Sokółka Talmud Torah

... גם בהיותו בימים הקשים ההם עמד בראש התלמוד-תורה שהכילה מכינה ל״ישיבה״ שלמדו בה 300 תלמידים, ודאג להחזקת יתומים שהוריהם נהרגו במלחמה ובפרעות ברוסיה ובאוקריינה. הוא דאג גם לרבנים ואנשי-הרוח שבמחוז סוקולקה ועמד בקשרים עם מוסדות עזרה וסיוע מקודם בגרמניה ועם מוסדות ה״דזשאינט״ שבארצות הברית, כדי להקל תלאות הסובלים ומצוקתם.

... המורה הוראה חיים מאיר שמואל תלמוד תורה, שיעור עם הרב ר׳ יצחק הלוי שוסטר

... בקשר ל״תלמוד תורה", הנה עם התפתחות התנועה הציונית בסוקולקה דאגו טובי חבריה לשפור הלימודים במוסד חינוכי זה. במיוחד התמסר לזה התורני הנכבד ר׳ שמשון קצנלנבויגן שהוסיף שם עוד מלמד אחד ופתח כיתה גבוהה שהיתר. כעין מכינה לישיבה, בה יכלו המצטיינים מבין גומרי ה״תלמוד תורד. " להמשיך בלימודיד.ם. ...

שמות המורים והמלמדים בסוקולקה: בבתי־ספר מט־ פוס ״חדר מתוקן״ למדו המורים: הלל לוין, נתנאל קפלן, נחום קונשט, חיים ירושבסקי. בתלמוד־תורה "לימדו: המלמד הלומזאי(דער לאמזער רבי), המלמד האודלסקאי והמלמד שטאבינער. לא פירוט בשמותידם, אלא בכנויים. שמות המלמדים בחדרים היו: אברהם־איטשי מלמד דרדקי, המלמד הרוזנאי (דער ריזינאער מלמד), המלמד

... החזית התקרבה לעירנו, סוקולקה הפכה למחנה צבאי גדול; כל העיר היתה מלאה צבא רוסי, בכל הבתים והחצרות שוכנו חיילים. הרחובות שוקקו צבא, כל בתי-הספר של היהודים והתלמוד-תורה, בתי-הכנסת, הוחרמו עבור הצבא. כנסיות ובתי-ספר פולנים נוצרים לא הוחרמו. הקוזאקים הפראים הטילו פחד על יהודי סוקולקה, הכריחום לפתוח את החנויות בשבת, תפסו את הצעירים לעבודות שונות ומשונות, ומררו את חיי היהודים בלי הרף. ...

היה לי כאילו הבתים הנמיכו קומתם או שקעו במקצת. רחובותיה נעשו צרים יותר, אף אם לא נגרע חינם בעיני. ונהפוך הוא. הקשר אל עיירתי נתגבר בי. טיילתי ברחובות ונהניתי מכל אשר עיני ראו. הכל היה כה מוכר לי; הנה בית־הספר של המורה קונשט ("חדר מתוקן") בו למדתי. הנה בית־הספר של המורה קפלן ובית־הספר של המורה הלל לוין ושל האקושער; הנה "התלמוד־תורה", החדר של קוזניצער המלמד, המלמד מרוז׳ינאי. הזמנים לא השתנו בעיירה. הלימודים נמשכים בחורף כל היום והתלמידים חוזרים הביתה בערב לאור הפנסים, שכל ילד החזיק בידו. הנה בית־הכנסת הישן, בית־הכנסת החדש בית הכנסת הגדול ("די שול"), ששחקנו ליד קירותיו בכפתורים (שפאני־וואנד) ורצנו לראות את החופות, שנערכו ליד בית־הכנסת. כיצד רקדו המחותנות לפני החתן והכלה ובידיהן עוגה גדולה, ...

בחזוני עולים זכרונות מימי ילדותי. זוכרני פנת חמד של "שול־הויף" שם הדהדו צלילי הקולות הזכים של ילדינו. בית־הכנסת הגדול (די שול), בית־המדרש הישן, בית־המדרש החדש, התלמוד־תורה, בי״ס תרבות, הכל מרוכז בפנה רוחנית אחת. המזדמן לעבור בסביבת חצר בית־הכנסת גאה הלב משמחה. ילדים לומדים, משחקים במישחקים, עושים תרגילי התעמלות. ב״תלמוד־ תורה" לימד שנים יודיל המלמד מאדלסק, אדם טוב וישר. כל מאמציו השקיע להסביר לנו את התורה ולקחה. לא ישכח המלמד שטאבינער, אדם נאה ומהודר, דבורו בנחת והלוכו בחשיבות, כולו אומר כבוד. ניגונו בלמדו את התנ״ך, ניגון מתוק וחודר נפש. בשבת נערכה בחינה על שעורי השבוע שלמדנו. ואחרון אחרון חביב המלמד ר׳ חיים המיילד (הקושאר), ירושבסק, אוי ואבוי לילד שחטא. שלא הקשיב או השתובב. המלמד לא דבר הרבה רק רמז באצבע, הילד כבר תפס פירוש הרמיזח, נגש אל המלמד שלפניו נצב כסא קטן, מוכן לפורענות. ובמחילה, הוריד המכנסים לקבל את גזר דינו. אוי היה לילד שסירב לגשת. או שהסיח דעתו בשעת חזרה על פרשת השבוע (בטעמי המקרא); כאשר הגיעו ל״פזר" שלש לרב את אזנו של הילד בשלשלת ארוכה עד שהאוזן הפכה אדומה כדם. המשגיח היה שמואל כהן. נאה ויאה לתפקידו. המורים: קפלן וקוליק, המזכיר כשדן. ...

... למחצה, שנראו כעין מדרגות שנמשכו עד הגג. כאשר היה כדור טועה מגיח אי פעם למרומים ונופל על הגג הרם של ביהכ״נ הגדול נמצאו ילדים אמיצים שהעיזו לטפס על מדרגות־ניצבות בחלל, כדי להגיע לזווית הגג; בעיקר היו ילדי עניים מרודים שהצטיינו במידה בלתי־רגילה של אומץ או עזות נפש. הם היו ילדים פראים בהשוואת אלינו אנו ילדיהם של אנשי המעמד הבינוני "המשכיל", שקיבלנו את חינוכנו בבית הספר המעורב "תרבות" ונקראנו בבוז "טרבוטניקעם" בפי האורטודוכס־ם המסורתיים והילדים שלמדו ב״תלמוד תורה" (או שלא למדו בכלל). לבושם של בני דלת העם היה פרוע־קרוע ומלוכלך, ובסיגנון דיבורם לא חסרה מידה של חוצפה וגסות. לא רחוק מבית ספרנו (בית קטן ועלוב שנוסף על המיסדרון וחדר המורים היו בו ארבעה חדרי כיתות בלבד) שכן בית הספר של הדתיים־מסורתיים, הוא "התלמוד תורה". מעולם לא נכנסתי פנימה לאותו מוסד, ממנו היו בוקעים קולות המקהלות הרמים של הלימוד או התפילה וגם צווחות התלמידים המתפרעים. יתכן, שעצם העובדה שבית ספרנו היה מעורב — השפיעה במידה רבה על רמת התנהגותנו; נראה, שנוכחותן של הילדות בחברתנו היה גורם מרסן לגבינו. גברים (ואף "אפרוחי־ גברים" לא ירשו לעצמם שחצנות גלויה והתבטאות גסה בנוכחותן של נשים.

... בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה היה "תלמוד־ תורה" המוסד החנוכי בשביל רוב ילדי העיר והסביבה, בו למדו תלמידים מכל שכבות האוכלוסיה, בני עניים ואמידים. העניים חנם והאמידים בתשלום. זכורני, שלפני חג הפסח היתה מופיעה במוסד אשה נדיבת לב ממשפחת אפרים וחשקע שפירא, בעלי חנות למנופקטורה, היתה לוקחת מדות ומכינה לבני העניים חליפות לפסח. ההנהלה האדמיניסטרטיבית היתה. אז בידי איש שבתפקידו נקרא "גבאי", מדי פעם בפעם היו הגבאים מתחלפים, עבודתם היתה. בהתנדבות. ...

... למזרח ולמערב; תחלתו היתד! במעלה הגבעה (הרחוב), וסופו מאחורי מגרש בתי־הספר, לא רחוק מה״תלמוד תורה". מסלול ההתחלה היה מבריק מרוב שימוש־ליטוש. היו עוד מסלולים במקומות שונים בעיירה, בהם היה הקהל מתרמץ, עולה ושוב. היה קיים עוד נוסח נסיעה "סולו" ז״א בעל־העגלה היה שוכב אפרקדן בעגלה ודוהר כשראשו נטוי קדימה ותרא את המסלול. ומעולם לא קרה שהמתגלש ריסק את אפו או את גולגלתו. הכל היה נגמר בכי טוב. ...

... ר׳ חיים מאיר שמול ז״ל עסק בתורה יומם ולילה, התפלל ב״שולחן־ערוך בית־מדרש" ברחוב אוליצקי ובכל יום, בין מנחה למעריב, למד עם קהל מתפללים דף גמרא ודיני "שולחן־ערוך". יהודי סוקולקה שתו בצמא כל מלה שיצאה מפיו. היה מעורב עם הבריות וחביב על כל מתפללי בית־המדרש. בטוב־מזג וחום־לב היה אוהב לפשר פשרות וסכסוכים, היה מתון וצנוע בהליכותיו, רצוי ומקובל על כל אנשי עירנו כגדול וכקטן. כעשיר ועני. היה בא לבחון את תלמידי "התלמוד־תורה", במתינות ובפשטות, מבלי לסבך את התלמידים. כל בניו ובנותיו היו ציונים מסורים, חדורים רעיון תחיית א״י. בנו ושתי בנותיו חיים בארץ. ...

למחר ת בבוק ר המשכת י בסיור י בעיר, ירדת י לשכונ ת בתי־הכנסת. ל״פדול", בית־הכנס ת הגדו ל הפ ך למחס ן תבואה, והופק ד עלי ו שמיר ה ואי ן להתקר ב אליו. ה״פדול" שרוף. אנ י מתהל ך בשכונה, כא ן בית־ספרי, "תרבות", פ ה "תלמו ד תורה", בתי־מדר ש ושטיבלעך. פ ה חלפ ו שנות י המאושרו ת ביותר. פ ה ספגת י לראשונ ה אהב ה לזולת, לעם, למולד ת רחוקה, לשפ ה ישנה־ מתחדשת, לאד ם באש ר הו א אדם. אנ י מהרה ר במעטי ם שהפכ ו חזו ן להגשמ ה ועל ו ארצה, ובאות ם הרבי ם שנשאר ו במקו ם ונטבח ו ביד י צר. ...

... ט א פער־ מאנענטן דעפיציט, וועלכן עס האט געדעקט דער לערער ארבעטנדיק פאר א הונגער־לוין. די סאקאלקער עלטערן פלעגן זארגן פאר א נאציאנאלער דערציאונג פון זייערע קינדער. פון די 433 יידישע קינדער וועלכע האבן געלערנט אין די שולן (אויסער מיטלשולן) פלעגן גיין אין די פוילישע "פאוושעכנע" (פאלקס) שולן בלויז 80 קינדער. דער חדר איז כמעט ווי פארשווונדן אין די לעצטע פאר־מלחמה יארן. מיט יארן צוריק זענען נאך געווען דא דריי חדרים מיט 51 קינדער. ס׳איז נאך פאר־ בליבן די טראדיציע פון דערציען יינגלעך אין רעליגיעזן גייסט. דערפאר האבן געלערנט אין דער "תרבות״־שולע, פון 167 קינדער, 147 יינגלעך. אין די "פאוושעכנע" שולן האבן געלערנט כמעט אויסשליסלעד מיידלעך. די יינג־ לעך האבן געלערנט אויך אין דעם איינציקן פארבלי־ בענעם חדר. דער עיקר אין דער תלמוד־תורה, וועלכע האט אבער דערפילט דעם גייסט פון דער צייט און האט משנה שם געווען פון תלמוד־תורה אויף "יבנה", בכדי דער נאמען תלמוד־תורה זאל נישט שאקירן די מער פארמעגלעכע עלטערן.

... אין אונזער שכנשאפט מיט אירע מעשי צדקות און געלט פארטיילונג. אירע מענשן זענען מייסטנס גוט־ הארציקע און זייער טייסטער איז ברייט אפן פאר פארשידענע צוועקן, זענען אנטיילנעמער פון יעדער הומאנער טעטיקייט און האבן געשאפן פארשידענע חברות; חבר ש״ס, ביקור־חולים, תלמוד־תורה, הב־ נסת־אורחים אז״וו. זיי פאסן זיך אויס אויף די באדער־ יעישן פון דער ארטיקער קהילה און פאר צוויי יאר האט מען אויפגעשטעלט א ניי בית־מרחץ מיט א שיינע מקווה, און דאס אויפשטעלן האט געקאסט צוויי טויזנט רובל. ...

... חיים, דעם ניי ם בית המדרש, זיינע שיינע בעלי בתים, לומדים, חצקל מארגלית, בצלאל זאקהיים, לייזער אשקעוויטש, שמשון קאצענעלבויגן, די לעדער־פאבריקאנטן שטיין, די בוב־ ריקס ואחרון אחרון אלטער דער שמש. דער אלטער בית המדרש, ווו עס פלעגן דאווענען עמך־יידן, שער און אייזן מיט זייער אנפירער מאטעס דער שיינקער, וועלכער האט געהאט א גרויסע דעה ביים אננעמען א רב אין שטאט. די טייערע יידישע בעלי־מלאכות, ווי ראובן דער סטאליאר, אייזיק דער קירזשנער, מיישקע דער שוסטער, די גארבער, פורמאנעם, טרעגערס. די גרויסע שול ווו עס פלעגט דאווענען דער רב, די קאצ־ קער שטיבל מיט אירע פייערדיקע חסידים אהרן הערש חינסקי, דער גרויסער קנאי, חאצקל דער חסיד, משה קותיאלס, מרדכי הערמאן, פייוו ל קרעמער. אויפן זעלבן שול־הויף איז געווען די תלמוד תורה און ארעמע יינג־ לער האבן געלערנט אן געצאלט. דער הכנסת אורחים פאר די פרעמדע ארעמע לייט — דורכפארער וואלן האבן ווו צו שלאפן. דער "שולחן ערוך׳ בית מדרש אויפן אוליצקי גאס ווו עס פלעגן דאוונען שמואל סטאווא־ ראווסקי, פרידבערג, דער קאזיאנער רב, די ברידער אייזינס. די קארלינער שטיבל מיט חיים וועלווול דער לעדער־קרעמער, בונים דער קאמיסיאנער, יאשא צאליע, פייוו ל סימנער. דער פרעשטאטישער בית המדרש ווו עס פלעגן דאוונען מאני קאנטאר מיט זיינע זין, קאפע־ לושניק, אסטראגורסקי און נאר פיל שיינע נוטע יידן.

... פון יאר 1926 ביז 1939 האב איך אמטירט אלס מיט־ גליד פון דער שטאט־פארוואלטונג, אויסגעקליבן דורך די ראטמענער. די יידישע ראטמענער און זייערע פאר־ טרעטער אין דער שטאט־פארוואלטוגג פלעגן שטיין אויף דער וואך, עס זאל נישט זיין קיין דיסקרימינאציע פון דער יידישער באפעלקערונג ביים אויפמאנען שטייער ביים ארויסגעבן ארעמקייטס־צייגענישן א. א. פאלן. מיי פלעגן אויך באקומען אויף יידישע אנשטאלטן 6 — 7 טויזנט זלאטעס א יאר. לינת־הצדק 2 טויזנט, תלמוד־ תורה 2 טויזנט, תרבות 1500, אויף א יידישער שולע פון ״צישא״ 500 זלאטעס א יאר.

... ונגען. או ן שטאר ק צוקלאפטע, פארוווגדעטע, זענע ן מי ד קוי ם אי ן געט א צורי ק געקומען. אי ד בי ן גענומע ן געוואר ן אי ן שפיטאל, או ן פו ן מיי ן ברודע ר הא ב אי ד בכל ל ניש ט געוווסט. בי ז מע ן הא ט ארויס־ געפיר ט ד י לעצט ע ביס ל סאקאלקער, אי ז מיי ן ברודע ר אווע ק צוזאמע ן מי ט זיי. מי ד מי ט נא ד 2 הא ט מע ן ארויסגעפיר ט צ ו שיסן, איינע ר א סאקאלקער, קאד ל וויניק, או ן דע ר צווייטע ר א דרוסקעניקער, גולומב, ווע ן מע ן הא ט מי ר געפיר ט צו ם שיס ן הא ב אי ד נא ד געהאלט ן א זעקעל ע מי ט אפא ר שטיקלא ד ברויט. אי ד הא ב געפילט, א ז ס׳אי ז שוי ן מיי ן ענדע • אי ד הא ב ע ס אראפגעווארפן, או ן אי ד אליי ן הא ב צ ו זי ד אזא ג געטא ן: פארווא ם קומ ט דא ס מיר? פארווא ם בי ן אי ד פאר־ משפ ט צו ם טויט? געשאס ן הא ט מע ן אונ ז אנטקעג ן תלמוד־תורה. ד י צווי י דערמאנט ע הא ט מע ן געשאס ן אי ן קא פ אוי ף טויט, או ן מי ד הא ט געטראפ ן ד י קוי ל אי ן האלדז. פו ן איי ן זיי ט אי ז ד י קוי ל אדיי ן או ן פו ן צווייט ן זיי ט אי ז ד י קוי ל ארויס. אי ן דע ם מאמענט, ווע ן ד י קוי ל הא ט מי ר געטראפן, הא ב אי ד געפילט, וו י א ן הוי ז אי ז אוי ף מי ר אומגעפאלן. אי ד בי ן אני־ דערגעפאל ן אי ן אפגעגאנגע ן מי ט בלוט • אי ד הא ב געפיל ט א ז אי ד בי ן ביי ם בעוווסטזין, או ן ד י פאר־ שאלטענ ע דייטש ן צוזאמע ן מי ט ד י פאלאקן, זענע ן געקומע ן צונעמע ן ד י קערפער ס האב ן זי י געזע ן א ז אי ד אטע ם נא ה האב ן זי י נא ד געזאג ט : "זעט, א יי ד לעב ט נאד"! או ן ד י דייטש ן האב ן באפוילן: "זאל ן ליג ן ד י שייס ע בי ז מארג ן פרי ״!! צ ו מיי ן גרוי ס אומגליק, אי ז נא ד דא ם געווע ן מיי ן גליק, אי ן מיט ן נאכ ט הא ב אי ד געפרוביר ט זי ד ריר ן פ ח פלאץ • אי ד הא ב זי ד קוי ם