום את םפרו ״שארית ברכה״. אך כנראה לא היתה זו עבודה קלה לאםוף את כתבי־היד הפזורים במקומות שונים בעקב מאורעות מלחמת העולם הראשונה שצלה רחף זמן רב על עיר מולדתו אוזירוב שנחרבה בידי גײסות הרוםים, ועלױ היה לעשות מאמצים כבירים כדי לאםוף את ה״יש״ מכתבי־ היד שנשארו, וגם להוםיף מפי הזכרון, שלו ושל אחרים, כפי שבעצמו כותב ב״פתיחה״ שכתב לספר, שזה עשרים שנה עברו מאז פטירת אבױ מחבר הספר באפטא, אך אבױ למרות חריפותו ובקיאותו לא היה רגיל לכתוב את תורותױ בכתב, אף שהשתוקק להוציאם לאור21), ויען שלא נתאפשר לו לכתוב בעצמו הורה לבנו הגדול ר׳ משה יחיאל (שישב אחר כך באמריקה) לכתבם. אף הוא, הרב מחמילניק האחרון, רשם כמה מאמרים מפי זכרונו, מלבד רשימות קטנות מדברױ שהױ מונחים אצלו׳ והוא מתאר את הקשײם שמצא בעת בואו לערוך את המאמרים הנכללים בספר, בלי שנחן לנו לכתוב גם מקצת מפרטי חײו כרב העיר. הםפר שהוציא צױין בשם ״חלק ראשון״, כנראה שהיה בדעתו להוציא גם חלק שגי, ואף נמצא

כשמלאו לר׳ אברהם־יצחק עשרים שנה׳ העתיק הרב החמילניקאים ר׳ לייביש ז״ל את מקום מושבו לאוזירוב׳ ובעלי־בתים מכל החוגים שבעיר הגיעו לכלל דעה אחת להכתיר את העילוי שלהם ר׳ אברהם יצחק בכתר רבנות. נשלחה משלחת של בעלי בתים חשובים שבעיר עם כתב־ רבנות ללובלין. שם התגורר ר׳ אברהם־יצחק אצל בעל ה״תורת־אמת״• המשלחת שהתה שבועות אחדים׳ כי לא ר׳ אברהם־יצחק ואף לא רבו נאותו להצעת נכבדי חמילניק. ר׳ אברהם יצחק טען לתומו כי עודנו צעיר לימים ואינו ראוי לאותה איצטלה. בעל ״תורת אמת״ התנגד להצעה מבלי שיתן טעם לדבר. אולם לאחר זמן גילה בעל ״תורת־אמת״ את םיבת התנגדותו׳ כי לא רצה שתלמידו יתמכר לרבנות. רצונו היה שיתבודד אצל מילי־דעלמא וימלא מקומו בתור רבי ומורה־דרך לאלפי חסידױ. משלחת החמילניקאים לא עזבה את לובלין אלא בקשה את התערבותו של ר׳ ישראל לײב׳ אבױ של ר׳ אברהם־יצחק׳ שבא ללובלין בלוית מחוחנו ...