General Katzmann

... בעת כיבוש העיר ע״י הגרמנים ירד, איפוא, מספר היהודים, ולפי האומדנה שנעשתה ע״י ועד הקהילה היהודית בלבוב ב־28 לאוגוסט 1941 — היה כ־150.000 נפש. לפי הערכת הגנרל קאצמאן, מפקד הבולשת הגרמנית בחבל־גליציה, היו בלבוב בחדשים יולי־אוגוסט 1941, 160.000 יהודים.

... ז) הדו״ח של קאצמאן מיום ה־30 ליוני 1943 אל ראש־הבולשת והס.ם • ב״גנרל־גוברנמיט", הגנרל קריגר.

... מחנות־העבודה ליהודים נקראו ע״י הגרמנים בשם־התרמית "מוסדות־חינוך". ראש הבולשת והס.ם. למחוז גליציה, הגנרל קאצמאן, נימק את הצורך במחנות אלה: ...

... בתוך "פרוספריטי" עמלני זה, זעזעה לפתע אקציה חדשה את יהודי לבוב, שהיתה מהסוג הנקרא אצל הגרמנים בשם "פעולת־בזק". באמצע הקיץ, ביום ד׳ — כנראה, ה־24 ליוני או ה־8 ליולי 1942 — התפרצה העירה חטיבת ס.ם. המיועדת לפעולות־הר(היהודים קראו לחטיבה זו "ראל־קאמאנדא" או "פאריניכטינגם־ קאמאנדא") ופתחה באקציה פתאומית ואכזרית, שנמשכה רק שתיסיעשרה שעות, מ־2 אחה״צ עד 2 אחרי־חצות. את האקציה ניהלו שני קציני הסיס. בלבוב — אנגלם, סגנו של קאצמאן ומראשי הגיסטאפו בלבוב, וסגנו וופקא. החיילים חזרו על בתי היהודים והוציאו משם את ,.המובטלים״, ז״א — זקנים, נשים וטף. את הקרבנות (יש אומדים את מספרם ב־6000 עד 8000 נפש) הביאו למחנה־מעבר (דורכגאנגס־ לאגער, "דו־לאג") אשר ליד המחנה היאנובי, וכאן המיתי םבעינויים נוראים. השמועה אמרה, שבין שאר מיתות משונות שהיו שכיחות במעשה־הטבח האיום, השתמשו הגרמנים בכלבים מאומנים, שהתנפלו על קרבנותיהם וטרפום חיים • האקציה החדשה השאירה חותם עמוק ביהודי לבוב. ...

... בעשירי לאוגוסט 1942, עם דמדומי־שחר (זה היה ביום ב׳ בשבוע) התחילה האקציה • זו היתה פעולת ההר ג הגדולה ביותר שערכו הגרמנים בלבוב, ותכננו מראש באופן שיטתי מומחים צבאיים ופוליטיים. בפעולה השתתפו פלוגות של הגדוד המיוחד לחיסול אנשים ופערניכטונגקאמאנדא) של הס.ס. . הגיסטאפו והבולשת הגרמנית והאוקראינית, וניהול הפעולה ניתן בידי קאצמאן • כפי שמסרו קציני הצבא הגרמני, דחה קאצמאן פעמים אחדות את ביצוע הפעולה. בעד כל דיחוי קיבל מן היהודים שוחד של חצי מיליון זהובים. בתחילת האקציה הפליט קאצמאן באזני קצין הצבא הגרמני גינטר הערה זו : "קאטיו י מהי קאטין לגבי מעשינו אנו (בלבוב) ! קאטין אינה אלא עבודת יום אחד אצלנו". (גבית־עדות מפי חייל גרמני בשם ארתור גרינר ממינכן) את האקציה בצעו הגרמנים והאוקראי- נים בדיקנות מרובה ומתוך שלווה וקורת־רוח. הם היו שמים מצור (בלוקאדה) על בתים, רחובות ושכונות מיוחדות בזו אחר זו, ועורכים בהם חיפושים וסיורים שיטתיים. אחרי שכבר הוצאו כל התושבים מבתיהם, היתה נערכת בדיקה שניה, ואח״כ — בדיקה סופית שנקראה בפיהם "סריקת שערות" או "פילוי" ("אויס־ קעמעך). בשיטת בילוש מדוייקת זו היו מוציאים ומעבירים אל המחנה היאנובי כמה אלפים של קרבנות מדי יום ביומו.

גם במפקדת ד,ס.ס. חלו חילופים. הגנרל קאצמאן עזב את לבוב בתחילת 1943׳ ואת מקומו מלא ...

לעתים נתפסו הבורחים היהודים עוד טרם שהספיקו לצאת את העיר׳ ונהרגו בהיותם עוד בדרך. כך אירע לקבוצה שהיה בה המשורר י. שודריך. הגנרל קאצמאן מזכיר בדו״ח גם נסיונות נוספים׳ שנגמרו בכשלון. רובם של הצעירים היהודים שהשתדלו לברוח אל היערות היו מזויינים. בדרך כלל קנו את כל הנשק — אקדחים ורובים — מחיילים איטלקים או הונגרים (המחיר הממוצע לאקדח היה 2.000 זהוב) והם היו עוזריהם העיקריים בארגון הבריחה. קאצמאן מזכיר קבוצה של 20 — 30 צעירים יהודים מזויינים שברחו מן המחנה היאנובי ברצותם להגיע לסביבות העיר ברודי, כדי להצטרף שם לקבוצת פרטיזנים יהודים שהיתה פעילה ביערות. הם פנו לשני נהגים גרמנים והציעו להם 20.000 זהוב בעד נסיעה מלבוב לברודי. הנהגים הודיעו על הסכמתם, אך הסגירום לידי המשטרה הגרמנית׳ וכל היהודים נרצחו (הדבר אירע ב־15 למאי 1943). ב־21 למאי 1943 — מספר קאצמאן — שוב הכריתו הגרמנים קבוצת יהודים חמושה נשק איטלקי. ובדרך כלל — מעיר קאצמאן — "ככל שירד מספר היהודים במחוז (גליציה)׳ גבר רוח המרד בתוכם. היהודים השתמשו בכל סוגי כלי־נשק׳ שבחלקם נקנו מן האיטלקים". ולמרות סופם המר של נסיונות רבים, הצליחו לא אחת צעירים יהודים, בין יחידים ובין בק ...

... מפעל חיסול הגיטו התנהל באכזריות חורגת מכל תקדים. גם הדו״ח של קאצמאן מאשר זאת בסיומו במלים אלה:

א תשת י האקציו ת האחרונו ת ניהל הגנרל קאצמאן, שחז ר ללבו ב — כנראה, מפעולותי ו בערי־השד ה ש ל גליצי ה המזרחית׳ שג ם ש ם עמ ד ברא ש פעולות" ההשמדה. מכיוו ן שהגנר ל סטרו פ הי ה "עסוק" בוארש ה הח ל מה־17 לאפרי ל 1943 חז ר קאצמא ן ללבו ב כד י לסיי ם א ת מעשיו, אחר י סיו ם משימת ו הכי ן קאצמא ן א ת "הדו״ח הסופ י ע ל פתרו ן השאל ה היהודי ת בגליציה" והגיש ו ל״מפק ד העליו ן ש ל הס.ס. והבולש ת בארצות" המזרח׳ הגנר ל קריגר׳ א ו ממלא־מקומ ו בקראקא" הדו״ח מכי ל למעל ה מ־60 עמו ד בכתב־מכונה, וב ו תצלומי ם רבים, והו א נחת ם ביד י קאצמא ן ב־30 ליונ י 1943. אחר י מפל ת גרמני ה נספ ח הדו״ח א ל אוס ף המסמכי ם ש ל בית״הדי ן הבינלאומ י בנירנבר ג שב" 1947 — 1946 ד ן א ת פושעי־המלחמ ה הראשיים. ואש ר לקאצמא ן עצמ ו — נעלמ ו עקבותיו. כת ב ש ל השבועו ן היהודי״הגרמנ י "אויפבוי" היוצ א בניו־יורק זנ ) הבי א ידיע ה שקש ה עדיי ן לעמו ד ע ל אמיתותה, כ י קאצמא ן נמצ א בקאהיר, בחסות ו ש ל המופת י חג׳ אמי ן אל" חוסייני. ...

"במשך הזמן נתברר יותר ויותר, כי אין בכוח האדמיניסטרציה האזרחית לפתור את השאלה היהודית, ולו גם באופן חלקי ובלתי־מספיק. השלטון העירוני גיסה, למשל, פעמים מספר להגביל את היהודים במחוז יהודי סגור, אך העלה חרס בידיו. הבעיה נפתרה, איפוא, על־ידי מפקד הבולשת וד,ס.ס. (= קאצמאן עצמו) ופקידיו, מבלי כל הסוסים. הפקודה היתה ענין דחוף שאינו סובל דחיות, כיוון שבחירף 1941 ורשמו בחלקים שונים של העיר לבוב מקרים של טיפוס־הבהרות. היה בדבר מקור סכנה גדולה לא לאוכלוסיה המקומית בלבד, אלא יתר מכן — גם לצבא, הן החונה בלבוב והן החיילות העוברים דרכה אל החזית. בזמן העברת היהודים מהעיר אל הגיטו נעשו סכרי אחדים ("שלויזען"), שמטרתם היתה. לנפות יפה־יפה את כל האספסוף היהודי האסוציאל והבוחל בעבודה. כל האלמנטים מסיג זה נתפסו והועברו ל״טיפול המיוחד׳־ (זאנדערבעהאנדלונג״, כלומר — שחיטה)". ...