Dr. Balan

... מלבד התפקידים של ד״ר גוטמן, כרב הקהלה נוספה לו גם הנהלת "המוסד לחינוך מורי דת־משה", הפיקוח על לימודי־הדת, בתחילה בבתי־הספר הכלליים והתיכוניים. בשנת 1903 ארגן, יחד עם פרום׳ טויבם, חוג למדעי־היהדות. במשך הזמן הצטרפו אל ה״חוג" פרום׳ אלרהנד, פרום׳ שור, א. מ. ליפשיטץ, צבי קארל, גרשום בדר, ד״ר הויזנר, ד״ר פרינד, הנדל, ד״ר ברוידה, ד״ר בלבן, ד״ר שמואל רפפור ט וד״ר גולד- שטיין. בשנת 1905 נוסדה "אגודת מורי־הדת", שהוציאה לאור את הבטאון "האור". ד״ר גוטמן הוזמן לנהל בו את המדור ההומילטי.

אחרי שנתיים חזר לאוניברסיטה, אבל הפעם לא עסק בלימודי־המשפט׳ כמשאלתו של אביו׳ שרצה לראות את בנו כעורך־דין מפורסם, אלא השקיע עצמו במקצוע הפילוסופיה, וביחוד — בהיסטוריה. עוד בהיותו תלמיד־האוניברסיטה התחיל בלבן בעבודת המחקר. בשנת 1903 פרסם את הביבליוגרפיה הראשונה בשפה הפולנית לתולדות יהודי פולין. בשנת 1904 הוכתר באוניברסיטה של לבוב בתואר ד״ר לפילוסופיה ולאחר בחינת ההוראה נתמנה מורה להיסטוריה וגיאוגרפיה בגימנסיות. אבל לאחר זמן קצר היה מוכרח להורות במקצוע "דת ישראל", כי באוסטריה לא הביטו בעין יפה על כך, שיהודי ילמד בגימנסיה את מקצוע ההיסטוריה׳ שמיניסטריון־ההשכלה ביינה ראה בו את אחד הלימודים היסודיים בחנוך הפטריוטי׳ ולדעתו אין יהודי ראוי לאמון בהוראת מקצוע זה. ...

והנה באה בשנות השמונים התנועה הלאומית הציונית שספגה לתוכה הרבה יסודות מתוך ההשכלה וביחוד מתורתו של רנ״ק, היא שרעננה את החיים התרבותיים, הוציאה את הנוער מצפרני ההתבוללות ונתנה לו תוכן חיים חיובי ואמונה בעתיד־עמנו. הדבר נעשה גורם חשוב בהחיאת המדע היהודי בגליציה. תקופה זו העלתה גם את בלבן, שהצטרף לחוג הראשון של הסטודנטים הציונים בלבוב בהנהגתם הרוחנית של ד״ר מרדכי אהרנפרייז, ד״ר יהושע טהון וחבריהם. ...

במחקריו הראשונים: "היהודים בלבוב על־סף המאה הט״ז והי״ז"׳ (פולנית) שעליו קיבל את הפרסים של וואוולברג וברצבסקי "הרץ הומברג ובתי־הספר היוספיניים בגליציה בשנות 1787 — 1806״ (פולנית, לבוב 1906); "הרובע היהודי בלבוב" (פולנית, לבוב 1906), נראים כבר הקווים היסודיים של שיטתו המדעית, השונה מדרכי המחקר של ההיסטוריונים היהודים הנ״ל שראו בתולדות היהודים אך קורות הרבנים, הדיינים. המוהלים, החזנים ונדן. דרכו של בלבן שונה גם מטיפוס שני של היסטוריונים, שנקטו בתולדות היהודים בפולין שיטת־מחקר שהיתה חדורה אפולוגטיקה או שאיפות התבוללות. היסטוריונים מסוג זה היו הילארי נוסבאום׳ אלכסנדר קראוסהאר, ד״ר לודביג גומפלוביץ, שאף הם לא תארו לנו את העבר היהודי בפולין תיאור נכון. ...

תעודתושלההיסטוריוןהיא לחדור לכלמעמקי החיים,להכיראתיסודותיהםוגווניהם׳כירקבדרך זויכולתתתאורמושלם•בלבןאולימסרבמחקריו לפעמיםיותרמדיפרטים,אבלכוונתהיתהלאסוף פרטיםאלהולטוותמהםאתהיריעההדרושהלתמונה. וכלזהנעשהבידיו באהבתאין־קץלמחקרוובאמנות שלאמן.כתיבת היסטוריהעומדתמידעלהגבול שביןמדעואמנות,והויכוחאםהיסטוריוגרפיהמדע היא,עדיין לאהוכרע.בקראנואתספריבלבן׳שבהם הואמתאראתחייהיהודים׳ישלנוהרגשהשהדברים נכתבובידיסופר־מספר,ובכךהיאגדולתו.הואמתאר אתאירועיהעברעליסודהתעודותכהוויתן,בלי כחלו שרק ומבלילהעליםמעינינואתכל הגורמים שהביאואתהעובדותלידיהתפתחותן.איןבלבן היסטוריוןהחורששדה־ארכיונים׳אלאסופרעַל כשרון־יצירה׳היודעלהבליטאתהעברמכלצדדי החיים.היחידיםהפועליםבתאוריו אינםגבורים,אלא בני־אדם׳שיצאומתוךההמוןונשארוקשוריםבו, ולדעתוהגורםהמכריעבמשחקהכוחותשבהיסטוריה הואההמוןהיהודי,יסודותקיומו׳מנהגיונמוסיו׳ ומעלכולם,פסגתחייו—תרבותוהרוחנית.מכאן יובןמדועהקדישבלבן,במונוגרפיותהקלאסיותעל תולדותיהודילבוב׳קרקאולובלין׳מקוםרבל תיאור חייההמונים׳שמחותיהם,חתונותיהם,מכאוביהם, תלאותיהםוגםמריבותיהם׳שלפעמיםלבשוצורות בלתי־מהוגנותוגסותלמדי.

במונוגרפיות על לבוב, לובלין וקרקוב יצ ר בלבן את הדוגמה של מונוגרפיה היסטורית "06 ס116־> ^ • 31 ק" וו ן מבחינת הדייקנות בחקר החומר הארכיוני והן מבחינת סדורו ועבודו. ספריו תופסים את אחד המקומות הראשונים בהיסטוריוגרפיה היהודית וישארו בה אבני־ זכרון לנצח. אך בלבן לא הסתפק רק בחקירות איזוריות או מקומיות. הוא התעמק גם בחקר בעיות המשטר הקהילתי של יהודי פולין ובתולדות הגורמים הרוחניים־נפשיים. מחקרו על השבתאות בפולין, שהוא המבוא לספרו "תולדות המיסטיקה היהודית בפולי ך (שנשאר בכ״י והלך לאיבוד), ספרו העברי "לקורות התנועה הפרנקית" ומחקרו הקטן, אך רב־הערך, שנכתב גרמנית: "חקירות ומקורות לתולדות התנועה הפרנקית בפולין" מראים לנו, על יסוד חומר ארכיוני חדש וכ״י בלתי־ידועים, את השבתאות בפולין ואת הפרנקיות באור חדש לחלוטין ומגלים לפנינו גורמים כלליים לא־ידועים, שפעלו בהתהוות התנועות וביסודן הרעיוני. חשיבות מרובה נודעת גם למחקריו בשטח הארגון והמשטר הקהילתי. כבר בשנות 1910 — 1911 פרסם 3 י, 3 תנ־ 5131 3 [ 3 > 51 [ 6 ־ 1 ז\\ 6 ן"א ת מחקריו על תחיקת ...

... בלבן היה פעיל גם בשדה החינוך העברי ופרק חייו זה מצטיין בהצלחות מרובות. הוא חינך מורים לרשת החינוך היהודי בפולין במשך עשרות שנים. ספר הלימוד שלו לתולדות ישראל בג׳ כרכים — המגיע עד סוף המאה הי״ח הוא אחד מן הטובים. כמויה אקדמאי היה, אולי, בין החוקרים היהודים של הדור מלפני 1939׳ הראשון והיחידי שהצליח להעמיד אסכולה היסטורית. ...

בלבן ׳ ההיסטוריון־היוצר, ידע להדריך את תלמידיו ׳ כי הוא בעצמו הבין את פשוטה של ההיסטוריה. במחקריו המונוגרפיים הרחיב לא רק את החומר ואת סיכומי-הידיעות אלא התווה את המורפו- לוגיה של תולדות היהודים בפולין, הבליט את בעיותיהם ותפקידיהם על יסודות מיתודיקה אירופאית והקים גשר בין ההיסטוריוגרפיה היהודית והמדע ההיסטורי בפולין. בעבודותיו האחרונות מורגשת תשוקתו להחיש את סיום מחקריו האנאליטיים ׳ להתחיל בעיבוד החומר העשיר הצבור בידיו ולגשת לחבור ספר מרוכז ומקיף על תולדות יהודי פולין וחייהם. ברם, לא כך רצה הגורל המר.

המקור היחידי שאפשר לשאוב ידיעות על תולדות בית־העלמין הישן בלבוב הוא ספרו של ג. סוחסטאבר ״מצבות קודש״, חוברות שהופיעו בלבוב בשנות 1860, 1863, 1865, 1869, ואין בהן גישה מדעית, בלי לדעת כיצד לגשת למחקר מדעי מקורי העתיק סוחסטאבר את הנוסח של המצבות השונות, בשילוב מעש*ות, דרשות והספדים. ספרו הוא מעשה־חובב, כיהודי מלבוב אשר עברה וזכרון גדולי־הדור של עיר מולדתו קרובים ללבו. לצערנו הרב לא תמיד אפשר לסמוך עליו, כי ד הדמיון הטובה עליו הוסיף, החסיר ושיבש דברים מבלי לדעת ולהרגיש שזו היא שגיאה וסילוף. אע״פ שלא ידע מחקר היסטורי עשה סוחסטאבר עבודה עצומה וחשובה מאד. בובר, קרו, בלבן וראובן מרגליות, כולם מצביעים על שגיאותיו וסילופיו, על ליקויים בעבודתו — ובכל זאת כולם מסתמכים עליו. עם כל שגיא״תיו, הוא המקור היחידי שנשאר לנו לפליטה, המכיל יד־־עות על בית־העלמין העתיק בלבוב. בובר מוסר בהקדמתו לספרו "אנשי שם" שהוא מקדיש את כל ההכנסה של הספר להקמת ועדה מיוחדת שתטפל בהעתקת נוסחאות של מצבות בית־העלמין העתיק. ועד הקהילה בלבוב החליט לא פעם להוציא לפועל את רעיונו של שלמה בובר ואף קבע תקציב מיוחד לצורך זה, אך הדבר לא הצליח. באחרונה החליטה ה״יודנראט" בלבוב, בינואר 1942, לטפל בהעתקת המצבות, מפני שהגרמנים כבר התחילו בהריסת בית־העלמין. הוקמה ועדה משותפת מבין נציגי המחלקה לעניבי־דת והמחלקה לעניני־ תרבות, שהתחילה לטפל בפעולה בכל הרצינות. העבודה נמשכה לסירוגין עד האקציה הגדולה המפורסמת של אוגוסט 1942. בסתיו 1942 התחילו הגרמנים להרוס את בית־העלמין בדיקנותם הידועה, חלק מהמצבות הובא למחנה הריכוז ברחוב יאנבסקה וחלקן לרחוב קאדצקא, לבית־הספר של הקאדטים לשעבר. בשני המקומות רצפו אסירים יהודים, הנדונים למות ...