Lviv
The city covered by the publication section.
Read more about Lviv than the memorial book alone records. The assistant works from this record's own source passages and searches trusted archives — Yad Vashem, USHMM, YIVO, Virtual Shtetl, JewishGen and Wikipedia — and shows you what it found, with its sources.
... לבוב ...... החלק השני יקיף את תולדות הציונות, המפלגות, המאבק המדיני בפולין החדשה, החיים
הכלכליים, החינוך והחיים האקדמאיים, הספרות, העתונות, התיאטרון ותאורי הווי של החיים
היהודיים בלבוב.... כי לבוב היתה לא רק בירת חבל־ארץ גדול; היא היתה גם לב פעילותה של יהדות
גליציה והשפעתה בכל תחומי החיים פרצה את חומותיה ופשטה על־פני כל הקהילות במדינה. ...סמלי העיר לבוב ...... החיים הדתיים של יהודי לבוב / צבי קארל — 421 ...תולדות יהודי לבוב ...במאה העשירית הגיעו כבר לרייסין יהודים
מביצנץ וכוזריה — הם היו מתווכי המסחר בין המזרח
והמערב בכביש האליץ—קיוב—הים השחור, בערי
רייסין 1) גרו יהודים זמן רב לפני בוא המתישבים
הגרמנים והפולנים. בעת ההיא נמצאו בלבוב מלבד
רותנים וטטרים גם יהודים, שנהנו מזכויות מסויימות
בימי נסיכי רייסין. יחד עם היהודים השתקעו בלבוב
גם קראים ובית הכנסת שלהם נמצא במקום שבקרבתו
נבנה אחרי כן בית הכנסת העירוני(שטעטישע שוהל).
ביודיהקברות הקראי היה לא דחוק מהרובע הקרקובי 2).
היהודים התגוררו בקצה דרומי~מערבי של חומת
העיר, בכיוון לרחוב זולקיבסקא־רינק, במספר בתים
קטנים, ועל ידם — מחסנים, אורוות וממגורות. אחרי
שנבנתה העיר החדשה באמצע המאה ה־עמ. הפכה
העיר העתיקה לפרבר, בעיר החדשה קמה — מלבד
הקהלה היהודית שבעיר העתיקה וקהלה קראית, —
גם קהלה יהודית שלישית, וכך נשארו בלבוב בתקופה
הראשונה שני ישובים יהודים: בפנים העיר גרו
יהודים יוצאי ארצות המערב < וברובע הקרקובי
(קראקעווער פארשטאט) יהודים, שמוצאם היה
מכוזריה, מארצות המזרח, וקראים. שתי הקהילות
נבדלו זו מזו במנהגיהן ואורח חיי תושביהן. ...... הנסיכים 3), שהיו מעונינים לפתוח את העיר ואת
מסחרה עשו כל מאמץ, כדי למשוך אל לבוב תושבים
יהודים, שבאו ברצון להתישב בה, וכיון שהיו נהנים
מזכויות שאפשרו להם תנאי חיים נוחים יותר. שמע ה
של העיר לבוב כמרכז מסחרי הגיע גם לקהילות
באירופה המערבית ואפילו לספרד, עד שמחבר המפה
הקטלונית ("קארטא קאטאלאנא׳), יהודה קרשקס,
רשם במפה את העיר לבוב בשם "ציבטל ד י
ליאו", בציינו שש ם תחנת הצומת בקו המסחר לארצות
המזרח. ...אחרי מותו של לודביג ב־שנת 1382, המשיכה בתו
יאדביגה שהוכתרה ב־1384 כמלכת פולין, להחזיק
במדיניות הכלכלית של ולדיסלב, ובשנת 1387 קבעה
את לבוב למרכז ("אמפוריום") בשביל כל הסחורות
המגיעות ממזרח. בפריבילגיה שהוציאה אושרו כל
הזכויות והפריבילגיות של תושבי־העיר הרותנים,
הארמנים, הסאראצנים והיהודים 8).... אחרי השריפה בשנת 1350 נבנתה העיר מחדש. היהודים גרו מאז בשני רובעים: ברובע העירוני — רחוב בלאחארסקא־סרבסקא — באימוב — הסמוך לשוק העירוני ("רינעק"), ונקראה "רחוב היהודים׳/ גרו היהודים האמידים, ♦ וברובע הקרקובי התגוררו השכבות העניות. ...... מובן, שחלק גדול של המסחר התרכז בידי
היהודים ומצבם הוטב בהרבה לאחר שהתורכים כבשו,
בשנת 1453, את קושטא, כי מאז פחדו הסוחרים,
הנוצרים לצאת לארצות הנמצאות בידי התורכים
באופן זה עבר כל המסחר עם ארצות־המזרח ליד •
היהודים וחלקם של יהודי לבוב היה גדול בו. הם
היו סוחרים בבשמים, אריגים אנגליים ופלמיים, אריגי
משי, ומלבוב היו מביאים את סחורותיהם גם לקרקא
ובעזרת קשריהם עם סוחרים נוצרים — גם ליתר
ערי פולין. במאה ה־15 וה־16 התנהל גם מסחר רב־
היקף עם ברסלאו, לשם היו באים סוחרים יהודים
מלבוב או היו שולחים את סרסוריהם וסוכניהם,
כגון הסוחר היהודי שלמה יודאאום, שעשה עסקים
עם הסוחר שפיצמאר ואחרים. סיטונאים יהודים
מקושטא היו מחזיקים סוכנויות בלבוב והם
בעלי־חזקה של מונופולין על כל המסחר התורכי־
פולני. אחד מהם, דוה מחזיק בלבוב את סוכנו... בכל זאת טיפל בכל עניניו הכספיים ברייסין,
ביחוד בלבוב, סוכן יהודי וואלוצקו מלבוב.
וואלוצקו היה בנקאי וסידר את חשבונות המלך עם
העיר לבוב (מוצאו היה כנראה מדרוהוביץ). מלבד
עסקיו הכספיים עם אצילים ופקידים גבוהים היה
חוכר מכרות־מלח בדרוהוביץ ומסי־דרכים. הוא מלווה
גם למלך את הכסף הדרוש להוצאותיו, שהיה מנכהסמבור והשתדל להכניס לשוק דגים מתוצרת פולין,
דוקא בזמן שלבוב היתה מרכז בינלאומי לסחר־דגים
וקוויאר (ביצי־דגים). יבוא הדגים בא מחופי הים
השחור ומכאן נשלחו לכל אירופה, וגם מסחר זה היה
בידי יהודי לבוב. לוולצקו היה גם בית ברובע היהודי
בלבוב, והוא מת, כנראה, בשנת 1441, ערירי. ...שכנא, שהיה אז חוכר המכס בלבוב, נתן לו
הקלות חשובות בשביל ו כדי להעביר סחורות מן
המזרח דרך גבול המכס הלבובי, בשור של 2000
גולדין. בשנת 1440 הורעו היחסים ביניהם, אחרי
ששכנא סרב לשלם לקריסטופורוס גארדיה פרעון
חוב בסך 100 גולדים לפי הערבות של כלב. הדבר
הגיע לידי משפט ממושך. כלב מצא לו מגן ותומך
בוויבודה הלבובי פיוטר אדראוואז 18) שערב גם
בעדו, אולם חסות זז־הכניסה לורבודה גם רווחים
ניכרים 19). שכנא מנהל עסקים מרובים, מלווה
כסף גם למלך ולדיסל ב וארננציק, לוויבודה
בפודוליה, לקאשטלן מחלם נגד משכנתא של בתים
ואחוזות. היקף עסקיו מכריח אותו לקבל הלוואות
מאת הארכיהגמון הלבובי. אתו יחד עובדים אשתו
דינה ובגו יוסף. ...... לתוך העיר. אחרי הרס הסביבה עמדו הפרשים
לפני חומות לבוב ואיימו להחריב את העיר, אם לא
יסגירו את היהודים לידיהם. פחד נפל על האוכלוסיה
היהודית. אולם, מועצת העיר הצהירה, שאין בדעתה
להסגיר את היהודים והחלטתה — להלחם. הכנופיות,
שראו את קשיי המצור בגלל חוסר מזונות פתחו
במשא־ומתן, שנגמר במתן סכום כסף ומזונות מידי
העיריה. מלבוב יצאו השודדים בכיוון לקרקא. עיריתעליהם את המסחר בכלל ו25 א). היהודים היו משקיעים
את כספיהם, עפ״ר במשכנתאות, ובמדה מדובה מאשר
לפני 1488, ולכן לא ויתרו על מאבקם. בד15 בפברואר
1493 השיגו מידי אילברכט הסכם זמני ואינטרים 6 ־׳*)
לפיו אמנם הוגבל מסחרם, פרט לשני סוגים: סהר* ־
שוורים ואריגים. הותר להם להביא כל שנה לירידים
בפשמישל וביארוסלב 1000 שוורים ולמכור שם גם
500 חבילות ארג. בלבוב הותר להם למכור אריגים
בסיטונות. העירונים היו מעונינים לשמור להם את
המסחר הקמעוני, שהביא רווחים גדולים ולהשאיר
ליהודים את המסחר הסיטוני הכרוך בסכנות וקשיי
יבוא מארצות המזרח 26 א).... במר ס 1488 הזמין 25 ) יור ש העצ ר יא ן אולברכ ט
אלי ו לפ י הורא ת המלך, א ת הסוחרי ם היהודי ם ויועצ י
העי ר לבו ב שיופיע ו בארמונ ו בבלז, ע ם הפריבילגיות,
לש ם סידו ר סופ י ש ל הסכסוכים, אחר י ששמ ע א ת
שנ י הצדדי ם הכרי ע לטוב ת העירונים, שדרש ו שיהוד י
לבו ב ל א יהנ ו מזכויות־יתר, מאש ר יהוד י קרקא, פיזנ א
וסנדומי ר והגבי ל א ת המסח ר היהוד י ר ק לסיטונאו ת
ומכיר ת חפצי ם ממושכני ם בלבד. ...... במרוצת הזמן הלכה וגדלה פעילותם הכלכלית
של היהודים בהשקעות ובקשריהם המסחריים עם
היהודים מחוץ לפולץ. ודוקא בתקופה זו — 1488 —
מתחיל הסכסוך בין העירונים לבין היהודים בלבוב
והעיריה התחילה להגביל את הפעולות הכלכליות
של היהודים.המלך זיגמונט הראשון לסחור באריגים בימי הירידים
גם בקמעונות, ולהביא למכירה 2000 שוורים במקום
000 1 28 א), הגבירו העירונים את מלחמתם. עירית
לבוב החליטה לאחוז בכל אמצעים כדי להגביל את
התחרות היהודים ולשם כך השתדלה להקים גם אחוד
של הערים הגדולות בפולין. לקראת הסייס בפיוטרקוב
בשנת 1521 פנתה אל עיריות לובלין ופוזנא בהצעה
להגיש לסייס תלונה משותפת "בענין החופש של
היהודים ומצוקתגו. אגו תקוה שפעולה משותפת נגד
היהודים תביא לאבדן זכויותיהם". בפעילה משותפת
של עירוני לבוב לובלין ופוזנא, שלחו את באי־כחם
אל הסייס וחיכו להחלטותיו 29). מכיוון שיועצי המלך
תמכו בדדישותיהן לדכוי המסחר היהודי הוציא המלך
תקנה, שביטלה את כל הפריבילגיה שפירושה היה
הרם מסחר היהודים הלבוביים. לפי תקנה זו: ...... התקנה היא בניגוד לפריבילגיות שלהם, שלפיהן
אסור ליהודים ולארמנים לסחור בפרברים. הסוחרים
הנוצרים ויועצי העיר ידעו לרכוש במתנות את לב
יועצי המלך וחברי הסיים והסנט. תחת לחץ זה ביטל
המלך ב־3 באפריל 1527 את התקנה, אולם התחשב
בהשקעותיהם של היהודים בסחורות ונתן הוראה,
שבשנה הראשונה מותר ליהודים לסחור בלי שום
הגבלה, והחל מן השנה השניה תחול עליהם התקנה
משנת 1521 והגבלותיה. הסוחרים היו מרוצים בנצחונם
31), אך היהודים לא ויתרו. הם פנו אל המלך בתזכירים
בהה הסבירו שהדבר יביאם לפשיטת־רגל — שתגרום
נזק לאוצר המלך, המעונין להשאיר להם את חפש
המסחר. נימוק זה קלע למטרתו. ובתוך שנת 1527
הוציא המלך החלטה להגביל את הסחר לארבעה
מינים כמו בשנת 1521, אולם מספר השוורים למכירה
הוגדל עד 2500. כדי למנוע שהקמעונים היהודים, לא
ימכרו אריגים בלבוב, החליט המלך, שיועצי העיריה
רשאים לבדוק את סחורותיהם ע״י פקיד מיוחד שיקבע
ע״י הסטרוסטה או סגנו וליהודים אסור למכיר בלבוב
את האריגים שנשארו להם מן הירידים. במקרה שעברו
על האיסור יש להפקיע את כל הסחורה, מחציתה
לטובת העיר ומחציתה לאוצר המלך 32). בד 3 ביוני
1527 פרצה דליקז? עצומה שהרסה כמעט את כל העיר
והיא הניעה את העירונים שהיו זקוקים לכסף כדי
להקים את הבתים, לויתורים. המלך שלח קומיסרים
מיוחדים להביא את שני הצדדים לידי הסכם וכתבבתקופה זו זרמו לבובה יהודים, שגורשו מצכיה
(1541) 34) והעירונים חששו מפני מתחרים חדשים,
היכולים להגביר את המסחר היהודי הקיים כבר
ולסכן את קיומם. העירונים הצליחו להשיג מאת
המלך הוראה (1543) אל הסטרוסטה אודנובסקי
להמציא לעיריה כל עזרה בחיפוש וגירוש הפליטים
היהודים. אולם כל מאמצי העיריה היו לשוא. מספר
היהודים הזרים ומסחרם הלך וגדל, ביחוד אחרי שבאו
לבובה גם סוחרים יהודים מתורכיה. גם מסחר
היהודים מלבוב גדל, למרות ההגבלות. הם הביאו
כמויות גדולות של סחורות: עורות, סוחתייין (עוד ־
עזים מואדם), קטיפה, משי, בדים, פרוות, שמיכות,
שטיחים, סחורות ברזל, חלב, כדים תורכיים, בשמים,
צימוקים, שזיפים, תמד, דבש, דגים, פלפל, זנגביל,
כשו ת וגם יינות מהונגריה, איטליה - ומארצות המזרח.
המסחר היהודי הקיף, למרות האיסורים וההגבלות
משנות 1521 ו־1527, את כל ענפי המשק. יהודי לבוב
הרחיבו את מסחרם גם ליתר הערים בפולין, בתקיפה
1519 — 1531 באו סוחרים יהודים רבים מלבוב
לפוזנא 35). ...... קאשטלנים וסטארוסטים, בפקודה מפורשת של סוחרים,
עגלונים יהודים מרייסיו ופודוליה, המובילים סחורות
לקרקא ולובלין ולשאר ערים, והעוקסים את המרכז
המסחרי לבוב, לשמור להביא על זכויותיו 36). סכסוך
דומה פרץ בשנת 1537 עם לובלין בעבין הסוחרים
הבאים מתורכיה שעירית לבוב אסרה עליהם לצאת
לירידי לובלין. הפעם פסק המלך זיגמונד בקדק״א
ב־27 בפברואר 1538 שעירוני לבוב זכאים להכריח
סוחרים תורכים, טאטרים וולחים לאחסן א ה סחורותיהם
במרכז המסחרי בלבוב, אולם מבלי לפגוע בסוחרי
לובלין 37 כל ההגבלות נשארו ללא ביצוע, כי היהודים
מצאו משען אצל האצילים הפולניים, שרכשו להם אז
את אזרחות העיר וחדרו למעמד הפאטריצ״ם. כנראה,
בהשפעתם שופרו קצת היחסים בין העירונים והיהודים.
למרות השיפור נמשך המאבק במשך עשרות שנים אצל
השלטונות ע״י שני הצדדים בערעורים, מחאות
ומשפטים. מצב זה נמשך עד שנת 1578 בה הסכימו
הצדדים לדחות את צעדיהם המשפטיים עד כינוס הסייס. ...בשנת 1568 פרצה בלבוב דליקה ובה נשרפו
מיסמכי הפריבילגיות של היהודים וכאשר פנו אל
המלך לאשר מחדש את זכויותיהם, נענה לבקשתם
וב* 1 באוקטובר 1568 נתן להם בוארשה, פריבילגיון
יהודי לבוב " (פריבילעגיום יודעאורום לעאופוליענזיום )
שעל יסודו הותר ליהודים להחזיק במקרקעין לצמיתות
ואסור לשלול מהם זכות זו, וגם במקרה שישיגו נגדם
הוראת מלכות, תהי מחוסרת כל תוקף חוקי. כל
עניני חלוקת מגרשים, לשם מכירה אי מתנות של
נכסי דלא״ניידי יש לסדר ע״י הוויבודה מרייסין,
שהיהודים כפופים לו ולרשום אצלו בספר״התעודות
של היהודים. מסים, שכירות וכל תשלומים לטובת
הארמון והעיר ישלמו היהודים לפי התקנות. בסוף
הפריבילגיה ניתנה לשלטונות ולפקידים האחראים,
וביהוד לקאשטלן מפשמישל ולסטרוסטא מלבוב יכן
לשלטונות העיר, הוראה לקיים את הזכויות הללו 41 ). ...... לבוב היתה שוב אחת התחנות החשובות בקר-
המסחר המזרחיים, וגם יהודים תורכיים היו באים
ומכניסים סחורות למכירה. אחד מהם, משה. נאשם ע״י
עירוני לבוב, מתוך קנאת־התחרות, במעשי-ריגול
ונאסר בשנת 1502 ומת במאסר, דבר שגרם להתערבות
דיפלומטית מצד השולטן באיאזט השני בענין החזרת
הסחורות שהוחרמו אצלו לפני מאסרו.נאקסוס. העירונים שהיו מודאגים בגלל המתחרים החדשים התחילו להציק להם, אך המלך זיגמונט־אוגוסט ריסן את התנגדותם. דווקא אז היה מעונין לקיים יחסים טובים עם תורכיה ועם יוסף הנשיא, נסיך נאקסוס, שבו היתה תלויה הכנסת הצירים הזרים בחצר השולטן. לכן הרשה המלך ב־22 בינואר 1567 ליוסף נשיא "שתמיד עזר לנו ולצירנו ובכל הזדמנות עמד לימינו", להקים בפולין מחסני־יין ולשלוח את שני סוכניו חיים כהן ואברהם דדדמוסו למטרה זו. הם קיבלו רשות לסחור בכל מקום וביחוד בלבוב, ולהעביר את סחורותיהם בלי שום תשלום־מכס. הם שוחררו גם משיפוט העיר והוויבודה והיו צריכים למסור דו״ח רק למלך או לקומיסארים שלו. סוכנים אלה, יהודים שמוצאם מפורטוגל, הגיעו לבובָה במאי 1567 והתחילו מיד במסחרם. העיריה עשתה הכל כדי לסלק את המתחרים הבלתי־רצויים ולא נרתעה אפילו מביטול הפריבילגיה של המלך. אולם המלך עמד בדעתו ושלח לעיריה אזהרה חריפה באיום עונש של 2000 פל׳ אם יזלזלו בהוראותיו. כאן מצאה העיריה עזר גם אצל היהודים, שראו בסוכנים מתחרים בלתי "רצויים גם להם, והיתה סיבה לכך. ...ביריד לבוב, בחג אגינישקה שחל ב־21 בינואר, שאליו
באו סוחרים מפולין כולה, וביחוד מחבלי המזרח. כאן
ניתנו הלוואות גם ע״י מלווים יהודים, שהלוו סכומים
קטנים לסוחרים ולבעלי מלאכה נוצרים כנגד בטחונות.
את הרבית הוסיפו עפ״י רוב אל הקרן ואיניכו אותה
מיד. ...על גביית המסים והתשלומים היו אחראים פרנסי
הקהלה. בשנת 1499 אסרו הפרנסים ע״י הסטרוסטה
בגלל פיגור סך 24 פלורין בעד מס הבתים ונכסי־
דלא־ניידי (שאס קרולעבסקי) מאת היהודי יעקובובה
והם שוחררו רק אחרי שיצחק בן מרדכי (מארקוביץ)
שתדלן היהודים נתן כמשכון את חפצי־בית־הכבסת 9).
החל מסוף המאה הט״ו נתמנו גובי־מסים מיוחדים.
כאחד מראשוני הגבוהים בפולין הגדולה היה פישל
מקרקא, משנת 1498. יש להניח שגם הפרנסים (דק־
טורעם יודעאורום) בלבוב היו עוזרים במילוי התפקיד.
בתעודה אחת משנת 1496 נזכרה אשת הפרנס יוסף
ובתעודה מ־19 ביולי 1497 מופיע כבר שמו 1י)
,•יודעא יוסף דקטוריס יודאיצי" . !.זמתווכים
בין הממשלה והיהודים בעניני המסים היו, למעשה,
לא הקהילות אלא הפרנסים, אליהם העביר המלך את
רשימות המסים של היהודים בקהלתם. ...... יהודי לבוב בימי הנריק ואלזי וסטפן באטורי. הישועים דורשים את בית־הכנסת בתוך־העיר.
פסק־הדין של הטריבונאל־המלכותי. האצילים לימץ היהודים נגד הישועים. הפשרה
יההזרת בית־הכנסת לידי היהודים. התפתחות הקהילה בתוך־העיר. הדליקות בשנים 1616, ...הגין עליהם בפני עלילודם בהטעימו שהגיעו לאזביו
האשמות בלתי־נכונות, שגם המקטרגים הודו בכך,
שהאשימו את היהודים, ברצח ילדי הבוצרים, או
שלקחו את לחם הקודש (הוסטיא) למטרות חירוף
וגידוף, ובכל מקרה הוכח תמיד כי שקר העידו בהם.
לכן, אוסר המלך לטפול על היהודים אשמות ממין זה.
בא ם יהודי יענש מיתה במשפט כזה, יענש המאשים
מד ה כבג ד מדה. מלבד זה קבע המלך שהעיריות
אחראיות על כל הבזקים שיעשו לבתי־כנסיות ובתי •
הקברות של היהודים במקרים כאלה, והעיריות צפויות
גם לענשים חמורים. בשנת 1578 בילה המלך את כל
החורף בלבוב. באותה שנה הגיש יהודי אחד משפט
נגד הסטרוסטא מיקולאי הרבורט מפולשטין, הידוע
גם בשמו אודנובסקי; כשהסטרוסטא סרב להופיע
לא קבל המלך את סרובו, מפני שגם הסטרוסטא וגם
היהודים כפופים לשלטונו. ...... בימי המלך זיגמונט חל מאורע קשה בחיי הקהלה
בלבוב: ...שהסוחרים תרמו רק לפני ימים מספר סכומים גדולים.
זולקיבסקי הלך למושב־העיריה, בדק את תעודוֹת
חברי־הועדה ועזב את האולם. בינתים התעוררו
בסיימיק ויכוחים בענין המגרשים שנמכרו ליהודים.
18 נואמים דברו לטובת היהודים ורק שני צירים היו
בצד הישועים. הדיון בעיריה נמשך בכ״ב הקהלה
הופיעו עם ר׳ יצחק בן נחמן בראשם. נציגי הקהילה
הביעו את התנגדותם לכל הדיון, הואיל ואינם מכירים
בסמכויות הקומיסארים. שרק 2 מהם הופיעו, במקום
5 של הועדה! לבוב, כעיר הקיימת לפי החוק
המגדבורגי, אינה כפופה לשיפוט קומיסארי. סגן־
הסטרוסטה פוראדובסקי טען נגדם שלקומיסארים
סמכויות של ועדה, אפילו רק 2 מהם באו, והעיר
כפופה לשיפוטם, לפי שאין הם בית־דין של אצילים
אלא נציגי בית־המשפט של המלך. נציגי היהודים
והעיר הגישו ערעור אל הסיים, נגד פירוש זה, ודרשו
בדיקת הסמכות החוקית של הועדה. הישועים היו
מעונינים שהענין לא יוגש לסיים, כי שם היה רב
מספר מתנגדיהם. ולכן הכריחו את סגן־הסטרוסטה
שהופיע ככתובע (אינסטיגאטור) להמשיך בדיונים
ולהחרים את הערעור, שאינו ראוי להגישו. בשם
היהודים מחה נחמן בן יצחק בטענה שהחוק המגדבורגי
מוציא כל ועדות מן הכלל והחוק חל גם על היהודים
לפי התקנון של זיגמונט הראשון משנת 1538 וכל
הפריבילגיות שניתנו ונאשרו ליהודי לבוב החל
מקאזימיר ז הגדול עד הנריק ואלזי בשנת 1574. בנוגע
לענין גופא אסור ליהודים לשאת ולתת עם הישועים
בגלל זכות־הקדימה של העיריה לקניית מגרשים.
נציג־העיריה תמך בעמדתו והוכיח את סגן־הסטרוסטה
על שהופיע על דעת עצמו בתפקיד תובע, ולפי מכתב־
המלך לא נמנה שום חבר בת ...בראות זאת, הכיר המלך שליהודים נעשה עוול
וביטל את פסק-הדין של הועדה. למטרת סידור הענין
מינה המלך קומיסארים חדשים והטיל עליהם למסור
לו בקרקא דו״ח בעל-פה. מלבד שני הקומיסארים
הקודמים נתמנו עוד ההגמון מפשמישל וסגן־הקנצלר
מאציי פאסטרוקונסקי, הויבודה של רייסין סטאניסלב
גולסקי, ויאן לאהודובסקי. ב־3 בפברואר 1604 הגיעה
הועדה ללבוב, חבריה סיירו את המגרשים והבתים
ואח״כ התכנסו לישיבה חשאית. שנים מחברי הועדה,
גולסקי ולאהודובסקי, הצהירו שהמגרשים צפופים
ואינם מתאימים להקמת קולגיון. אולם שלושה התנגדו
להם. ...גייסו ב־1606 בסנדומי ר את הקונפדרציה, שקבעה בין
64 תלונות נגד המלך גם את דבר היותו מוקף ישועים
— והשינויים הכריחו את הישועים להתפשר עם היהודים
מניות שחששו, שהיהודים ימצאו תמיכה מצד הסיים
ויזכו. הארכיהגמון זאמויסקי, ראש הישועים דציום
סטריבר, הכומר גאיבסקי ונציגי היהודים שהיו אז
בווארשה הגיעו ב־10 באפריל 1606 בלי ידיעת מועצת
העיר, לידי הסכם, שהיהודים בלבוב היו צריכים
לתת תמורת הבתים והמגרשים בשטח היהודי: בית־
הכנסת הישן והמרחץ העירוני, בדרך חלופין בתים
אחרים, שיקנו וימסרו לישועים. את הבתים היו
צריכים לקנות עד 15 באוגוסט 1606. ועל הישועים
היה להשיג את הסכמת מועצת־העיר ואשור־המלך
ולוותר על כל תביעות לבתים ומגרשים של היהודים
שנמסרו להם לפי פסק־דין מ־3 בינואר 1606. ...... כשהגיעה הועדה לבוב במחצית ינואר 1607
האמידו את הבנינים בסך 3000 זה׳ 7 ). היהודים הסכימו להמציא את הסכום. אולם מועצת־העיריה לא קבלה את החלטת הועדה, אלא להפך בו במקום הגישה את מחאתה. למרות הערעור מסרה הועדה את הבנינים לישועים ונתנה הוראה להעביר את הענין בספרי ה״גרוד׳ (ביודהדין). ...... סוחרים מזרחיים. גם הקהלה עצמה השגיחה שיהודי זר לא
ישתקע בלבוב, כדי לא להחריף את התחרות בין ...המלך הטיל על העיריה בתקנתו את כל האחריות
על התוצאות עד שיגמר הענין, והציע לעיריה להתיר
ליהודים מסחר חפשי, אולם העירונים לא נשמעו אפילו
להוראות המלך. ב־17 באפריל 1589 קבע זיגמונט וו
ועדה מיוחדת בהשתתפות הויבודה של רייסין הרביר ט
מפולשטיין, מיקולאי הרבורט הסטרוסטה מלבוב,
סטניסל ב פודלצקי, סגךהשופט ויקטורין קיבאלסקי,
והסטרוסטה מהאליץ וקולומיא סטניסל ב ורלודק
מהרמנוב. מטרת הועדה היתה לבדוק במקום את כל
הפריבילגיות של העירונים ושל היהודים ולמסור את
חוות־דעתם לבית־המשפט שטיפל בערעורים
של ביוד־דין העירוני ובעניני אישורי פריבילגיות, ...הסוחרים הבינוניים וביחוד הארמנים שהשתלטו על
המסחר המזרחי התיהסו באיבה אל הסוחרים היהודים ,
שלפי הפשרה היו רשאים לסחור בסחורות מזרחיות .
עוד בשנת 1597 , כשנתיים אחרי חתימת הפשרה הגישו
כל אגודות בעלי־המלאכה מחאה נגד העיריה , שהעיזה
על דעת עצמה לחתום חוזה עם יהודים ובו מסרה
לרעת העירונים לידיהם כל מסחר לא רק בלבוב
אלא בכל רייסין 4 ) . בעין אחרת ראו את הפשרה
האצילים , הם היו זקוקים לסרסור היהודי ולכן לא
שמו לב למונופולין , שדרשו העירונים . נוסף לזה היה
נוח לבעל־אחוזה להשתמש בסוחר היהודי , שהיה
זריז ומוכר בזול יותר מאשר הסוחר הלא־יהודי בעיר . ...... אוכלוסית העיר לבוב מודיעים ומכריזים, שהל החוזים
שנכרתו עם היהודים הסתיימו ותקפם פג בהחלט.
המסחר בסחורות שהיו מותרות על יסוד החוזים אסור
להבא ואלה שיעיזו להתעסק בהן אחרי פרסום הודעה
זו יעצרו ע״י האדונים העירוניים לפי חוקי וזכויות
העיר הזאת" 5 ). ...... ומתן עם חבר״הארבעים ו״האומות" (הארמנים
והרותנים). התנאים שהם העמידו היו קשים ובהם
נכללו דרישות כגון מתן תוקף לעשר שנים לחוזה
חדש שיחול רק על יהודי־העיר, החרמת כל הסחורות
האסורות לטובת העיר, תמורת החוזה על היהודים
לשלם 4000 זה׳, מפני שאגודות בעלי־המלאכה
וה״אומות״ מוכנים לסלק 2000 זה׳ אם העיריה לא
תכרות חוזה עם היהודים. לפי תנאים אלה היה על
הסוחרים היהודים להשתמש "באמפוריום" של לבוב
ולבסוף בא הסעיף החמור ביותר, שעל היהודים
להתחייב שכעבור עשר שנים לא ידרשו אף פעם
חוזים חדשים. ...... גם פרוונים־אומנים יהודים שעבדו לפי הזמנות סוחרים
יהודים או גם בשביל אצילים. מסחר הפרוות התפשט
במיוחד בפרבר־העיר, מפני שהאצילים התאכסנו עפ״י
רוב בבואם לבוב באכסניות שבפרברים והיו מעדיפים
לקנות אצל יהודים שמכרו בזול. אגודת הפרוונים
הנוצרים לא רצתה לסבול את המצב והתחילה לרדוף
אחרי יהודים ולהחרים את הפרוות הנמצאות בידיהם.
היהודים טענו שמכירת פרוות שלא מתוצרת לבוב
מותרת להם. לעומת זאת דרשו הפרוונים הנוצרים
לאסור לחלוטין על היהודים כל מסחר בעורות
ופרוות. בלבוב היו אז 50 פרוונים, ולדבריהם היהודים
היו חותרים תחת מסחרם ואשמים בדלדילם הכלכלי.
הפרוונים נתמכו בצעדם ע״י הארמנים והיוונים
שהאשימו את היהודים בירידתם הכלכלית. לעומת
העירונים החיים בצנע מתהלכים היהידים "במשי,
בפרוות יקרות מסמור (צאבעל), עורבים חתונות
ומסיבות מפוארות, נוסעים בתוך העיר כמנהג האצילים
בכרכרות רתומות לששה סוסים, מלווים משרתים,
מסיבותיהם מתקיימות בצלילי תזמורת ובהדור רב,
בידיהם כל מסחר ועסקים ובידי הנוצרים רק עוני
ודלדול ועליהם לסלק כל המסים׳, 7 ). ...המסחר היהודי התרחב הן בסוגיו והן בהיקף
הסחורות: עיקר המסחר היה בשמים, פלפל, קינמון,
מלח ממכרות המלך בדרוהוביץ ובולחוב, שבת
(אניס), אריגים, בדים. אשלג, תמד ודבש, תבואות,
עצים, עורות, שוורים — סחורות שהיו משווקות לא
רק בלבוב, אלא ייצאו גם לברסלוי, קניגסברג, דנציג,
ברונסברג. ביהוד התרכז בידיהם המסחר הסיטונאי
בתבואות, בקר ושוורים בערים אלו. תעבורת מטעני
הסחורות התקיימה ע״י עגלונים יהודים, שהיו אחראים
גם על המטען הנמסר לידיהם. תנאי הבטחון היו קשים
והיו גם התנפליות שודדים, שביניהם היו מצויים גם
יהודים, בדרכים ובכבישים והרבה מטען נגזל ולא
מעט אנשים נהרגו ונרצחו במקרים כאלה. בידי
היהודים, רובם יוצאי תורכיה היה מרוכז גם יבוא... מסחר היהודים מלבוב התפשט גם עד ולכיה,
מולדביה, הונגריה ואפילו למוסקבה הגיע, משם הביאו
עורות ופחות. והיה מרוכז בידיהם גם המסחר בספרי־
דת בשפה היוונית והסלבית, שנדפסו בבית־הדפוס
הרותני (סטאבופייסקאיא טיפוגראפיא) בלבוב, בפנים
המדינה הפולנית עמדו יהודי לבוב בקשרי מסחר
קבועים עם פוזנא, לובלין, קרקא, ירוסלב, קרוטושין
ובערי רייסין ששם היו קונים בקר, סוסים, ועצים
שהיו מוכרים לארצות המזרח או לגרמניה. ...לפתוח מסחר יצוא־ויבוא רחב־היקף זה היה דרוש לסוחרים כסף רב. את הכספים המציאו ללקוחותיהם סרסורים מיוחדים. שהיו מוצאים את המקורות, מגייסים את הכספים, מסדרים את ההלוואות ע״פ שטרות ודואגים גם לסילוקם. בלבוב ידוע השתדלו מרדכי בן ישראל שעסק במקצוע זה. ...... לא היו מוסיקאים מקצועיים. רובם היו עסוקים כבעלי "
מלאכה. בראשית המאה הי״ז התקיימה בלבוב תזמורת
בת 13 חברים. הם ניגנו בחתונות יהודיות. בלבוב
היתה קיימת אגודת מוסיקאים נוצרים בעלת אופי
דתי, שניגנו בכנסיות והיה אסור להם לנגן בחתונות
של יהודים. להפך, הם הסכימו שהתזמורת היהודית ...... באופן בלתי־רגיל, "האזרחית של עירנו לבוב"... מה וזריזות, חונך במותרות של בית עשירים והיה רגיל שיחניפו לו. כשהיו זקוקים להלואות, הן האצילים והן העירונים, היו מתחננים בפני היהודי העשיר, אף שהוא זלזל בהם. הוא היה תקיף־קהל הטפוסי. אפילו הקומיסארים של אוצר־המדינה חיפשו טובתו, בידע ם שהוא בעל־הון.
בחיי־הכלכלה של פולין מילא תפקידים חשובים:
בשנת 1626, כשפרצה המלחמה בין פולין וגוסטב־אדולף מלך שבדיה, המציא ר׳ יצחק כספים לאוצר־המדינה ועזר לצבא פולין בפרוסיה. לכן, כשהמלך ולדיסלב בא לבוב ה בשנ ת 1634, קיבלו מידיו יצחק ושותפו אברמוביץ ב־20 באוקטובר 1634, בעד השירותים שעשו לצבא פולין בפרוסיה ושהם "ממשיכים תמיד" לעשות לטובת המדינה, פריבילגיה, לפיה נחשבו בתור "משרתי החצר" העומדים תחת שיפוט המלך בלבד. הם היו רשאים לסחור ולהעמיד צריפי־סחורות בלי שום הגבלה בלבוב, ולנהל מסחר חפשי בכל יתר ערי פולין וליטא, והיו משוחררים מכל תשלומי מסים ומכס, מלכותיים ופרטיים. הם היו רשאים, בניגוד לכל החלטות הכינוסים הכנסיתיים, ללבוש בגדים יקרים ולהתקשט בחרב ושרשרת־זהב.
ר׳ יצחק סחר בסיטונות באריגים ובשוורים לגרמניה ובשביל הצבא. יחד עם אמו חכר גם את הכנסות הסטרוסטבה בלבוב. מתוך הרגלי החיקוי של אציל פולני היה מדכא את האיכרים ובשנת 1635 התמרדו נגדו האיכרים בכפר קובציצה ע״י קומארנו ומנהיגם יאן נהרג ע״י משרתי יצחק. אבל כבר בשנת 1635 התחילה ירידתו בגלל עסקי חכירה, שהכריחוהו ללוות סכומים גדולים (רק לאציל יאן גארדלינסקי היה חייב 17.000 זה׳). בשנת 1643 החרים הסטרוסטה מנישך שני ם מבתי ו ברובע היהודי מפני שלא סילק לאוצר את השעורים לפי חוזי חכירה. ביחד עם ההחרמה הוצא נגדו צו־תפיסה, ולאט־לאט באו בתביעות גם יתר הנושים. אולם ר׳ יצחק, שמילא עוד תפקיד של ראש־הקהילה, הצליח להתחמק מהם, בשנת 1645 עצר בו אחד הנושים בפודהאיצה כשהסחורות עמו, והוא... ן, חזקה יותר
מאשר המורם הכלכלי. ההמונים 1 המוסתים
ע״י הכמורה היו יותר רגישים לענין הדת והספיק
אך ניצוץ קטן כדי להניעם לצאת לרובע היהודי
ולהתנפל על היהודים בטענה שגנבו "הוסטיה" או
באשמת עלילת־דם. ביחוד התגברו הטענות, שהיהודים
גונבים כלי־קודש בכנסיות, כאשר היו לוקחים בתור
משכנתאות גם תשמישי־דת, ומזלזלים בהחלטות
הכנסיה. טענו גם שיהודים עשירים מחזיקים משרתים
נוצריים בניגוד להחלטות הסעודים. להתנפלויות כאלו
מצאו תמיד סעד בתלמידי הישועים ובית־הספר
הקתדראלי, ששנאו את היהודים תכלית שנאה ותמיד
היו מוכנים "לפלוש" אל רובע־היהודים, לגזול, לשדוד,
להכות ואף להרוג יהודים ולהעניש את הנוצרים
והנוצריות שהיו בשירות היהודים. התנפלויות אלו
ידועות בתור "שילער געלויף". לא עזרו ליהודים
השוחד והתרומות ששילמו לבתי־הספר בלבוב מדי
שנה בשנה כדי למנוע התנפלויות. אמנם היהודים לא
נשארו אדישים, והם ידעו להתגונן ולא נרתעו לתפוס
סטודנסים, להכותם ולמסרם לבית־הכלא, או לארגן
התנפלויות־נגד בבתי־מגורים של סטודנטים, כאשר
קרה בשנות 1592, 1613, 1642. ...במאי 1648 מת מלך פולין. הקוזקים ניצלו את ה״אינטררגנום" והתקדמו מערבה לפודוליה ולווהלין וסללו לעצמם דרך לעבר רייסין. צבאות פולין, בפיקודו של הנסיך ירמיה וישניוביצקי, נסוגו ללבוב בתקווה שכאן יוכלו לעמוד בפני חמלניצקי. ב־27 בספטמבר 1648 כינס וישניוביצקי את ראשי העיר והדתות ותבע מהתושבים לעמוד לימין המגינים ולהקריב למען הצבא איש לפי יכולתו. דברי המצביא עוררו התלהבות בקרב האוכלוסיה. מן המנזרים, הכנסיות ובתי־הכנסת היהודיים הובאו זהב וכסף רב, מלבד המזומנים שהאזרחים מסרו לעיריה. סכום המזומנים שנאספו ע״י המתנים היה 27.398 גולדין, ע״י הארמנים — 24.502 גולדין, וע״י היהודים — למעלה מ~10.000 גולדיף). שווי הזהב והכסף נאמד בסך 300.000 גולדין. ...... היהודים הניצולים ברחו מערבה ורבים מהם
הספיקו להגיע ללבוב לפני המצור. כאן מצאו מפלט
בקהל ה בצפיפות רבה. הרובע היהודי הכיל רק שני
רחובות ובהם ארבעים ותשעה בתים ורובם בעלי חזית
של שני חלונות ברוחב של 7 אמות. מכיוון שמספר
הפליטים הגיע לעשרות אלפים, הם אוכסנו בקהלה
בחוץ־לעיר, מסביב לבית הכנסת הגדול, שנבנה מחדש
בשנת 1632.חמלניצקי קיבל את הסכום המובטח ונסוג לעבר
זולקיב, אולם עדיין לא היתה, רווחה לתושבי לבוב.
זמן רב המשיכו להתענות ברעב, צמא ומחלות. ברוב ע
היהודי נשתררה צפיפות נוראה. מחוסר מקום התגוללו
הפליטים ברחובות, חצרות ושערי בתים, מופקרים
לקור וגשמים, מחלות ומגפות. אברהם בן שמואל
אשכנזי, בספרו "צער בת רבים או מספד פולניא" 11 ),
מתאונן לאמור: "על אלה אני בוכיה (פולניה) יומם
ולילה, על המכה שהיתה בק״ק לעמבערג, עיר גדולה,
כי לא היתה כזאת בכל הגולה. איך באו השונאים
וסבבו כל מסלה, לעקור האומה אשר לשה פזורה
נמשלה, ומבפנים היתה המכה כפולה, מגפה וכל
תקלה, גם מים לא היו לה, כי בימים קדמונים היתה
תחבולה שהיה מעין אחד חוץ לעיר ומשכו בו צינורות
לתוך העיר ומשם דלה דלה, ועכשיו כשבאו השונאים
חתמו המעין ולא מצאו רפואה ותעלה, ועשו תשובה
מעולה, ולפני כסא כבודו נתקבלה. ומתו ששה
אלפים 12 ) מעם סגולה. ואילו לא היו נותנים הון גדול
לבני עולה, היו כולם כליל כמו עולה. ואתה ה׳ עומד
זבולה, תנקם נקמת צדיקים, אשר נתנו כבוד ותהילה.
ולך ד׳ הגבורה והגדולה". ...... בשנת 1652 פג תוקף של החוזה בין היהודים
לבין עירית לבוב. היהודים רצו לחדשו וללא כל
שינוי, אולם מועצת־העיר ראתה כאן הזדמנות נוחה
וניסתה לקצץ בזכויותיהם. הדברים הגיעו אל המלך
והוא פקד להאריך את החוזה. העיריה סרבה למלא
את פקודת המלך, וכאשר בא ללבוב, ב־20 ביוני
1653, הלוה הסוחר הגרמני אלטמאיר לעיריה כסף,לפיצחוביץ 8 ) נהרסו ע״י הקוזקים כל פרברי
העיר ובית־הכנסת היהודי בדזוץ־לעיר. העירונים
התגוננו באומץ לב והתנגדותם גרמה להחלטתו של
חמלניצקי להסתער על העיר. לפני הסתערותו, ב־10
באוקטובר 1648, שלח לעירית לבוב מכתב, בו דרש
שהרותגים יסתתרו בכנסיתם, ושהעיריה תסגיר לידיו
את הנסיך וישניוביצקי ואת רכוש התושבים. אנשי
העיריה השיבו שווישניוביצקי איננו בעיר והתושבים
שנשבעו אמונים למולדת ימשיכו להגן על העיר, אולם
ביקשו ממנו שלא ישפוך דם נוצרי חנם. על כך השיב
חמלניצקי שהוא מאמין כי המגנטים אינם בידיהם,
אך הוא דורש את הסגרת כל היהודים עם נשיהם
וטפם, מכיון שהם אשמים במלחמה, ומממנים את
הקרבות בזאפורוזיה. ״לזה — כותב ראש העיריה,
מרטין גרוסוואיר, בדו״ח שלו — ענינו: את היהודים
לא נוכל להסגיר מפני שני טעמים, ראשית — אינם
שייכים לנו, אלא למלך, והם נתיני הממלכה, שנית —
נושאים הם בכל מעמסות הזמן ומצוקותיו והם מוכנים
ללכת למות יחד אתנו וגם בשבילנו". חמלניצקי שלח
מכתב נוסף בידי הכומר תיאודור רודקיביץ, ובו תבע
200.000 זהובים אדומים. במקרה של סרוב — יתקיף
את העיר ויהרסנה כליל. על הסגרת היהודים ויתר
הפעם. הוא כתב: "את היהודים המכוערים והמלוכ -
לכים האלה, משאיר אני לכם. אינני רוצה בהם בכלל,
אולם עליהם להשתתף כהוגן בסכו ...... אחד החיילות הרוסיים שהתאחד עם חמלניצקי
יצא לעבר לבוב. מפקד העיר, הגנרל קרישטוף
גרידזיצקי, פקד לשרוף את הפרברים. ב־25 בספטמבר
1655, נראו ליד העיר הפלוגות הראשונות של צבא
האויב, ולאחר זמן קצר החל מו״מ בדבר שביתת־
נשק. הגנרל הרוסי בוטורלין העלה בתנאיו את
הדרישה להסגרת כל היהודים, על נשיהם, ילדיהם
ורכושם, הואיל והם "שונאי ישו והנוצרים". ...... 1658 פקודת־מלכות , האוסרת על היהודים לעסוק
ברפואה , פרט לרופאים שהוסמכו ע״י אוניברסיטאות
קתוליות . באותה שנה הוציא המלך יאן קאזימיר
הוראה מיוחדת , לפיה אסור ליהודי לבוב בעלי תביעות ,
להפקיע בתים ונכסי דלא־ניידי מאת נוצרים מקומיים ,
אלא לפי פסק־דין רשמי 14 ) . היהודים נתדלדלו מאד
מבחינה כלכלית . במיוחד היה קשה מצב קהילת
חוץ־לעיר שהיתה נתונה לחסדיהם של הממונה על
קארמון (בורגראביאן ) ופקידיו . בשנת 1653 נאסר
עליהם המסחר בדגים מלוחים ומשקאות .... אחרי הפרעות של ח הסטרוסטה של לבוב, סטניסלב
פוטוצקי, ב־8 ביוני, הודעה לכל השלטונות המקומיים,
בדבר המהומות בלבוב "שנתעוררו ע״י סטודנטים
ובעלי־מלאכה, ובהן רצחו יהודים, לקחי בהסתערות
את בתיהם, ביצעו שוד גדול ולקחו אפילו ילדי יהודים
בשבי. וכפי שאני שומע — המהומות טרם נגמרו". מכיון
שנודע לו שהבריונים נמלטו עם שללם מלבוב, הוא פונה
אל כל השלטונות בדרישה לאסור כל אדם שבידו
שלל, משכון או ילד יהודי, ולשלחו אל מושבו
(בפודוהאיצה) 35"). ...הפורעים המשיכו בהסתערויותיהם, וניסו לחדור
לתוך־העיר, אך בפקודת המועצה נסגרו בפניהם שערי
החומה. לפני שער הרובע היהודי בעיר ניצב ראש
מנזר הישועים לפי בקשת היהודים, כדי לעצור את
הסטודנטים מלעבור שמה, עד שהספיקו לסגור את
שער הרובע. האמצעים הללו כמעט שלא הועילו.
הסטודנטים לא פסקו לאיים מעל גגות הבתים הגובלים
עם הרובע היהודי, ואף החלו לפלוש משם פנימה.
כשגברה הסכנה, דרשה מועצת־העיר מן היהודים
כסף ובתוספת מכספי העיר גויסו מאה חיילים מזוינים.
היהודים לא הסתפקו בכך, ופנו למפקד הצבא הראשי,
סטניסלב פוטוצקי. בתחילת הפרעות בפרבר העיר,
שלח פוטוצקי ב־8 ביוני 1664 הודעה למועצת העיר,
שהפיקוד על לבוב ופרבריה נמסר לקצין התותחנים
? — פרדיננד וולף, ויש לעמוד לימינו. ע״פ פנית
היהודים, שלח פוטוצקי שתי פלוגות פרשים בפיקודו
של טרנבסקי. הוא מסר להם הוראה מפורשת שלא
יתאכסנו אצל יהודים, אלא רק בבתי נוצרים, בעיר
ומחוץ־לעיר — אכסון באונס וכפיה. עובדה זו שמשה... מספר גדול מאזרחי העיר הנוצרים גילה יחס
אהדה ליהודים , ורבים מביניהם הסתירו פליטים
והצילום . הסטרוסטה של לבוב סטניסלב פוטוצקי ,
שהיה גם הוויבודה בקרקא , פנה בכתב לעירית קרקא ,
ודרש להסגיר את הסטודנטים הפורעים שנמלטו לעיר
זו 29 ) .המאורעות בלבוב זעזעו לא רק את היהודים בכל
רחבי פולין, אלא גם את ראשי הכמורה והאצילה
הפולנית. תלונות בכתב על הפגיעה בנתינים נאמנים
של המלך, שזכויותיהם המובטחות בכתב, אינן נופלות
משל יתר אזרחי העיר, הגיעו לעירית לבוב מאת
הארכיהגמון מלוצק — מיקולאי פראז׳מובסקי, הוויבידה
מסנדומיר — יאן זאמויסקי. הכומר שצוקה — בשם
המלכה לודביקה מאריה ומגנטים רבים. כולם הדגישו
שמאורעות אלה חללו את שם העיר לבוב ועל העיריה
לפצות את היהודים. ואם לא יעשו זאת במהרה יהיה
צריך בצעדים נגד העיר.הרובע היהודי בתוך העיר עמד בצפיפיתו. השטח
היהודי הצטמצם ב־49 מגרשים צרים, ולכן נאלצו
יהודים להתגורר גם מחוץ לרובע. תהליך יציאת
הרובע החל עוד בשנת 1633. עודף האוכלוסים עבר
לפרבר־קרקוב בקהילה שבחוץ־לעיר, אשר במשך
הזמן עלתה בגדלה על הקהילה שבתוך־העיר. בשנים
1648 ו־1655 סבלה הקהילה מאד. כמעט כל הבתים
נשרפו בדליקות שפרצו, ותושביהם נאלצו להמלט
ולחפש מקלט מחוץ לקהילה. המוני פליטים מערים,
עיירות וכפרים, שנמלטו מחרב האויבים זרמו * גם
הם לבובה והצפיפות ברובע שבתוך־העיר הלכה
וגדלה. גם יהודי הפרבר שהותקפו ע״י האויבים נאלצו
להמלט אל רובעי היהודים שבתוך־העיר. לא היה מוצא
אחר, אלא לחדור לרחובות של הנוצרים נגד רצונם.
העירוניים ראו את הדבר כהפרת החוזים, והגיבו על
כך באופן חריף. בלחץ העיר, הוציא המלך, יאן
קאזימירז, ב־26 במאי 1656 תקנה, לפיה אסור ליהודים
לחכור ולשכור דירות או מחסנים בבתי הנוצרים,לא ידוע באיזו מידה הוצא פסק־הדץ לפועל. יש
להניח שהגיעו לידי פשרה, מכיון שהיהודים לא רצו
למתוח שנית את היחסים ההדדיים, במיוחד בתקופה
שהצטיינה בחוסר סובלנות דתית, בלבוב נאסר ע״י
העיריה הפולחן הפרוטסטנטי — ובעקבות אסור זה,
גורשו מן העיר הסוחרים הסקוטיס שהתגוררו בה
מזה מאות בשנים. רדיפות־הדת השפיעו לא מעט על
היחס ליהודים, אף כי מקור המתיחות לא היה רק
בגורמים דתיים לבד, אלא בנגודים כלכליים. ...... ה״סיימיק״ שהתכנס בוישניא, תבע חקירה
יסודית. גם המלך יאן קאזימיר זנדהם מן הנעשה
בלבוב, וב־22 ביוני 1664, 10 ימים אחרי הפרעות, שלח
מוילנה הוראה אל כל השלטונות והמועצות, והודיע
שבמקומות היישוב עוברים אנשים בלתי־אחדאיים
ובידיהם כתבים מזוייפים. הם מסיתים את האוכלוסיה
ביהודים, רוצחים וגוזלים אותם. מעשים אלה הם בנגוד
לחוק, ועל השלטונות המקומיים לנקוט באמצעים נגד
אנשים אלו, וכן לדכא מראש כל פרעות ומהומות 30 א). ...משנת 1680 מכהן בשתי הקהילות רב אחד והוא
ר׳ משה פנחס בן ישראל, שהיה יליד לביב. מצד אמו
היה נינו של השל״ה (ד־ישעיה הורוויץ), אשתו ה־־ת ה
נכדתו של ר׳ אברהם שרענצל *יאפופורט (איתן
האזרחי). הוא השתתף בועד ד״א בשנת תל״ג 37),
תמ״ד 37 ג׳), המ״ז 37 ד׳), תמ׳ח 7 •ה׳), תנ״ז 37 י׳), ...... נחמי ה הכה ן חז ר ללבוב . עש ה תשוב ה וש ב לחי ק
היהדות . הו א ל א ספ ר א ת הקורו ת אותו , ור ק אמ ר
שיקו ו למשי ח האמית י ול א לזה . חסיד י השבתאו ת ...... אחרי הפרעות . כרגיל , עסקו היהודים בעיקר במסחר ,
אלא שסחר־החוץ שהיה עובר דרך לבוב מזרחה , לא
הוסיף להיות מרוכז בידיהם .... נקט לגבי יהודי לבוב מדיניות של סובלנות, מיד אחרי
הכתרתו מלא את בקשת פרנסי הקהילה והרשה
ליהודים להחזיק בבתיהם מחסני סחורות 1). ...אחרי הכתרת ישניוביצקי, שעוררה אי־רצון בעיני הקוזאקים, הם הצליחו להסית את התורכים לפלוש לפולין. הם דרשו שפולין תוותר על חבל אוקראינה וב־29 באוגוסט 1672 כבשו את קאמיניץ־פודולכקי, מכאן יצאו בכיוון לבובה. העיריה בקשה מאת המלך עזרה צבאית. שר־הצבא יאן סוביסקי שבא לבובה היה יכול להגן על העיר במספר מועט של חיל־רגלים ופרשים. ...... לפיכך התחילו היהודים לקנות מגרשים — דבר
שהיה לטובת העירונים במצב הכלכלי הקשה. בכל
זאת לא פסקו העירונים מרדיפות נגד היהודים.
בהשתדלותם החליט הסיים בשנת 1676, שיהודי לבוב
אינם רשאים לעסוק במסחר שאינו בכלל ההסכם עם
מועצת־העיר. ואשר לחובות היהודים בתור תושבים
ראה הסיים בכל זאת להחליט, שהיהודים מחריבים,
עפ״י המנהג הישן, "לעזור על יד התותחים הניצבים
על החומות של לבוב".את תפקיד הכלכלי של היהודים ידע להעריך
יאן סובייסקי יורשו של המלך וישניוביצקי, שנפטר
בלבוב ב־10 בנובמבר 1673. בנעוריו הכיר את היהודים,
בעיר מולדתו זולקוב, וידע מה גדולה חשיבותם
למשק־המדינה ולכן נקט קו נוח לאוכלוסיה היהודית
ועזר להם לשפר את מצבם. בחצרו בזולקוב היו
יהודים רבים, ובאמון מיוחד התיחס אל האדמיניסטרטור
והמוכסן שלו יעקב־בצלאל בן נתן, שהשתקע בשנת
1685 בזולקוב, וניהל את תחנת־המכס בלבוב 3).
יחסו אליו שמש מקור הסתה נגד היהודים. ...... בהתערבותו של סטניסלב לשצינסקי הסכים המלך
השבדי קארל וו x שהעיר לבוב תשלם רק 132,000
טאלר, והיהודים השתתפו בסך 40,000 טאלר. ...תנאי החיים של היהודים היו קשים מכל הבחינות.
ברובע היהודי בתוך־העיר היו 49 מגרשים, ואחרי
מאורעות המלחמה, בראשית המאה הי״ח, לא היתה
אפשרות לשכן את היהודים ברובע, ביחוד עם רבוי
מספר הפליטים שנמלטו מן הכפרים, והיהודים התחילו
בהכרח לשכור דירות ברחובות הסמוכים לרובע
(רוסקא, שקוצקי, סרבסקא, באימוב) החנויות
היו מפוזרות בכל העיר, ואפילו בביתו של המלך,
ברינק 10, עסק יהודי במכירת דבש. ...... במיוחד דאג הרבה לחינוך ולימוד־התורה, יהוא
הצטער ש״נעשו רבנים שאפילו מקרא לא קראו, גם
במשנה לא ידעו, ולא בקיאי בצורתא דשמעתא,
ופוסקים ראשונים לא ראו". ולכן החליט לעשות
תיקונים יסודיים מחינוך ובדרכי הלימוד. הוא כינס
את המלמדים "וסדר להם אופן למודם במקרא תחילה
ע״פ הדקדוקים". אלא שלא הספיק להעביר את
התיקונים ובכ״ח אייר תע״ה (1718) נפטר בלבוב. ...... לפי שמספר ר׳ יעקב עמדין, השתדלה משפחת
אשתו בשנת 1718 שיקבל את הרבנות בלבוב.
ובספטמבר 1718 נבחר לרב־הקהלה בלבוב והגליל.
אחרי שחותנתו הוציאה 30.000 זה׳ למטרה זו. מיד
אחרי שבא לבובה לשבת על כס־הרבנות, השתדל
גביר אחד שימנו את חתנו ר׳ חיים בן ליזרל, שהיה
רב בזלוצוב וגר בלבוב, כרב בעיר . ...... רב בלבוב. חותנו, שהיה סרסור ושל הוויבודה יאבלונובסקי, הצליח לרכוש את עזרתו וגם חלק מפרנסי הקהילה תמכו בו ובשנת 1720 — אחרי שבגמר תוקף־המינוי של הרב ר׳ יהושע בן צבי־הירש, — משכה הקהילה ידה ממנו ולא האריכה את המינוי ובחרה במקומו את ר׳ חיים ב״ר לייזרל, שאושר גם ע״י הוויבודה יאבלונובסקי; אולם הוא לא הצליח להשיג גם את רבנות הגליל. ...... וזה רקע העלילה: בעיירה סטרוסוב הודיע הסנדלר
וחזר לחיק היהדות. אחרי חקירה ובדיקה מטעם
יאצקו סיאריצוב שבין היהודים מסתתר אדם שהתנצר
שלטונות הכנסיז ז הוברר, שיאן פיליפוביץ התנצר
בלבוב והתגורר שם אצל הצייר לוקא ש וישניובסקי.
כעבור זמן חזר לחיק היהדות. מלבוב יצא לדוברומיל,
דרוהוביץ והגיע לסטרוסוב. כאן נאסר ונכלא בכנסיה
באונייו ב ואח״כ הועבר ללבוב.... 10. בלבוב מותר להחזיק 12 דיינים בעיר ו־12 בחוץ־
לעיר, ויש לבחור רק אנשים נבונים ומבוגרים, שכבר עברו
10 שנים לנשואיהם. ...... חותמו של יוכף־
שלמה בן ירוחם
מלבוב. משנת 1629.
בו מזל בעל החותם
שנולד בסיון ...... מתוך החומר הארכיוני ידוע, שבי״ד, בהשתתפות
סטניסלב יאבלונסקי, הוויבוד ה מרייסין! יאנוש ויש־
ניוביצקי, נציב קרקא; סט ן פהומיצקי, מושל פודוליה
וסטניסלב פוטוצקי, מושל לבוב, דן את פיליפוביץ
לתליה, וכדי להרגיע את המוני הנוצרים המוסתים
על ידי הכמורה נידונו גם הרב ר׳ חיים בן אלעזר
ואחיו יהושע למות בשריפה ונגזר על האח הבכור
להיסחב כשהוא קשור לסוס בחוצות העיר לפני מותו.
פסק־הדין בוצע בערב חג השבועות. ...בזכותו של הר״י אייבשיץ, שפרסמו מנהיגי ורבני
"ועד ארבע־ארצות" בירוסלב בב׳ מרחשון תקי״ד
(1753)26). עמדת רבני ומנהיגי המדינה דגליל לבוב
היתה שונה מזו. הם חתמו במושב הועד בזולקוב,
בתשרי תקי״ד — עוד לפני התועדות "ועד ארבע
ארצות" בירוסלב — תעודה לזכותו של ר׳ יהונתן
אייבשיץ27) ולא על כתב המחאה שפורסם בג׳ מרחשון
תקי״ד (1753) ע״י מצדדיו של הר״י עמדין, שהיו
במיעוט ודברו בגנותו של הר״י אייבשיץ ואף הם
גזרו בחרמות ושמתות לשרוף את הספרים שהחזיקו
בדעתו. ...... אולם, למרות חולשתה המשיכה העיריה במלחמתה
ביהודים והמאבק הגיע לשיאו בשנת 1759. היתה
זאת שנת פורענות ליהודי לבוב, בה נסתיים המו׳׳מ ...התנועה הפראנקיסטית כשהיא לעצמה לא הכתה
שרשים עמוקים בקהלה בלבוב. אמנם עוד בשנת 1754
הגיע לבובה ליב קריסא, יאמנו של פראנק, והתחיל
בתעמולתו. הוא הצליח לקרב מספר מאמינים, והם גם
קיבלו את פני פראנק כשהגיע בדצמבר 1755 לבובה.
ביניהם היה גם צעיר בן עשרים׳ שלקח מהוריו 50
דוקאטי ם באמתלה שהוא יוצא לקנות דבש. ויצא
אח״כ עם פראנק לסאלוניקי. בלבוב התגורר פראנק
בבית סמוך לשער האליצקי, שנקרא בפי היהודים
"בית אופל", וקשה היה לקבוע מה מתרחש בבית זה.
לפי עדויות, ערך בהיותו בלבוב הילולות־זימה. ...שנת 1759 עברה בלי זעזועים גדולים והתחיל
שוב המאבק עם העיריה בעניני זכות המסחר והדיור .
העיריה לא הסתפקה בנצחונה משנת 1759 — אלא
הצטרפה ליתר הערים בפולין בפעולות נגד היהודים .
במרס 1765 הגישה עירית לבוב יחד עם עירית קרקא ,
פוזנא , לובלין וכו׳ פטיציה לסיים בוארשה על הרס
העיר וכלכלתה ע״י המסחר , המלאכה וחכירות היהודים . ...... אולם היהודים לא שמרו על כך ובשנת 1744
השיגה העיריה, במשפטה נגד הסיטונא־־ם היהודים
דוד השלם ויצחק (מברודי) החלטת בית־
הדין 12) של פודוויבודה שהוטל עליהם בתאריך מסוים,
למכור את כל מלאי האריגים או להוציאם מלבוב שלא
יעיזו עוד להביא אריגים ולמכור לפי אמות בעיר או
בפרברים. תביעתם לאסור על היהודים כל סחר־ומכר
נדחתה ע״י ביורהדין בנימוק, שהיהודים עמוסי חובות
ויש לאפשר להם לסלקם. וכי איסור המסחר יגרום
נזק למיסדרים ולבעלי־חוב של היהודים. ודוקא אז
קנו יהודי לבוב בירידי ברודי אריגי־משי, פנינים,
אלמוגים וסחורות־מזרח, והיו נוסעים וחוזרים בערים
ועיירות בווהלין ואוקראינה.... לבוב היתד. גם במאה הי״ח אחד המרכזים
החשובים בסחר היהודי. לפי מפקד משנת 1764 18)
נשארה רשימה מדוייקת למדי על ההרכב המקצועי
של יהודי לבוב: ...... גם תלונתו של הסוחר ישראל פאים בלבוב בשנת 1747 נגד פסק־דינו מראה עד כמה קשה היה שלטונו של הרב על בני עדתו. לא מן הנמנע שבגלל הסכסוכים שפרצו בינו ובין הקהל ויחידים, ראה צארטורייסקי, הוויבודה של רייסין, לנחוץ להוציא ב־3 בנובמבר 1751 וב־1 בינואר 1752 תקנות חדשות. במבוא נאמר בפירוש, שבתוצאות מעשי הקהל, הרב וההמון נגד החוק והמצפון, וכדי למנוע חוסר־תיאום ולשמור צדק בכל הנעשה הוא מאשר מחדש את תקנות היויבודה יאבלונובסקי מ־20 ביולי 1726, בדבר סמכויותיו של הרב הראשי בלבוב. לאמתו של דבר, התקנות הן העתקים התקנות משנת 1726 מלבד השמטת סעיף י, המדבר, ברשות הערעור שצריך להגיש לועד־הגליל או למשרד הפודוויבודה נגד פס״ד הרבנים, הפרנסים והוראותיהם הודגש גם שרב־המדינה צריך לפעול בצוותא עם בעלי־הבתים ושיצייתו לשלטונות.א זדרשו, במושב ועד־הגליל בברזזאני (1740), שרבנות הגליל תחולק, מחציתה בידי הרב ר׳ יצחק לנדא, ומחציתה לרבה של לבוב שיבחר. במקרה שהרב ר׳ יצחק לנדא יעלה לירושלים או יקבל רבנות בעיר אחרת — יבוא רבה של לבוב במקומו ויכהן כי״ב של כל גליל רייסין. בלבוב נבחר לרב ר׳ חיים, בן הגאון ר׳ שמחה הכהן רפפורט, שהיה רב בסלוצק. ...... תע״ג: 1) ר׳ יואל בן יצחק אייזיק היילפדין, אב״ד
ור״מ עיר לבוב והגליל 19). 2) ר׳ זלמן בן משה אריה
יהודה, מלבוב 20). ...... כניסת צבא אוסטריה לגליציה. ההשבעה החגיגית בלבוב. ההגבלות והמפקד. תקנון שנת
1776. המסים ויחס הפקידות. בעית היהודים בתזכירו של פראג מאוגוסט 1775. גירוש
המתגרים היהודים ושתדלנות הקהלה. סכסוכי הקהלה ומועצת היהודים, יסוד מושבות חקלאיות.
גיוס לצבא. משלחת יהודי גליציה אל הקיסר ליאופולד. ערעור הקהלה על החזרת היהודים
לרובע היהודי. גידול האוכלוסיה היהודית 1772 — 1800. חוכרי מס־בשר ונרות.
ברק יוסלביץ בלבוב ועניין הגדוד היהודי. ...... הקחלוֹת מלאו גם תפקיד של בנק, שהאצילים והכמרים
הניחו שם את כספם בדבית של 7%. מצד שני היו
הקהלוֹת חייבות להם סכומים גדולים קהלת לבוב בלבד
נשארה חייבת 57,581 זה / והצהירה שאין בידה לסלק
סכום זה.
בלבוב עמדו היהודים במאבק קשה עם העירונים,
שאמנם השיגו נגדם 18 פסקי־דין, אולם אף אחד לא
בוצע. לפי דו״ח פרגן גרמו היהודים לשחיתות ונזק
על־ידי קניית חפצים גנובים, גרמו נזק ע״י ...... רופאים מחוזיים נקבעו לשמירה על המצב
הבריאותי. בשביל האוכלוסיה היהודית נתמנו מטעם
השלטונות 12 רופאים מחוזיים יהודים בגליציה כילה.
בלבוב נתמנה ה״פיזיקוס" היהודי שלמה בנימין פרשל. ...ההנהלה נתקלה בקשיים רבים בגלל המצבהחמרי
הקשה. מלבד החובות שרבצו על הקהילה — לישועיים
הגיע החוב 575.861 זה׳ — הוטלה על הקהילה האחריות
לגבית המסיס. הדברים הגיעו לידי סכסיכים 11) עם
השלטונות והמועצה היהודית (יודענדירעקציאן).
בשנת 1784 נתנו פרנסי־הקהילה שוחד של 130
דוקאטי לחבר המועצה יעקב־אהרן ולפקיד הנוצרי
(אקטואריוס) קוליג, כדי שיפחיתו את מכסה המסיס
שהוטלה על יהודי לבוב. הדבר נודע לגוברניון
שהתחיל בחקירה ובתוצאותיה נענש יעקב־אהרן בקנס
260 דוקאטיס והורחק מהמועצה ונשללה ממנו זכות
למשרה צבורית. הפקיד הנוצרי קוליג פוטר, וחברי
הנהלת הקהילה יוסף דוד, לייב בלבן, ירחמיאל מיזם,
אברהם ארליך, הרש לויטה, מרקוס פייגלס, יואל
בודק ואפרים שמואל נענשו בקנס 130 דוקאטיס כל
אחד. גם סופר המועצה היהודית מאיר הרשל, שקבל
מן השוחד, נקנס בסכום של 360 דוקאטיס ופוטר
ממשרתו. בהמשך החקירה נמצא שהקהילה השתמשה
בעודף 1500 פלורין של חכירת מס־הבשר ללא חשבון... ה יוסף 11 עוד בשנת 1782, בראותו
שבדרך תקנות לא בנקל אפשר להיפטר מן הקבצנים
("בעטע ל יודען"), להעסיקם בסלילת כבישים ולהעמיד
לרשותם קרקעות באחוזות המלוכה. מכאן עלה הרעיון
להקים מושבות חקלאיות יהודיות. בשנת 1781 דרש
יוסף 11 מאת הגוברניון הוות־דעת על העגין, אך
בינתים הסתלקו מהגשמת התכנית, ורק לאחר התקנון
(פאטענט) של 24 בינואר 1785 שגרם לנישול אלפי
משפחות יהודיות מחכירת אחוזות וקרקעות, חכירת
מסים, יצוא־מלח, החזקת משרפות יי״ש׳ בתי־בישול
תמד ושכר, — נזכרה הממשלה בתכנית ההתישבות
היהודית. ב־16 ביולי 1785 ציווה יוסף 11 להתחיל מיד
בהקמת מושבות יהודיות 14) ולישב בהן 1410 משפחות.
ההתישבות של כל משפחה נאמד בסכום 250 זה,
וההוצאות היו צריכות לעלות עד 35.259 זה׳, שחולקו
על כל הקהלות. במסגרת תכנית זו הוטל גם על קהלת
לבוב לכסות את ההוצאות לישובן של 136 משפחות. ...... באוקטובר 1786 הגישו פרנסי־הקהל ה בלבוב
כתב־בקשה בשם כל יהודי גליציה, בו בקשו להשאיר
את בתי־המזיגה ליהודים שהתפרנסו בהם. גם חוכרי
מס־הבשר ביקשו לדחות את נישול היהודים מבתי־
המזיגה, מטעמיהם הם. ...... בזמן מלחמת אוסטריה—תורכיה (1789—1790),
חששה פרוסיה לכיבוש שטחים ע״י אוסטריה. על־כן
התאמצה לעודד את האצולה הפולנית בגליציה נגד
אוסטריה בתקוה למלחמה חדשה. אולם האצולה
הפולנית בגליציה לא התיחסה באמון רב לקנוניותיה
של פרוסיה. אך היא ניצלה את הזדמנות המלחמה
כדי לארגן ועדים בלבוב ובפרובינציה. שליחיהם הגישו
ב־23 באפריל 1790 תזכיר לקיסר ליאופולד 11, ובו
53 סעיפים שהכילו תלונות ודרישות פוליטיות לתיקון
המצב בגליציה. בין היתר דרשו כינוס סיים, אוטונומיה
לאומית לפי דוגמת הונגריה, עם נציב פולני בראש
וצבא פולני לאומי. במסגרת הקונסטיטוציה דרשו
קיום נתינות האכרים, מתן זכויות אזרחיות ליהודים,
פרט לרכישת אחוזות חקלאיות וזכות להיבחר לכהונות
ציבוריות 19).גם תעשיינים מאוסטריה־תחתית פנו אל הממשלה
בוינה בבקשה שלא להגביל את חופש־המסחר של
יהודי לבוב שהם לקוחותיהם. בתשובתם מפברואר
1794 הדגישו שלטונות וינה שהיהודים בלבוב השכילו
לרכוש את הדירות והחנויות הטובות ולדחוק מהן את
הסוחרים הנוצרים. מטרת התקנה היא להחזיר את
היהודים למקומותיהם, וכי לא יחול שום שינוי, והתקנה
תבוצע לחלוטין. היהודים לא ויתרו על זכותם,
ויעקב קירטווא ושמחה רפפורם פנו בפטיציה מיוחדת
בשם הסוחרים ובעלי־הבתים היהודים 27) אל הקיסר
פראנץ 1, להתיר להם להישאר במקומות מגוריהם
נוכח העובדה שרכשו את בתיהם בזכות החוק והעברתם
לפרברי קרקוב וזולקיב תביא להם הרס כלכלי ותקפח
את פרנסתם. ...הקיסר הורהלנציב גליציה, גראף בריגידו,
בהשפעת תקנון הקונסטיטוציה של הסיים הפולני מ־3
במאי 1791, שהעניק זכויות לעירונים, למסור לו
דין־וחשבון "מה רצוי לעשות לטובת העירונים
האכרים בגליציה, נוכח המצב הקונסטיטוציוני שנוצר
בממלכת פולין״. בהוות־דעת מנובמבר 1791 הציע
בריגידו שורה של תיקונים להקלת המצב הכלכלי ומסר
גם את דעתו על היהודים, שהם הגורם העיקרי המעכב
את התפתחות הערים, ובמיוחד בלבוב. לדעתו, מרחפת
סכנת ייהוד ("פעריודונג") על לבוב והערים במידה
כזו שהאוכלוסיה הנוצרית — הסוחרים ובעלי מלאכה
— יצאו את גליציה ויעברו לפולין, כדי ליהנות שם
מהזכויות של הקונסטיטוציה החדשה. לכן מן הצורך
לאחוז באמצעים כדי להפוך את היהודים, ובפרט
את הנוער, לגורם מועיל לחברה. אחד האמצעים
הדרושים הוא גירוש כל היהודים שאינם רשומים
("קונסקריבירט"), מחוסרי־תעסוקה קבועה ? איסור
ישובם בכפרים, מלבד אם יתעסקו בחקלאות או
מלאכה; איסור כניסת יהודים מחו״ל בלי הון (לכל
הפחות 10.000 פלורין); הגבלת נשואין ושינוי באורח
חייהם: קודם כל — החלפת המלבושים היהודיים
בתלבושת אירופית. כאמצעי יעיל לשינויים רואה
הוא את גיוסם לשרות בצבא 22). ...... בשנת 1792 היה מספר התושבים היהודים בלבוב
11.765 נפשות (2.774 משפחות), בשנת 1795: 11.966
(2.875 משפחות), בשנת 1800: 13.302 (3.372 ...... בשבת 1796 התארח בלבוב ברק יוסלביץ, האלוף
היהודי שייסד את גדוד־המתנדבים היהידי בוארשה
בימי המרד של קושציושקי (1794). בהיותו בלבוב,
בספטמבר 1796, פנה ברק יוסלביץ אל הגוברנטור
גראף גאיסרוק בתזכיר. בו הציע לממשלת אוסטריה
— שהייתה אז במצב של מלחמה נגד צרפת —
להקים חטיבה צבאית יהודית של 6000 — 8000 חיילים,
לשרות במלחמה נגד הצרפתים. בהזכירו מסר תכנית
מפורטת כיצד לארגן ולצייד את החטיבה היהודיה.... קורם מיוחד לשם הכשרת מורים מתאימים הוקם בלבוב, תחת פיקוח השלטונות.מצב החינוך בלבוב לא היה כתקינו, הסכסוכים
בין הומברג לבין המורים לא גרמו כבוד לבתי־הספר.
הומברג נהג מעשי פרוטקציה במנותו את שמעון אחיו
כמורה, ובהעבירו ללא־צדק מורה אחר מכהונתו. כן
פתח בית־ספר שני לנערות כדי להמציא פרנסה
לגיסתו כמנהלת בו. ...... מזמן בוא ועד 1788 הקים בגליציה 41 בתי־ספר,
ושנים בעיר לבוב. כמנהל בלבוב נתמנה איסר מינדן,
ואחריו — נתן מורגנטאו. ...... השלטונות הסתמכו על הודעות המורים יואל
טורנאי, שמעון פופר ובנימין גרינבאום שהצביעו על
המכשולים המעכבים את התפתחות בתי־הספר בלבוב
וגורמים להתנגדות מצד הקהל 14 ) . ...אולם עוד לפני תנועת ההשכלה היו בלבוב יהודים
בודדים אשר שאפו לרכוש להם השכלה כללית. יש
להזכיר, שעוד באמצע המאה הי״ח היו אפילו בחוגים
הרבניים גלויים של שאיפה לידיעת חכמות חיצוניות,
הרב שלמה בן משה חלמ״א חרך (1720 — 1781) רכש לו
בנעוריו, בזאמושץ, ידיעות מקיפות במדעים חילוניים:
בפילוסופיה, מטימטיקה ותולדות־הטבע. בשנת 1761
הוציא לאור ספר "מרכבת־המשנה", פירוש על "היד
החזקה" של הרמב״ם ובהקדמתו הדגיש במפורש את
הצורך לעסוק — גם מבחינת הדת — במדעים
חילוניים, שבאמצעותם בלבד יש להבין מקומות סתומים
בתלמוד. הוא היה אחד מראשוני הרבנים, שהתענינו
במדעים חיצוניים ועודדו את העיון בהם 18). ובתקופת
רבנותו בלבוב, בשנים 1772 — 1777, השפיע על תלמידיו
ברוח זו. ...... מראשוני מפיצי ההשכלה בגליציה ובפולין היה
פנחס אליהו הורוביץ (מכונה אוטור). נולד
ב׳ אייר תקכ״ה בלבוב. נדד הרבה בפולין
וגרמניה והשתקע בלבוב ואחר־כך בבוצאץ. כאן
התחיל בספרו "ספר הברית" בגלל מחלתו עבר
ללבוב והתגורר בבית מעריצו ותומכו העשיר נחמן
ריים. יצא לפרשבורג, שם גמר את ספרו בבית ידידו
בר אופבהיימר, והדפיסו בשנת 1797 בברין.... בשנת 1806 נתן חופש גמור להירים בעניני
החינוך, וכמובן שבתי״הספר הכלליים הי־ו פתיחים
לפניהם. במקרים מועטים למדו ילדים יהודיים בבתי־
הספר הכלליים: אחד מהם, יצחק ראובן פיקס נתקבל
לגמנסיה וקבל גם רשיון לבקר בה בתלבשתו היהוד־־ת.
הוא היה בן עניים והוריו לא יכלו לקנות לו את מדי
ביודהטפר. היהודים, האמידים לא רצו לתמוך בו
מתוך שנאתם לחינוך החילוני. באוקטובר 1787 פנה
אל הקיסר יוסף 11 בבקשה לעזור לו, בקשתו הועברה
לועדת־הלימודים על־יד חצר־הקיסר והיא אשרה
לו מדי־תלמיד חרשים. יהודים בודדים למדו גם
באוניברסיטה בלבוב. הסטודנטים שלמה וולף ומשה
פוטר קבלו גם סטיפנדיה שנתית מקרן יהודית
(״דאמעסטיקאל פאנד״) בסכום של 50 פל׳ שהועלתה
בשנת 1797 עד 100 פל׳. ...ו .,מצוות טובים "על טעמי המצוות, חבורים אלו נשארו בכתובים ולא יצאו לאור. אכן, יש לציין את העובדה
ש״ספר הברית" נתן לנוער דחיפה לשאיפת השכלה.
אע״פ שלא הגיע עוד לדרך ההשכלה מיסודו של
מנדלסזון. בעוד שהומברג וחבר־מוריו השתדלו להפיץ
את ההשכלה, אולם תכסיסיהם הכשילו בהרבה את
מאמציהם, בגלל "פניותיהם התמידיות" אל השלטונות
לעזור להם בביצוע התיקונים בשטח החנוך והתרבות.
בדרכם זו השגיאו עצמם על המוני היהודים ואפילו
על אוהדי ההשכלה המעטים שנמצאו בלבוב. ...... בראשית המאה הי״ט חלו שבויים רבים בגליציה
מבחינה מדינית שהשפיעו גם על תהליכי ההתפתחות
של חיי היזזודים בלביב. בשבת 1796 כבשו האוסטרים את
קרקא ונשארו בה עד 1815. בתקופה שבין 1815 — 1846
היתה קיימת קרקא וסביבתה כרפובליקה עצמאית.
בשבת 1809 נכבשה לבוב באופן זמני ע״י הרוסים,
בני״בריתו של נפוליאון. בשנות 1796 — 1809 נספח
לגליציה גם השטח שבין הויסלה והבוג ובתוכו לובלין,
זאמושץ וסנדומירז, בשנות 1809 — 1815 שלטו הרוסים
גם במחוז טרנופול. וגם בוקובינה היתה עד 1848
קשורה בגליציה.עם התהוות מדינת חדשה זו חלו בלבול בשינויים
בהרכב האוכלוסייה הייודית בגלל התזוספות יחידים
מן השטחים החדשים שמצבם הכלכלי היה שם קשה
למדי. בעברם אל בירת גליציה קיוו ־'שפי' את מצבם
במובן החמרי וגם החברתי־תרבותי. ביחוד רב מספר
הצעירים שבאו ללבוב בתקוה למצוא בד, הזדמנות
להשתלטותם.הצבא הפולני ארגן גם שלטון לאומי ובו גם
מחלקה לעניני״היהודים בהנהלתו של יאנטארנובסקי.
אחת הפעולות הראשונות של השלטון הפולני היה
לגבות גם כן האוכלוסיה הנוצרית וגם מן הקהלה
היהודית את מחצית המסים, לשנת 1809 ••*) . אולם ,
לא הספיקו לבצע את החלטתם, כי בר15 ביוני 1809
נכנסה ללבוב חטיבת צבא אוסטרי שנתקבלה בהתלהבות
ע״י התושבים הגרמנים. אחריהם באו הרוסים, שהיו
אז בני־בריתו של נפוליאון, ונשארו בלבוב עד14
בדצמבר 1809, שאז חזרו שוב האוסטרים לעיר. ...... בשנת 1807 היו 14.371 יהודים בין 43.614 תושבים
בלבוב. על הפעלת האיסור של כניסת יהודים לעיר
אפשר לעמוד מתוך המפקד שנערך בשנת 1812: בעיר
לבוב התגוררו 3709 משפחות יהודיות, בהן 7.237
גברים ו־7.736 נשים, ביחד 14.973 נפשית. במשך ...... משנת 1794 עד 1808 עברו ללבוב 998 משפחות
של יהודים מן החוץ, שכללו 2512 נפשות 0. וכזאת
היתה התפתחות האוכלוסיה היהודית בלבוב בשנים
1796 — 1826: ...... מנדלסזוהן, צדוק הירש גולדברג, יהודים מלבוב כבר
קבלו רשיון־העברה. לפי המלצת הגוברניון הסכימה
לשכת־החצר בוינה לתת לשוואמברג רשיוךהעברה
לעיר.... בשמירת הסדר ברובע היהודי עסקו 10 מפקחי־
משטרה (פאליציי־רעוויזארען): 5 נוצרים ו־5 יהודים.
לפי דו״ח הנהלת המשטרה בלבוב מילאו המפקחים
היהודים "שרותים מועילים ומצליחים לא רק בעניני
היהודים אלא גם בענינים אחרים׳", ולפיכך העלו את
משכורתם בשנת 1824 מסכום 200 פל׳ עד 300 פל׳
לשנה 11 ב). ...... תולדות יהודי לבוב ...... השלטונות המרכזיים דנו גם בהגבלות הדיור
בלבוב ופנו אל הגוברניון בשאלות אלו: א) האם
יש להמשיך בהגבלות הדיור של יהודי לבוב, ב) האם
יש לבטל את האיסור לרכוש בתים ומגרשים? ג) ואם
יש להרשות ליהודים לרכוש בתי נוצרים הנמצאים
ברוב ע היהודי? ...... למחבר התכנית, מנחם שנייאר, בעל מסעדה
בלבוב, היה עבר הרפתקני. פעם אחת נאשם בגניבה
ופריצה, זוכה והועמד תחת פיקוח המשטרה. השתדל
לחדור לועד־הקהל ולהמנות על חבריו אך הוצא
משם. לא ידוע אם היה לו קשר לחוגי המשכילים.
מזמן לזמן הטריד את השלטונות בהצעותיו, שנשארו
במגרות הפקידים. והוא היה רק אחד מעשרות
הטיפוסים הטרדניים, שהציפו את המשרדים בהצעות
ותכניות "לטובת היהודים".בחוגי הפקידים בלבוב ובוינה נשמעו בשנת 1813
קולות, שצריך לעשות לשיפור מצבם של יהודי
גליציה. יועץ־החצר יוהאן פידלס פון איגלט עיבד
תזכיר מקיף, שעיקר מסקנותיו היה, שצריך להוציאם
מן ההתבדלות (איזאלירונג), להפיג את חומרת
ההגבלות ולהשוותם בזכויות ובחובות ליתר האוכלוסין. ...... הגוברניון הסתמך גם על משאלות שהביעו
י ה ;•י ם לאיסור הלבוש • היהודי, המעכב את תהליך
ר״ < י; י פ;;־זצי ה של בני עמם. על יסוד הצעות הגוברניון
ה ■ שיאו השלטונות בוינה צו המטיל על היהודים את
החיבה להחליף את תלבשתם באירופאית. לפי הוראות
הגוברניון נקבעו בלבוב זמני־ביצוע אלו ;... בשנת 1826 התחילו השלטונות המרכזיים לדון
גם בשאלת זכות־האזרחות של יהודי לבוב. ועד הסיים
הגליצאי (״ווידזיאל קראיאווי״) בהרכב של 6 נציגי
הסיים: א) של הכמורה, ב) בעלי־האחוזות, ג)
האצילים (2 מכל מעמד) ונציג העיר לבוב, החליט
בשנת 1828 להעניק זכודאזרחות ליהודים לפי ...ר׳ יעקב אורנשטיין, הצטרפו יצחק ארטר (1791 —
1851), שגר בלבוב בשנות 1816 עד 1819 כמורה
לשונות, מתמטיקה והיסטוריה? יהודה־ליב פאסטור,
שלמה־יהודה רפפורט ויהודה־ליב מיזם בן משפחה
מיוחסת בלבוב, שהוציאה מנהיגי־קהל וראשי־יהדות
ברייסין (מיזם יסד חברה לתמיכת צעירים שרצו
ללמוד בגימנסיה וכן תלמידי רפואה 2)? ר׳ מרדכי־
צבי יאליש (אביו של זכריה־ישעיה יאליש, 1814 —
1852, שעבר אח״כ למינסק והיה מעוזריו של ד״ר
לילינטאל) למדען ואיש־מדע? חיים לרנר, יליד לביב,
חברם של יצחק ארטר ומאיר הלוי לטריס, ידען
בשפות לועזיות. אחרי החרם שהוטל על חוג־ידידיו,
עזב את לבוב ועבר לירוסלב והיה שם מורה. כתב
מאמרים ותרגם לעברית את השיר "דער טאוכער"
של שילר. ...... בחסידים ואסר הדפסת ספרי־חסידות. למרות המרתו
נשאר יהודי נאמן, התרועע עם המשכילים בלבוב
והצטרף לחוגו של שי״ר. אח״כ נעשה בעל־תשובה
וחזר לחיק היהדות. טרלא היה מורו של יצחק ארטר
והשפיע עליו ללמוד רפואה. טרלא כתב מאמרים
בקובץ "ירושלים" של נחמן פישמן, וסאטירה שנונה
נגד החסידים בשם "יעלזו חסידים בכבוד" 4). ...רשיונות לחסיד ר׳ יוסף בר׳ יעקב יצחק מלובלין
לסדר מנינים בניגוד לחוק. מיזם היה מטבעו עקשן
ואיש קנאי אך היה מוכן תמיד לעזור לידידיו
המשכילים: יצחק ארטר, מאיר לטריס, נאטקיש,
שמשון הלוי בלוך ונחמן פישמן ואחרים. מלבד
ידיעותיו בתלמוד ומדרש הצטיין מיזם גם בידיעות
כלליות. בשנת 1823 פרסם בקובץ "הצפירה" של
לטריס, מאמר "על דבר סבת העדר החכמות האנושיות
בבני עמנו" ובו בקורת קשה על יהודי פולין, "המבזים
בחכמות האנושיות". מאמר זה עורר את רגזם של
האדוקים וגם בחוגי המשכילים התרעמו על לטריס
שפרסם את דבריו הקשים של מיזם. ממשפחת מיזם
אוהדי ההשכלה יש להזכיר את פישל מיזם אוהב
לשון וספר עברי. הוא הוציא לאור את "לישראל
לשון וספר עברי. הוא הוציא לאור את "לישרים
תהלה" של רמח״ל. הסופר מאיר הלוי לטריס, התגורר
בלבוב בשנים 1826 — 1836 כתלמיד האוניברסיטה ועמד
בקשרים עם חוג־המשכילים והתידד במיוחד עם מיזם. ...... בראש לוחמי המשכילים עמד יהודה־ליב מיזס
(1792 — 1831) מצאצאי משפחה מיוחסת ועשירה, שבניה
נמנו על למדניה, ראשיה ומנהיגיה של הקהלה בלבוב
וגם בועד־הגליל. יהודה־ליב לא נטש את מלחמתו
ושנאתו לחסידות ולא נרתע גם ממעשי מלשינות,
ביחוד אחרי החרם על משכילי לבוב, ברודי וטרנופול.
בשנאתו לחסידות השפיע עליו הרבה יוסף פרל
שהתידד אתו והיה מתארח בביתו בזמן בקוריו בלבוב.
בעמדו בקשרים עם השלטונות היתה ידו ברדיפות
נגד קוליקוב ומודלינגר בענין אסוף־הכספים לעניי
ארץ־ישראל. בשנים 1823 — 1825 הגיש מיזס ושני
משכילים אחרים — מרקוס הילר ומשה ראבה,
קובלנות אל שלטונות לבוב על הקהלה שנתנו... אולם בכל שיטת הדיכויים היתה הממשלה בוינה
מעונינת מבחינה פוליטית ביהודי גליציה, כדי להחליש
באמצעותם בארץ ובלבוב הבירה בפרט, את הגורם
הפולני שהתחיל, אחרי המרד 1831, להתבסס במובן
לאומי־מדיני.ב־25, 26 בנובמבר 1829 היתה רעידת־אדמה
בלבוב, בשנת 1830 סבלו תושבי ה בצורת ומחלות
טיפוס וחולירע, שהשתוללו בחדשי מאי־ספטמבר
1830, והביאו קרבנות רבים. הוקמו אז בתי־חולים
מיוחדים לנוצרים ויהודים. בפרוץ המגפה היה מספר
הנפגעים באוכלוסיה היהודית גדול בהרבה, למרות
מאמצי הרופאים ׳היהודים, וביחוד ד״ר יעקבק ע
רפפורט, בגלל הצפיפות בדירות. ב~7 ביוני 1830
פקדו השלטונות להעביר 300 משפחות לשדוררדשא
מחרךלעיר. בבתי־החולים היהודיים היו 803 חולים,
מהם נפטרו 415 והבריאו רק 388, מלבד החולים
שנמצאו בטיפול באופן פרטי. מלבד הרופאים הצטיינו
שני צעירים יהודים, איזידור והנריק פפאוכעוזרים
וחובשים. ...... ברנשטיין הוזמן ללבוב . בעיית מגורי היהודים בלבוב . השנויים הסוציאליים . התסיסה
בחוגי המשכילים . התערבות הממשלה למינוי נאורים בעד־הקהלה . חברי ועד־הקהל יד״ר ...הנסיך לובקוביץ תמך גם בבקשתו של מרדכי
ברנשטיין, יליד בדודי, מיום 10 ביוני 1828 על הקמת
בית־ספר למלאכה וביהמדרש לרבנים בלביב. ב־12
באוגוסט 1828 ענה הנסיך לובקוביץ, שהוא מוצא את
ההצעה ראויה לשבח ולתמיכה והזמין את ברנשטיין
לבוא ללבוב. בקבלו את הזמנתו עבר ברנשטיין ללבוב,
אולם בגלל הקשיים שנתקל בהם מצד האדוקים ומצד
הביורוקרטיה, הוגשה תכניתו רק בשנת 1764 7 ) . ...... יום הולדת הששים של הקיסר פרנץ 1. בד9 בפברואר
1828 נתקבלו פרלומרגליות לראיון אצל הנסיך
לובקוביץ והגישו לו את התזכיר בענין יסוד החברה 2).
הנסיך לובקוביץ התיר להם לכנס אסיפת־יסוד
שהתקיימה ב־12 במרס 1828 ובה השתתפו ד״ר יעקב
רפפורט, ד. אפשטיין, נתן קולישר, ד״ר קולישר, הירץ
אטינגר — כולם מלבוב. נקבע גובה תשלומי־החברים
ונבחרה ועדה של ג׳ חברים להכנת התקנות. ...כזכור, חיווה הגוברניון בשנת 1823 את דעתו,
שרצוי לבטל את כל האיסורים הקשורים בכניסת
יהודים זרים לעיר לבוב; הואיל וישיבתם בלבוב
אינה מזיקה יותר מאשר בעיר אחרת. בשנת 1826
הוחלט בהסכמתו של הנסיך לובקוביץ לקיים גם להביא
את האיסור על כניסת יהודים לעיר ולמנוע ריבוי שלב־11 באפריל 1833 — 10 חדשים אחרי הגשת
הדו״ח של לשכת־החצר, פקד הקיסר להעבירו לידי
שר־המשטרה סדלניצקי לחוות־דעתו, אם בתנאים
השוררים אין ספקות נגד יסוד החברה. סדלניצקי פנה
ב־4 במאי 1833 אל מנהל־המשטרה בלבוב, פון סאחר,
וביקש את דעתו על תקנות־החברה וכן דיךוחשבון
על המציעים. ...... מספר המשפחות היהודיות. ניתנו הוראות לערוך
רשימה של כל היהודים הנמצאים בלבוב ולמיין את
היהודים החברים בקהילה ואת הזרים הגרים בעיר נגד
החוק. במקרה של עבירה על חוק השהות, יש לגרשם
מלבוב. ההצעות אושרו ע״י לשכתהחצר ובוצעו ע״י
העיריה בהסכם עם המשטרה 8 ב). ...... למעשה, כבר ניכרו סימני הטבה במצב־הקהלה.
מבחינת תרבות וחינוך נחשלה לבוב אחרי בדודי
וטרנופול, בהן היו קיימים מכבר בתי־ספר עם מנגנון
הוראה מאומן ומנוסה. בלבוב לא היה בנמצא גם
בית־ספר יהודי אחד, למרות המצב הכספי הטוב
באופן יחסי. ...... שנה לפני המינוי התגורר בלבוב המשכיל יוסף
פרל, שעורר את המשכילים לפעולות. רופאו ד״ר
יעקב רפפורט היה, למעשה, המנהיג הרוחני של
האינטליגנציה היהודית בלבוב. ד״ר רפפורט (1772 —
1855) נולד באומאן, אוקראינה, במשפחת רבנים. אביו,
ר׳ מרדכי בן שבתי רפפורט, היה רב באולקסיניץ
ובהומאן, נין ונכד לר׳ בנימין, מחבר "גבולות בנימין",
אחיו ר׳ חיים הכהן רפפורט רבה של לבוב הידוע
בהשתתפותו בויכוח עם הפרנקיסטים בשנת 1759. ...ב ובזמן תר״ם קומיסר־המלחמה העליון (ק. ק.
פעלדקריגס־אבערקאמיסאר) ויליבד שיסלר (שיסלער)
בית, שנפתח בו מעון־הילדים היהודי הראשון בלבוב.
למוסד נתקבלו 170 ילדים. ...... למרות העובדה, שרק מעטים מבין הצעירים אהדו
את הפולנים, נחשדו יהודי גליציה, ובפרט בלבוב,
בעיני הממשלה על מתן עזרה לפולנים הלאומיים.
החשד גבר בשנים 1835 — 1837, כאשר שלידרהאמיג ־
רציה יוזף זאלובסקי ארגן במרס 1833, על דעת עצמו,
פלישה פרטיזנית לפולין הקונרסאית, שנכשלה
לחלוטין. הפרטיזנים הפולנים נהדפו ע״י המשטרה
בעזרת הצבא, ובדרך של חיפושים בדרכים וביערות
ומאסרים המוניים. במסע הרדיפות השתמשה המשטרה
גם במרגלים יהודים, אולם מספר מועט מאד מן
היהודים הראו נכונות לשרת את השלטונות בריגול
אחרי הפולנים. להיפך, להפתעת הפולנים הראו היהודים
בברודי ובלבוב אהדה רבה לענין הפולני ועזרו
לפרטיזנים הפולנים להתחבא מפני רודפיהם.... דו״ח על אישיותו של אברהם כהן. המשרד הזמין את
ראש־הקהלה בהוהנאמס, פיליפ רוזנטל, שמסר עליו
דעה חיובית. על יסוד חיווורדעת דחו השלטונות
המרכזיים בוינה את מחאות האדוקים 20). זמן קצר
אחרי כן נתמנה אברהם כהן ע״י השלטונות לרב־
המחוז לבוב (קרייז־ראבינער) ולמנהל מרשם האו־
לוסיה היהודית (מאטריקעל) במקומו של אברהם
קורקיס. ...... הפטיציה הראשונה נשלחה ע״י קהלת לבוב ב־22
באוגוסט 1847 חתומה בידי ראשיה ד״ר בלומנפלד,
ד״ר אדם ברח־רפפורט, מארק דובס, ד״ר ליאו קולישר,
י. ל. קולישר, י. א. רוזנשטיין וחברי הועד: יעקב
גוטליב, פייבל ויץ, ליב רוסמאן וה. גרודר 20). ...... ב־2 ביולי 1847 נדרש ועד הקהלה ע״י משטרת
לבוב להגיש את חוות־דעתו בענין התלבושת היהודית.
ועד־הקהלה חווה דעתו בחיוב על החלפת התלבישת
המסורתית, כי בכך תחוסל המחיצה שבין היהודים
והנוצרים ותהא בה תרומה חשובה להכנסת סדר
וחוש־נקיון, תבוטל הלהיטות למותרות אצל הנשים,
ותחדל קנאת הנוצרים. לפיכך, יש לבטל את התלבושת
בהתאם לתקנות מ־29 במרס 1789 ו־3 במרס 1820,
וביחוד נוכח העובדה שיהודים רבים החליפו בעצמם
את מלבושיהם, ורבים נמנעים לעשות זאת מפחד
הוריהם וחותניהם 27). לתזכיר צרף ועד־הקהלה הצהרות
של מאות יהודי לבוב המבקשים לבטל את התלבושת 28). ...... במשלחת שהשתתף בה גם הרב אברהם כהן יצאה
לוינא כדי למסור את העצומה. אולם, לשוא היתה עמלה;
השלטונות המרכזיים לא נאותו לבטל את המסים או
לעשות וויתור כל־שהוא לטובת היהודים. כל הפטיציות
מלבוב, ברודי (19 בספטמבר 1847) טרנופול (1 באוק-
טובר 1847), סטניסלבוב (25 באוקטובר 1847), סטרי
וסמבור (2 בנובמבר 1847) נשלחו בחזרה לגוביניון
ונגנזו ללא כל טפול. ...הצעירים התקוממו נגד הקו המדעי ושאפו לכוון אמנותי. בלבוב נמצא מספר משכילים ומשוררים צעירים בעלי־כשרון, שכתבו עברית וגרמנית. אחד מהם, משה רייצס, כתב שירים בשבע לשונות: עברית, ארמית, גרמנית, צרפתית, איטלקית, אנגלית וגם פולנית. הסופר הצעיר, נחמן יצחק פישמן, יליד לבוב, הוציא בשנת 1827 בהיותו בן י״ז שנה, בעזרתו של יעקב שמואל ביק, שהכיר בכשרונו ותמך בו, כרך שירים "אשכול ענבים" (לבוב תקפ״ז) שעשה רושם כביר. גם הרופא ד״ר אברהם נאטקיס, בנו של המשכיל בנימין נאטקיס, שהרב ר׳ יעקב אורנשטיין הטיל עליו חרם בשנת 1816, פירסם שירים ליריים ב״ביכורי העתים״ (חוב׳ 6—7) ו״בירושלים" ובעודו תלמיד הגימנסיה פרסם שירים בירחון הגרמני בלבוב "מנע־מואסינע". הסופר בעל הכשרונות אברהם מנדל מוהר (1815—1868), וגיסו בודק, הסתערו אחרי 1848 על החרדים ופרסמו נגדם חוברת "עצה טובה", המזהירה את המנהיגים האדוקים ואת חוכרי־המסים המנצלים ומקפחים את האוכלוסיה היהודית. הם גם הוציאו את השבועון הראשון בלבוב באידיש "לעמבערגער אידישע צייטונג" והדפיסו גם ספרי גיאוגרפיה והיסטוריה בסגנון עממי. ...במלחמתם נגד שיי״ר לא נרתעו מתנגדיו הצעירים
אפילו מלהזיק לפרנסתו בתור רב. כאשר הוזמן
לשבת על כסא הרבנות בפראג, כתבו לנכבדי הקהילה
לעוררם לבטל את מועמדותו. שיי״ר ענה להתקפותיהם
בשני מכתבים ב״כרם חמד״ 11—12, 1814, למעשה
לא, תרם "הרואה" תרומה חיובית להתפתחות הספרות,
בגלל דרך פולמוסו השלילי והאישי. מפני האופי
התוקפני עזב יעקב מש את הקבוצה. בודק, פישמן
ומוהר הוציאו בזולקוב (1844), בלבוב ופראג (1845)
3 חוברות של המאסף "ירושלים" הבנויה כעיר שחברה
לה יחדיו דברי חכמה ודעת, שירים ומליצות באורי
כתבי קדש וכל יקר בשפתו הקדושה 81). ...הידיעות הראשונות על המאורעות בוינה הגיעו
אל הקהל בלבוב ביום א/ב־19 במרס 1848. המוני
התושבים התאספו ברחובות, ביחוד בסביבות הנציבות,
והיו במצב־רוח מרומם 1). גם היהודים שמחו על
מאורעות וינה, וראו בהם בשורה של תקופה חדשה.
הם הופיעו בהמוניהם ונתקבלו בסבר־פנים יפוח^.
והפולנים התהלכו שלובי־זרוע עם "אחיהם בני דת
משה". בשמחה רבה נתקבלה הודעתו של הנציב
סטאדיון על מתן הקונסטיטוציה ב־15 במרס 1848
בוינה 2). ...... הנציב סטאדיון הבטיח להעביר את העצומה
לוינה, אולם חשש שמאורעות לבוב ישפיעו לרעה ...גם בעירית לבוב, שעוד לפני שנה דחתה הצעה
להעניק ליהודים את זכות האזרחות העירונית, נבחרו
8 יהודים בין 40 חברי העיריה, והם: ד״ר בלומנפלד,
מרדכי דובם, מאיר מיזם, ד״ר ברח־רפפורט, יהושע
מאיר גולדבאוס, ד״ר קולישר, מאיר מינץ, אלישע
מנדרוחוביץ. הם השתתפו בפעילות בעבודות הועדות;
ד״ר בלומנפלד, מ. דובס ומאיר מיזם בועדת הכספים,
ד״ר ברח־רפפורט בועדת הבריאות, י. מ. גולדבאום,
ד״ר קולישר, מאיר מינץ וא. מנדרוחוביץ בועדה
לעניני־המשטרה. בעיריה דנו על תקנון בחירות חדש.
מטעם היהודים השתתפו בועדת התקנון הירץ ברנשטין,
ד״ר עמנואל בלומנפלד וירחמיאל מיזם והיו מוכרחים
להסכים למספר 15 יהודים מבין 100 חברי־העיריה וכן
ל־5 יהודים מבין 30 הסגנים. אחרי אישור התקנון ביולי
1848 התקיימו הבחירות באוקטובר 1848 ומטעם
היהודים נבחרו רק המועמדים המתקדמים. מועמדי
החסידים והאדוקים נכשלו. ...... ב־4 ביוני 1848 עזב את העיר לבוב בחשאי.... הפטיציה. המוני האדוקים התפרצו בהתרגזותם ב־23
באפריל 1848 לדירתו של הרב כהן אחרי שובו מוינה
במגרש הברנרדינים ונפצו את השמשות באבנים. כש־
באה הפלוגה היהודית של הגברדיה הלאומית והתחילה
לפזר את האדוקים, התנפלו עליה ורק בעזרת פלוגת־
צבא הצליחו להשיב את הסדר, לעצור את המפגינים
הפורעים ולהביאם לבית־הסוהר. המקרה עורר את
האדוקים המתונים להפגש עם ראשי הקהילה בביתו
של נתן סוקאל כדי להגיע לידי פשרה. אכן, האדוקים
לא רצו לוותר על דרישתם, שהרב כהן יעזוב את
לבוב והיו מוכנים רק לתת לו פיצויים. אולם הנאורים
דחו את הצעתם והענין לא בא לידי גמר. היחסים
אף הוחמרו האדוקים הפריעו גם בהלוויות שהשתתף
בהן חזן ה״טמפל" (אבראס) והגבירו את מלחמתם
נגד הרב כהן. הפטיציה שרצו להעביר אל הקיסר
הועברה לנציבות ונדפסה בתור קונטרס.... מבחינה מדינית סבלה יהדות לבוב באין אחדות ובתוצאות המחלוקת הפנימית. האדוקים, עם מנהיגם הרוחני ר׳ הירש אורנשטיין — נכדו של ר׳ זאב־י יעקב אורנשטיין, רבה של לבוב — התנגדו באופן נמרץ לדרישות הנאורים. ...... למרות שמנהיגי הנאורים והמשכילים, כגון: מאהר
ועתונו, נטו לריכוז־השלטון, היו תומכים בפולנים
ומשתתפים בכל הפגנותיהם הלאומיות. ב־4 במאי
1848 השתתפו היהודים בהמוניהם בהלוויתו של הפליט
הפולני אדוארד מורגנבסר, שבא מצרפת לקרקא ושם
השתתף ב־26 באפריל 1848 בקרב־מתרסים ונפצע.
מקרקא הביאו אותו ללבוב; בה מת. ב־31 ביולי 1848,
ביום השנה להוצאתם להורג של תאופיל ווישניובסקי
ויחף קאפושצינסקי ערכו הנאורים אזכרה ב״היכל",
והרב כהן נאם בה 27). ...אכן, האדוקים לא יכלו להתפשר עם המציאות,
שאברהם כהן היה מקובל על האוכלוסיה היהודית
והנכרית. ביהוד, לא יכול היה ברנשטיין, מנהיג
האדוקים, לסלוח לו, על שנסע בסתיו 1847 לוינה
בראש המשלחת שהגישה את תזכיר הקהלה בדבר
ביטול מסי־הנרות והבשר. ברנשטיין אף הציע לו
פיצויים אם יוותר על משרתו בלבוב. אך הרב כהן
דחה הצעה זו 30). ...הנציב העביר את התזכיר לידי נשיא בית־הדין הפלילי.
החקירה נמשכה חדשים ובסוף ביטל התובע את
המשפט נגד החשודים, פרט לפילפל, שנידון באינסטג־
ציד. הראשונה למות. אולם בעזרת גורמים מעוניינים
הצליח להמלט מבית־הסוהר ולפי שמועה שנפוצה
בלבוב, נתנו לו האדוקים אפשרית להמלט בדרכון
מזויף לארץ־ישראל וכאן השתקע בצפת. ...... מניעת החלוקה של גליציה, מינוי פקידים מבין ילידי
גליציה, ייצוב השלטונות האוטונומיים, פולוניזציה של
רשת־החינוך וכינוס הסיים הגליצאי בלבוב. בהיותו
בקרקוב כחדשיים, עד שהגיע ללבוב ב־25 באוקטובר
1848, ביצע שינויים ניכרים באדמיניסטרציה וברשת־
החינוך. ...... החלטת הפרלמנט לבטל את המסים המיוחדים
נתקבלה ע״י היהודים בגליציה בשמחה ובסיפוק רב.
העתון היהודי "צייטונג" שיצא בלבוב בעריכתו של
מהאר פרסם כרוז; "אחי היקרים, לפנינו הראשון ...... הלק היהודים בפיתוח התעשיה בלבוב. הסוחרים והחנונים נגד שלטונות העיריה. הבהלת
הקהל בשנים 1841 — 1854. העסקן התורני יעקב־יצחק יוטעש כיורשו של הרב ר׳ יעקב
אודנשטיין. המשכילים בלבוב. רשת־החינוך, המורים, מוסדות הסעד. אגודה "להפצת
החקלאות בין היהודים". הירש ציפר. שאלת רכישת נכסים ע״י יהודים. השתדלות
קהלת לביב בוינה אצל שר־הפנים אגנור גולוחובסקי. הקמת ביודהספר למלאכה. שאלת
בית־מדרש לרבנים. מאיר מינץ. פעולת "חברת שוחרי תושיה, הטוב והישר". היהודים
והבחירות אל הסיים הגליצאי 1861. מרדכי דובס. המאבק נגד תקנון־העיר. יהודי־לבוב
ומרד 1863. בעית היהודים והסיים הגליצאי. ...... מצב הענינים פגע ביהודים גם בלבוב. אגודות
בעלי־המלאכה הגישו תלונות לשלטונות על ריבוי
הרשיונות שניתנו ליהודים. אגודת־השענים, למשל,
פנתה אל משרד־המסחר בדרישה לפרסם "חוק טוב"
שיאסור לתת להם רשיונות. הגוברניון הודיע שמספר
השענים בלבוב הוא 11 נוצרים ורק 2 יהודים, ואין
יסוד לתלונה על מספר־רשיונות מוגזם לשענים יהודים.
תלונות דומות הגישו כל אגודות בעלי־המלאכה מלבד
אגודות הצורפים, הפרוונים והחייטים 5). ...... היהודים מילאו תפקיד גדול בהתפתחות התעשיה
בלבוב. יוסף טום ומרכוס דובס הקימו בלבוב, עם
התרחבות סחר־התבואות במזרח־גליציה את טחנות־
הקיטור הראשונות בגליציה. ...... אמנם היה בלבוב מועמד מתאים, אך הוא לא רצה
לקבל רבנות בגליציה, ובלבוב בכלל, כי היה עתיר־
נכסים והתמסר כולו לתורה, והוא ר׳ יעקב־יצחק
יוטעש, שנולד בלבוב ב־30 באפריל 1816 (ב׳ ...... ד״ר איגל, בנו של שמואל איגל מדכר־הספרים
הידוע, גמר את לימודיו בבית־המדרש לרבנים פדובה
והיה תלמידו של שד״ל. בשנת 1849 אחרי שחזר ללבוב
נתמנה למורה־דתי בגימנסיה ולמרצה שפות שמיות
באוניברסיטת לבוב. בשנת 1854 עזב ד״ד איגל את
לבוב ונתמנה בתור רב בצרנוביץ. גם ד״ר בליכר
שנתמנה בשנת 1850 למרצה באוניברסיטה, לא הצליח
להתקבל כמטיף ועזב ב־1856 את לבוב נ 1).מיכאל וולף הוזמן להוראה עוד בימי הרב א. כהן,
בשנת 1841. הוא נולד בשנת 1807 בגביץ׳ (מורביה)
ונפטר בלבוב בשנת 1890. למד בישיבתו של הרב ר׳
חיים דייטשמן בטרביטש, אח״כ בתכניון בפראג ובוינה.
אחרי גמר לימודיו היה מורה בפרוסניץ ולומניץ.
כשהתחילו בשנת 1853 ללמד דת־ישראל בבתי־הספר
התיכוניים ובגימנסיות נתמנה למורה־דת, והצטיין
באופן הרצאתו ובמרצו. בשנים 1849 — 1857 מילא גם
את מקום המטיף ב״היכל הנאורים״ ומשך בדרשותיו
את קהל השומעים. מיכאל וולף התעניין גם בבעיות
סוציאליות, ועיבד תכנית־ליסוד בשביל מושבות
חקלאיות יהודיות בגליציה 15). בתכניתו הציע, בניגוד
לתכנית מתקופת יוסף 11, שהיתה מבוססת על
התישבות יהודים עניים ומחוסרי־פרנסה, לשתף יהודים
אמידים בהתיישבות ולבסס את המושבות בעיקר על
חנוך צעירים לחקלאות. כל קהילה צריכה לבחור ילד
בגיל 10 — 13 וילדה בגיל 8 — 12, ולשלחם על חשבון־ג
לחוה חקלאית בסביבות לבוב, לשם חינוך חקלאי
לתקופת 6 שנים. אחרי גמר לימודם, יש ליישבם
במושבה ולהעניק להם חלקות אדמה. ...בעזרת הלקיום המוסדות היו פעילים ביחוד לאורה
לוש (בת־דודו של המדינאי היהודי ד״ר גבריאל ריסר
מהאמבורג) 19) שעמדה בראש בית־היתומים, והירש
ציפר (1796 — 1858), שהיה משנת 1820 מפקח המשטרה
ברובע היהודי, והוא שייסד את ביודהיתומים ועד
מותו דאג לקיומו בכספו. בשנת 1840 היה בין מיסדי
"היכל הנאורים" ומפעילי הועד. אחרי פטירתו של
הרב אברהם כהן ניהל מו״מ עם הרב כהן בראוסניץ
על בחירתו כרב בלבוב, אך הוא לא הסכים למינוי זה.
ציפר היה דמות ידועה ואהודה על יהודי לבוב. לא
היה מפעל שלא הקדיש לו את מרצו ומסירותו. כשנפטר
ב־3 בספטמבר 1858 התקיימה אזכרה ב״טמפל"
והמשורר היינריך ברנשטיין פרסם שיר־הספד 0נ) לזכרו. ...בקיץ 1855 פרצה מגפת חולירע, שפגעה קשה
באוכלוסיה היהודית בלבוב. בין האנשים הידועים
שמתו במגפה היו: הסופר העברי יעקב בודק, הרופא
ד״ר א. גוסמן, המורים שלמה זינגר וליאון סקלר
ומזכיר־הקהלה ברנהרד פיפס. בין קרבנות החולירע
היתה גם מגדלינה כהן אלמנתו של הרב אברהם
כהן־2). על הקהלה הוטל לדאוג לאלמנות ויתומים
במספר רב שנשארו בלי שום משען לקיומם. רק בשנת
1857 הוציאה הקהלה 6000 פלורין למטרה זו. ...... אולם, איסור רכישת בתים נוצריים בלבוב גופא,... עמדה, שלא רצוי להחזיק ברובעי היהודים המזוהמים,
המעכבים את התפתחותם המוסרית ומגבירים את
השנאה בין היהודים והנוצרים. ואין גם להתעלם
מגידול האוכלוסיה היהודית בלבוב וגם מסיבות
סניטריות יש להרחיב את הרובע היהודי 30). ...... לרכוש זכות־אזרח, אולם, הדבר היה קשור בהחלטת
העיריה, ולמעשה לא הוענקה זכות־אזרח ליהודים. זכות
האזרח הראשונה ניתנה בשנת 1866 בלבוב ליוסף
קולישר, מנהל סניף "הבנק הלאומי". ...... עירית לבוב נתנה הוראות מפורשות לפנות את
היהודים מן הבתים ברובעים הלא־יהודים, אחרי שעברו
לשם שלא ברשות העיריה, ולהענישם לפי החוק, אם ...... ד״ר ליאו קולישר (1792 — 1860) גמר את לימודיו
באוניברסיטת דינה בתואר ד״ר לפילוסופיה וחזר ללבוב.
בהיותו עשיר מופלג, התמסר לעבודה צבורית, עמד
בראש ועד־החינוך ובגלל פעילותו היתר ה נקרא בפי
האוכלוסיה היהודית ,.יוסף פרל הלבובי". הוא היה
מעמודי התוך של מפלגת הנאורים. ...... באותם הימים התעורר מאבק אנטי־יהודי בוארשה
וגם העיתונות הפולנית בגליציה וסופרים דמוקרטיים,
כמו ההיסטוריון הנריק שמיט 46) נקטו עמדה נגד
האמנסיפציה היהודית. בויכוח בלבוב השתתף מצד
היהודים מאיר מינץ, שפרסם חוברת בשפה הגרמנית: ...על יסוד תחוקת 26 בפברואר 1861, שקבעה מחדש "מועצות ארציות" (סיימים) עם סמכות בענינים הארציים הוכרז על בחירות לסיים הגליצאי, שכנוסו נקבע ל־15 באפריל 1861. אולם מן היהודים נשללה זכוו־דהבחירה. נציגי קהלת לבוב, שהיתה עוד בידי הנאורים, נדהמו וכנסו מיד את באי־כח הקהילות בגליציה המזרחית להתיעצות. לפי החלטות הכינוס יצאה משלחת לוינה למו״מ עם הממשלה, בניגוד לקהלת־קרקא שבאי־כחה הצטרפו אל משלחת־הפולנים. המשלחת היהודית הצליחה בהשתדלותה אצל שמרלינגהוא היה מראשוני הנאורים שפרסם את חיבוריו
בפולנית, והשתתף בעתונות הפולנית. ספרו: "היסטארי -
א נאר 1 ד ו סינאיסקיעגו ־ ו ו פאלסצע" עשה רושם
בזמנו. פרסם גם מאמרים משטח המשק החקלאי
ובעיות־המטבע. מלבד ידיעותיו בספרות הרבנית וחכמת
ישראל הצטיין גם בהשכלתו הכללית והיה אחד
הנואמים המפורסמים בפולנית וגרמנית. היה מידידיו
הקרובים ביותר של אברהם קרוכמאל, ותמך בסופרי־
עברית. בעצמו פרסם מאמרים ב,.כרם המד", "אוצר
נחמד", ב״החלוץ" של יה״ש, ובקובץ ,,שדה צופים"
שהיה מוקדש לחכמת ישראל ויצא לאור בלבוב
בעריכתו של מיכאל וולף (1860). גם עמד בחליפת
מכתבים עם שד״ל. בסיים הגליצאי מלא תפקיד חשוב
מאד בהגנה על עניני היהודים. ...... היהודים בתנועת המרד. בקרק אנהל ו תעמולה לשם
זה: ד״ר יעקב דרובנר, ד״ר יוסף אטינגר, ביננפלד,
אדולף אלכסנדרוביץ, הנריק מרקוספלד ומשפחת
גומפלוביץ. בלבוב היה המצב שונה מזה: היהודים
היו מושפעים מן התרבות הגרמנית ולא נלהבו לענין
הפולנים. אמנם, חלק של הסטודנטים היהודים הצטרף
לפולנים. תלמידי הפקולטה למשפטים, יוסף לבקוביץ,
מאוריצי יקלס ופיליפ צוקר היו היוזמים הראשיים
וארגנו את חבריהם ברוח זו, אך לא הצליחו להשפיע
על כל הסטודנטים. רבים מהם לא אהדו את ההתבוללות
הפולנית, ומנהיגם־דברם היה פיליפ מאנש, יליד ^בוב.
(נולד ב־17 במרס 1838). אביו, ר׳ שלמה מאנש, היה
סוחר ידוע, משכיל, שחינך את בנו ברוח חילונית.
בשנים 1855—1861 למד פיליפ מאנש משפטים באוני״
ברסיטת לבוב. מנעוריו התעניין בענינים יהודיים
וביחוד, באידיש ודקדוקה. ידידו היה לודביק גומפלוביץ,
מנהיג הנוער המתבולל בקרקא. בניגוד למתבוללים,
נקטו מאנש וקבוצת חבריו עמדה, שהיהודים הם לאום
בעל תרבות גדולה, שאינו זקוק להתבוללות. רעיון
זה השפיע על מאנש לאחר״זמן לפעול במסגרת "שומר
ישראל". לפיכך התאונן לודביק גומפלוביץ, על הנוער
היהודי באוניברסיטת לבוב שלא נטה לקו הלאומי
הפולני 43 א).... 2) משה ברגר, חבר מועצת העיר לבוב. היה באמן
הממשלה הלאומית, ניהל את עניני המשק של צבא־המורדים,
נדב סכומים גדולים לצרכי המרד. בסט ר בלבוב, 1885. ...... קול־קורא אל תושבי לבוב , 1863אכן, מאמציושל הועד הפולני היו לשוא, ובדי״ח
אל הממשלה הלאומית 9 *• ) מתאונן הועד על ד-יחס האדיש
של היהודים, שאינם משתתפים במרד. "החל משנת
1833 — מודגש בדו״ח — לא היה בגליציה ובלבוב
אף יהודי אחד בין הנאשמים במשפטים הפוליטיים
שהתקיימו עד הזמן האחרון". היהודים הנאורים
( 1 ״ג 0 ק? 0$1 ק 21 ^ץ 2 ) כולם אוהדים את האינטליגנציה
הגרמנית, השואפת למחוק את האופי הפולני של
גליציה. בשנים האחרונות התחילה הקבוצה הקטנה
להתבולל בין הפולנים, אך אין לסמוך עליהם " 49 א) . ...תקנון לבוב שמש דוגמה לשאר הערים, שהיו
מעונינות לשמור על האופי הפולני מתוך חשש ששווי־
זכויות יבטיח ליהודים שלטון קבוע, בהיותם רוב
בעיר. בסיים נמסר ענין הקנון־הערים לדיון בועדה
מיוחדת. רוב הועדה הסכים לכל ההגבלות, והמיעוט
שהיה מיוצג ע״י דובם וסאמלזון בקש להשמיט את כל
הסעיפים, בהם מדובר על יחס הנוצרים אל היהידים.
ביחוד, דרשו לשנות את הסעיף 34, שקבע מספר של
80 חברי־מועצה נוצרים ו־20 יהודים, הצעתם היתה
שלא לקבוע את מספר ההברים היהודים והנוצרים,
אלא שבמועצה ישתתפו 100 חברים, וכן להשמיט את
ההגבלה שראש־העיר וסגנו יוכל להיות רק נוצרי
וכן את 15 § שקבע, שמספר החברים הנוצרים הוא
לכל הפחות ! של חברי־המועצה וסגניהם. הם דרשו ...ב~ 28 בספטמבר 1866 הגיש בלקרדי דו״ח לקיסר
בעניין התקנון של לבוב בצירוף הערות, שנציגי
היהודים בלבוב ערערו נגד התקנון ולפי־דעתו מוצדקות
תלונות היהודים בחלקן. התקנון הוא בניגוד לחוקים
הכלליים ומהווה עלבון ליהודים לפיכך הציע, שהקיסר
ידחה את אישורו והוא מבקש רשות למסור לנציב
בגליציה את הערותיו כדי שיוכל להשפיע על סילוק
הליקויים בתכנו במושב הסיים 50 ) .... בישיבות שנערכו ב־30 בספטמבר וב־8 באוקטובר
1868 החליט הסיים, אחרי הרצאתו ונימוקיו של ד״ר
פרנצישק סמולקא, לאשר את ההצעה ולבטל את כל
ההגבלות החלות על היהודים. בתוצאות ההחלטה
הזאת מחקה מועצת־העיר בלבוב מתוך התקנון את כל
ההגבלות הנוגעות ליהודים. ...... בחיי היהודים בלבוב יש לציין התקדמות לטובה. ...זרים יהודים מערי־השדה עלו ביחוד אחרי המאורעות
של 1846, מפחד התפרעות האכרים, הבאים היו חוכרים,
בעלי משרפות־יי״ש, סרסורי בעלי־אחוזות שעסקו
במסחר, בתעשיה זעירה ובקבלנות או קנו בתים
ומגרשים. מאלה ידועים: אגיס, סוקאל, קליין, בר,
פרנס (שכר עוד בשבת 1835 אחוזות בפודוליה ׳־׳•),
טנר, לנדאו, קימלמן, רוחמיס, שנפלה בלומנפלד,
פיפס, רוהאטין. הם תרמו תרומה גדולה להרחבת העיר
ובנינה ובקשריהם עשו את לבוב למרכז מסחרי בין
המזרח והמערב. ביחוד הצליחו להרחיב את קשרי
המסחר מזמן שברודי ירדה מעמדה של עיר חפשית,
ורבים מסוחריה, עמיליה ובעלי־ההון עזבו והשתקעו
בלבוב בהמשיכם לפת את הקשר הכלכלי עם וינה,
גרמניה ורוסיה. ...... האינטליגנציה האקדמאית התבלטה מאד בחיים
הצבוריים של יהודי לבוב. ...בבחירות בשנת 1870 נבחר בלבוב מועמד "שומר ישראל״ ד״ר הרמן פרנקל, שקיבל 2344 קולות מתוך 3550. הבחירות היו סוערות מאד. -,האגודה הדמוקרטית "של הפולנים יצאה נגד היהודים והפיצה עלונים אנטי־יהודיים בקהל. היו אפילו התנגשויות עם יהודים ברחוב ונופצו שמשות בדירות של יהודים. בככר־קרקא הגיעו הדברים לידי מהלומות־דמים עד שהצבא הוכר ח להתערב. ...... בשנת 1870 השתקע בלבוב ד״ר ברנהרד גולדמן, ...... ועד־הקהלה, בראשותו של ד״ר יוליום קולישר,
הרחיב את פעולתו למען מוסדות הצדקה והסעד,
שהקיפו 53 חברות ומוסדות, שתקציבם בשנים 1873/4
היה 75.000 גולדין. התענינות רבה הוקדשה לרשת
החינוך הדתי. בלבוב התקיימו בשנת 1874 — 69
חדרים, בהם למדו 955 ילדים בתנאים סניטריים איומים. ...... החלטת כינוס־הקהלוֹת בענין בית־מדרש לרבנים
הזעיקה את מחנה־האדוקים. ב־17 ביולי (י״ז בתמוז)
1878 התאסף בלבוב, בראשות הרב ר׳ צבי־הירש
אורנשטיין, כינוס־רבנים, שהחליט לעכב בכל האמצעים
את הגשמת בית־המדרש לרבנים. בדעת כינוס־הרבנים
היה גם לדרוש שיהודים לא יפנו אל עורכי־דין ורופאים
יהודים כדי שלא "יפלו לידי מתקני הדת". הרב ר׳
שמעון שרייבר מקרקא נבחר לבא־כוח הכינוס, ובעזרת
יצחק דייטש מוינה ק־יוו להצלי בהשתדליתם בחוגי־
הממשלה בוינה. הרב ד׳ שמעון שרייבר, הרב רצ״ה
אורנשטיין והרבי מבלזה הוציאו כרוז אל כל הקהלות,
בו קבעו שהחלטת כינוס־הקהלוֹת מזיקה ומסוכנת
יותר מכל הרדיפות וגזירות־השמד בספרד. ...בבקש רלבעית הרבנים והקהילות נעשה בשנת
1881, לפי יזמתו של שר־ההשכלה והדתות בארון
קונראד פון אייברספלד, משאל (אנקיטה), בו השתתפו
רבנים, מתקדמים ונציגי־הקהילות של מדינות אוסטריה.
מגליציה השתתפו: נתן קאליר והרב ר׳ שמעון שרייבר,
שבקש להעביר החלטה לבטל את דרישת תעודת־
השכלה מרבנים, ולהעניק להם הזכות להוציא מתוך
הקהל אנשים בלתי־דתיים. דרישותיו לא מצאו כל
הד, ואז החליט להזעיק את הקהילות בגליציה לפעולה
ברוח הצעותיו. ב־15 בפברואר 1882 כינס בלבוב
אספת רבנים מגליציה ובוקובינה, בה השתתפו גם
מספר נציגים של קהילות קטנות. הרב ר׳ שמעון
שרייבר, חניך האורתודוקסיה ההונגרית, הציע תקנון־
קהלה שבסעיפים 2, 41, 58, 78 נקבע בו שהקהילות
רשאיות להוציא מתוכן יהודים שאינם מתנהגים לפי
"השולחן־ערוך". להחלטות הקהלה שהן בנגוד ,.לשולחן־
ערוך" א■ן שום תוקף. כוונתו האמיתית היתה לתת
לרבנים שלטון מוחלט על הקהלות. כל התקנון היה
מכוון להוצאת המתקדמים מתוך הקהלות. לעיניו היתה
דוגמת הונגריה, בה נתפלגו הקהילות האחידות אחרי
"ק־נגרס־הקהילות" (14 דצמבר 1868 — 24 פברואר
1869) לשלוש קהילות נפרדות. הקהילות בגליציה
התנגדו למעשיו של ר׳ שמעון שרייבר ושלחו מברקי־
מחאה לקהלת לבוב וקהילות רבות דרשו מרבניהן
לעזוב את האספה. בערים התקיימו גם אספות־מחאה
נגד הצעותיו. אספת הרבנים שרבים ממשתתפיה עזבוה
עוד לפני סיומה החליט בחיוב על הצעת־התקנון ז1).
הרב ר׳ שמעון שרייבר שהיה ציר בפרלמנט הגיש
את הצעת־התקנון למיניסטר־הדתות. אולם 51 קהילות
החשובות בגליציה הגישו לממשלה ערעורים חריפים
...... נארודובה", ועורכו יאן דוברזאנסקי, הידוע בהופעותיו
ברוח ליברלית ולמען היהודים בשנים 1848 ו־1863,
קרא לפולנים לדאוג להקמת מעמד־בינוני פולני,
שחכרונו מורגש בעם. אמנם, הוא לא דרש החרמת
המסחר היהודי ונושא • ו, אולם קריאתו הובנה כהצהרת
מלחמה נגד הסוחרים היהודים. בהכרזה גלויה, להחרים
את המסחר ודהודי ולדחקם מענפי הכלכלה יצ־ 1
ציר־הסיים הגליצאי תיאופיל מירונוביץ, שבהכרזותיו
זכה להיות מנהיג העירוניים בלבוב. בעמדתו תמך גם
רנניך אדם סאפיאהא.... ביזמת הקהל נפתח בלבוב במרס 1885 חדר
מתוקן שנרשמו לו 381 תלמידים. 6 מלמדים הורו
את לימודי־הקודש, 8 מורים הירו לימודי־חול לפי תכנית
בתי־הספר העממיים. המטיף לוונשטיין ונחמיה לנדס
היו פעילים בשטח זה. ביזמתו של המטיף לוונשטיין
נוסדו גם קייטנות לימי החופש בשביל ילדי בתי־הספר
יהודים. בראש הועד שדאג להחזקת הקייטנות מטעם
הקהל עמדו ד״ר גולדמן ויעקב שטרוה. ...... בשנים 1880 — 1882 עברו דרך לבוב רבבות
פליטים יהודים מרוסיה בדרכם לאמריקה. הוקם ע״י
הקהלה "ועד עזרה לפליטים". הגיעו גם נציגי ארגוני־
עזרה יהודים באנגליה ובצרפת, סיר מובטגיו. ד״ר
אשר, ונציאני, קארלנטר וגם חובב־ציון האנגלי לורנס
אוליפנט שנתקבל ע״י ראש הקהלה שלמה בובר
ש״היה לימינו"*) . ...הקהל היה צריך לבחור גם מנהל לבית־הספר
היהודי. ב־15 ביולי 1893 מת ד״ר ברנהרד שטרנברג
(1823 — 1893), שהיה מנהל בית־הספר 45 שנים, ותרם
הרבה להתפתחותו וגידולו מבחינה חינוכית ומספר
התלמידים והמורים. ד״ר ב. שטרנברג היה פעיל גם
בחיים הציבוריים, וביחוד בהנהלת "היכל הנאורים".
בהנהלתו מלא בית־הספר תפקיד ניכר בחיים
התרבותיים של יהודי לבוב. אחריו נתמנה כמנהל בית־
הספר המורה מאנדל, ובשנת 1899 מנו את ד״ר שמואל
גוטמן (1864 — 1935) במשכרת של 2400 כתרים לשנה.
ב־14 בפברואר 1909 הסתלק ד״ר ש. גוטמן מתפקיד
המנהל אחרי שנתמנה לרב ומטיף. ואת ביוד־הספר
ניהל המורה שמואל שלאגובסקי, ובמותו נתמנה הרמן
שפט כמנהל (עד שנת 1934). ...... עם אישור חוק־הקהלות החדש , רצה ועד־הקהלה
להעביר את המינוי אפילו נגד דעת האדוקים . מפני
שהתקנון הכיל סעיף מיוחד על החזקת 2 רבנים בלבוב .
אחרי שהנציבות אישרה ב־ 23 בדצמבר 1897 את
תקנון־הקהלה בלבוב נתנה הזדמנות לכך .... באותו זמן חידשה הקהלה את הדיון על הקמת
סמינריון למורי־דת, שעליה הוחלט כבר בסיים. בשנת
1894 הביא ציר־הסיים ד״ר ברנרד גולדמן את ענין
הסמינריון לדיון, ובשנת 1898 קבלו השלטונות את
חוות־דעת האוניברסיטאות בקרקא ובלבוב. אחרי משא
ומתן ממושך פתחה הקהלה ב־19 באוקטובר 1902
״מכון למורי דת״ בהנהלתו של ד״ר קארו, שעמד
בראש המכון עד 1913. בתור מרצים היו פעילים ד״ר
גוטמן וד״ר האוזנר. ביזמתו של ד״ר קארו הוקם גם
״אגוד של מורי־דת יהודים״ בכל גליציה. אולם ד״ר
קארי לא רחש אהדה למורי־הדת שנטו לציונות, ותמך
במנהיגי המתבוללים, דבר שהביאו להתנגשויות פומביות
עם הציונים. כאשר דרשו המתבוללים לבטל את לימוד
השפה העברית לא התנגד לכך, וגם לא התנגד אחרי
שועד החינוך הארצי קבע בשנת 1904 הוראה בהשפעת
המתבוללים לאסור למוד עברית בשעות הלמודים של
הדת. כל מורי־הדת נכנעו להוראה זו, פרט לד״ר מאיר
בלבן, שהצהיר, שאין ביכלתו ללמד דת לפי התרגום
הפולני של התורה — תרגום וואויק — הודות
להתנגדותו, ביטל ועד־החינוך הארצי את האיסור.... במרס 1899 עמדו יהודי לבוב במלחמת־בחירות
קשה למועצת העיריה. הפולנים נהלו את הבחייות
בסיסמה "למחוק" את היהודים מכל רשימות־המועמדים
כדי "לשמור על הצביון הנוצרי של עיר לבוב". ...גם במלאכה התקדמו היהודים ועשו חיל. מבין
בעלי־המלאכה המפורסמים יש להזכיר את המסגר
האמנותי פוהרר? הפחח מילר, נגר־בנין פאנד, המכינאי
ורייך, הסתת יודם, הכייר פלק, הצבעי שטאודה, החרט
שפירא, הם הצטיינו לא רק בטיב עבודתם אלא גם
באמנות, ונתפרסמו גם מחוץ לעיר לבוב 27). ידוע
ביחוד הגלף ("ציזעלער"), הצורף ברוך דורנהל
(1853 — 1928), שהצטיין בעבודת־מקשה אמנותית,
שהיתה מפורסמת גם בחוץ־לארץ. למד הו א פיתוח... המשבר הכלכלי וחרם המפלגות האנטישמיות של
הפולנים ("הדימוקרטים הלאומיים" ובטאונם "סלובו
פולסקיה") וגם האוקראינים, גרמו לדלדול החיים
הכלכליים של היהודים בגליציה. הירידה השפיעה
בעקיפין גם על חיי היהודים בלבוב אע״פ שהתנאים
הכלכליים היו בה טובים בהרבה מאשר ביתר הקהלות.
היהודים תפסו עמדות־מפתח במסחר הסיטוני. ידועים
סיטונאי־אריגים אברהם־בר לודמירר, באלזאמבאום,
שפיגל ב״ברייטע גאס"? סיטונאי פ״רות־יבוא פרידריך
שלייכר? סוחרי־הברזל — שפרכר, שאול בירנבאום,
שלמה רפפורט? סיטונאי־הפרוות — גרשון דולף,
זינגר? בתעשיית כובעים — ברנהרד ולדמן. מסחר
הפירות היה מרוכז בידי נחמן לופט, שהיה נוסע
לטריסט ימבי א פירות־הדרום וגם אתרוגים. ...... "קרן ברון הירש" וכן במיסדר "בני ברית" שסביפו
בלבוב נוסד בשנת 1899 שלטו עוד המתבוללים,
והשפיעו על החיים הציבוריים, אולם גם כאן הלכה
ופחתה השפעתם עם התגברות התנועה הציונית. ...... תקופת מלחמת העולם הראשונה, 1914 — 1918.
מהווה את אחד הפרקים העגומים ביותר בתולדות
יהודי לבוב.... ב־11 בספטמבר 1914 הוזמנו ד״ר יעקב דיאמאנד
":), ד״ר פיליפ שלייכר 32)((סגן שלישי של ראש־
העיר) ג!: ) הרב ר׳ אריה־ליב ברוידא, ד״ר ברנהרד
הויזנר וד״ר הרמן ראבנר, — אל המפקד־הצבאי בלבוב ...... עם תבוסת הצבא הרוסי בחזית הוחמר מצב היהודים בלבוב. היהודים סבלו גם מן היחס העוין של האוכלוסיה הלא־יהודית, הן הפולנים והן הרותנים, שהאשימום בהפקעת מחירים, הורדת שער־הרובל, העלמת מזונות. לאחר שהאוסטרים כבשו את לבוב בחזרה, האשימו הפולנים, • 3 ) — שבעצמם נטו לרוסים — את היהודים באהדה לרוסים, שקיבלו בתשואות את פני הצאר בעבר ואת לבוב באפריל 1915, וכי עם כניסת גדודי הקוזקים גילו שמחה על כיבושה של לבוב(! ) 36 ). ...... בריחת הרוסים מלבוב במאי 1915, אחרי מפלתם המכריעה ע״י גורליצה, היתה כה מפתיעה, שלא הספיקו לקחת אתם אנשים וחפצים מלבד 600 פסנתרים. ב־22 ביוני 1915 נכנסו צבאות אוסטריה לעיר. ...... הפולנים והיהודים, שבאה לד י התפרצות באוקטובר בלבוב. ...... העיר לבוב,
ושנקראה על שמו. השם "לבוב" הוא רמז לאריה, סמל
האליל הסלאבי "צארני־באה". בימי ממשלתו של דניאל
פלשו המונגולים והטאטרים לרייסין, והוא ניסה לפרוק
את עול ם ויחד עם הנסיך אנדרי מוולאדימיר יצא להלחם
בהם! ובאחד הקרבות נפל חלל. את כסא־המלוכה ירש
בן־אחותו, הנסיך של מזובשה, בולסלב הקרוי מאזור, לאחר
שקיבל את הדת הנוצרית־המזרחית ושינה את שמו לירזו.
היות ובמדיניותו נוטה היה לפולין, נתקל בהתנגדות מצד
אצילי הבויארים, שלבסוף הרעילוהו. לאחר מותו טענו
לכסא־המלכות הנסיך הליטאי לובארט, המלך ההונגארי
לודביג ומלך פולין קאזימירז, שכר ת הסכם עם ההונגארים,
שבא ם לא יקבל לודביג את כסא־המלכות בפולין, עליו
למסור להונגריה את רייסין האדומה תמורת 100.000 דוקטים.
אחרי ההסכם פלש קאזימירז לרייסין ולאחר מלחמה קצרה
כבש את לבוב וגם את כל הארץ. הבויארים התקשרו עם
הטאטרים, אולם נחלו מפלה והוכרחו להכיר בשלטונו של
קאזימירז. ...'־) כ״ך גורש מלבוב הגאון הידוע ר׳ מאיר בן גדליה
(מהר״ם מלובלין), שבא לבוב בשנת 1599 כאב־בית־דין.
סכסוך נפל בין המהר״ם ותלמידו של פאלק, ר׳ אברהם
שרנציל הכהן רפפורט, מחבר "איתם האזרחי", שהחזיק
בכספו ישיבה והיה גבאי־צדקה ונשיא ארץ־ישראל.
בשנת 1613 השתתף המהר״ם בחתונת בנו. כשעזב את
ביתו, ליווהו ר׳ שרענציל עד ביתו. המהר״ם לא שם לב
שהוא הולך אתו, וכשהגיע הביתה העיר לו אשתו על
כך. השיב המהר״ם: האם אינני ראוי לכך שלא רק הוא,
אלא גם רבו (פאלק) ילוני הערה זו הרגיזה את ד׳
שרענציל, והוא הביא את הענין לפני ישיבת הקהל׳ בהשפעתו
ובעזרת קרובו ר׳ מרדכי נחמנוביץ הוחלט לפטר את המרה״ם
מבית־הדין והוא הוכרח לעזוב מיד את העיר. מלבוב נסע
ללובלין ושם כיהן כרב עד פטירתו, בשנת 1616 (ש. בובר,
אנשי שם, 13—12, 133). ...... יא ) בשנת 1670 נותב התייר אולירך ורדום שביקר בלבוב: ...... ־ ) כלומר : קרקא , פוזנא , לובלין ולבוב , הן מרכזי
האוטונומיה היהודית בפולץ . ...... ״גיל נקמות״ את יהודי לבוב בדברים אלו:
"צרות לבבי הרחיבו בבוא מצור עיר לבוב המעטירה
מפני חמת המציק כונן להשחית שה פזורה ותהי
לנו נפשותינו לשלל ורכושנו לכפר הוי על פליטי
חרב בעיר גועו ומבקשים לחם שוב מחרון אפך ועל
הרעה הנחם" ...הש ם מיזי ש הו א ע״ ש מיז ע אש ת הפרנ ס ומנהיג־הקהל ה ר ׳ צב י
היר ש ב ן משה . קוד ם הי ה ש ם המשפח ה בוזימסק י ובפנקסי ־
הקהל ה ע ד סו ף המא ה הי״ ח קאזינע ר א ו מיזיש־קאזינער . מ ן
הפרנסי ם הראשוני ם ש ל המשפח ה ידו ע ר ׳ מש ה ב ן אליה ו א ו
ר ׳ מש ה קאזינער , שהי ה בסו ף המא ה הי״ ז ואח״ כ פרנ ס ומנהי ג
תס״ א ( 1700 ) וחת ם ע ל ההחלט ה נג ד אנשי ם המתנהגי ם בקלו ת
הקהלה . מחו ץ לעיר . השתת ף בוע ד הגלי ל בלבו ב בח ׳ כסל ו... 9) מגלוגא והוזמן כרב לעדת האשכנזים באמסטרדם, ומאז
נקרא ר׳ אריה ליב אמסטרדמר. בתו נחמה היתד, נשואה לנכדו
של בצלאל המוכסן, ר׳ משה בן יוסף מזולקיב, והוא אביו של
ר׳ מרדכי צבי אורנשטיין, רבה של לבוב. ...... '!ן) היה רב בלוצק, באוסטראה, פינסק, בשנת תע״ג נבחר
לאב״ד ולר״ם בעיר לבוב והגליל. היה מראשי הועד של הגאונים
דארבע ארצות. השתתף כבר במושב תנ״א, תנ״ג, תנ״ח • ...... 20) ב־18 באוקטובר 1786 בוצעה גם ריפורמה בארגון
העיריה בלבוב. בראשה הועמד נשיא (משכורתו — 1800
פל׳ לשבה), סגנו (1200 פל'), 12 יועצים לענינים אזרחיים־
פליליים, 4 יועצים לעבינים פוליטיים (8 מהם קבלו משכרת
שנתית בסך 800 פל׳ ו־8 — 700 פל׳), 4 מזכירים (2 קבלי
— 600 פל׳ ו־2 — 500 פל׳), 3 מנהלי־פרטיכל, עוזר (300
סל׳), רגיסטרטור (500 פל׳), אקספדיטור (600 פל׳), גזבר,
מפקח, ועוד 18 פקידים, 21 שמשים, ותלין אחד. בידי
העיריה היה גם השיפוט בענינים פליליים עד נובמבר
1787, שאז נפתחו בגליציה בתי־משפט פליליים מיוחדים. ...... 4 •ב) העלון נדפס בלבוב ונשלח בפקודת השלטונות לכל
הקהלות. קודם נדפס ב״המאסף" ע׳ 227. הובא בספרו של
ש. אסף מקורות לתולדות החינוך בישראל. תל־אביב תרפ״ה ...9 א) בשנת 1819 היה מקרה בענין המורה משה רוזגצרייג
שקבל את הזמנת הממשלה בתור מורה לבית־הספר היהודי
בחודורוב. אחרי שבית־הספר נסגר, בקש רשיון־העברה ללבוב.
בהשתדלות רבה קבל הגוברניון מן השלטונות המרכזיים בוינה ...... בקטע של דו״ח המשטרה בלבוב בענין הירידה הכלכלית
בקרב היהודים שהוגש ב־1 בפברואר 1819 לקיסר פרנץ 1
נאמר: ...... ארכיו ן הנציבו ת בלבו ב : ...... 10 ) בשנת 1798 בא לגליציה המגיד ישראל בן יהודה־ליב (לבל) מסלוצק, אחד הלוחמים החריפים בחסידות. בהיותו בקרקא הוחרמו ספריו ע״י לשכת־המכס, בהשתדלות החסידים. בספטמבר 1798 בא ללבוב, והחסידים יצאו לקראתו ברחוב יאנובסקה והכוהו. ...*'•-) בשנת 1844 הופיע בגליציה, מטעם האגודה הדמוקרטית הסולנית בורסאיל, טאופיל וישניובסקי כשליח לאיסוף כספים לטובת בתי־ספר צבאיים פולניים באמיגרציה. בשנת
1845 הפעילו שליחי האמיגרציה הפולנית מחתרת לעורר
מרד בעזרת האכרים. אחד השליחים, אדוורד דמבובסקי,
הציע למדינאי הפולני פראנצישק סמולקא בלבוב, שיקבל
על עצמו את ההנהלה הראשית של המרד, והבטיח כי
60.000 אכרים בגליציה יצטרפו למרד. סמולקא הכיר מיד
את הסכנה שבהרפתקה כזאת ודחה את ההצעה להשתתף
בה בטענה, שהאכרים יצטרפו לממשלה ויעזרו לה לדכא
את המרד, שיראו בו רק מעשה של האצילים. כמעט כל
מנהיגי הפולנים בגליציה המזרחית התנגדו להרפתקה זו
וגילו דעתם שצריך לרכוש קודם את לב האכרים ע״י
שחרורם מן הצמיתות והשעבוד לבעלי האחוזות. בספטמבר
1845 נפוצו בלבוב שמועות שהמרד יפרוץ במהרה. נשיא
הגוברניום, פרנץ קריג פון הוכפלדן, הצהיר בפני מספר
צירים של הסיים, שהמרד לא ימשך אלא שלשה ימים,
ואחרי־כן יהיה שקט במשך מאה שנים. בינואר 18464) אברהם שטיינר, חירורג; 5) ברוך מאויריצי׳ תלמיד הפקולטה למשפטים בלבוב; 6) אדולף(?) קורנברגר, תלמיד הפקולטה למשפטים בלבוב. 7) לודוג(?) גרינפלד, תלמיד הפקולטה למשפטים בלבוב; 8) יעקב הילד, חירורג מברודי; 9) ויקטור ברוצקי, ממחוז סטניסלבוב; 10) איגנץ ברוצקי, ממחוז ...... 11/2׳־1) ארכיון הנציבות בלבוב׳ תיק
?4. 4. ]. 1\/ 278 . £332 . 18284848 . 1 י ד ...... התקיים בקרקוב כינוס חשאי של שליחים מכל פולץ, בו
נבחרה ממשלה לאומית. כמפקד המרד נתמנה לודביק
מירוסלבסקי, שהגיש גם "תכנית קרבית". בלבוב הוקם
ועד מהפכני שהוציא כתב־עת "קוסא" (חרמש) והוסכם
להכריז על המרד ב־20 — 21 בפברואר 1846׳ לאסור את ראשי
השלטונות במסיבה (באל), שנערכה בארמונו של הארכידוכס
פרדיננד. אולם בפוזנא נאסרו מירוסלבסקי ועמו כ־1000
מורדים פולניים. המרד פרץ בקרקוב ובמחוז טרבוב בלבד,
אך האכרים׳ בראשותו של יעקב שעלא׳ מכפר סמארז׳ובה,
התנפלו על המורדים, הכמרים, הכנסיות, בעלי האחוזות,
והרגו, שדדו והרסו בלי רחמים: האכרים הביאו בעגלות
את גויות הנרצחים כדי לקבל את השכר, שהובטח להם
ע״י הסטרוסטה בריינל. גם במחוז רישא התכוננו האברים
למבצע כזה, אך הגנרל לגדיץ (הונגרי), פיזר את
הכנופיות. לעומת זאת ארגן סגן־אלוף בענעדעק, חתנו של
קריג, הריגה כזאת בבוכניה. בגליציה המזרחית היו
התפרעויות ע״י נאראיוּב ובהורוזא. ...... '־ ) עוד לפני מתן הקונסטיטוציה חשבו גם בחוגים
הקונסרבטיביים על שינויים במצב היהודים. הרוזן קאזימיר
סטאדניצקי, חבר ועד־הס־ים הישן ויועץ־הגוברניון, עיבד
הצעת־חוק של הבחירות לסיים הגליצאי, והציע שרב העיר
לבוב יהיה נציג הדת היהודית בסיים העתיד לבוא. ...... בקונטרס שפורסם בשם מושא ל "מאליש קארול". אכן ד״ר
פרידמן טועה בהנחתו מפני ששם "מאליש" אינו שם־מושאל של
ד״ר מנקס אלא שמו של אחד מחברי המשלחת הפולנית ד״ר
קארל מאליש, עורך־דין בלבוב. ...... חודש שוב הדיון, כשברון קיבק הציע נוסחה בלתי־ברורה
שנתמכה ע״י המיניסטרים קולמר וטינפלד. לעומת זאת
המליצו המיניסטרים, ברון קרויס (מי שהיה פקיד הגוברניון
בלבוב) וד״ר באך לתת ליהודים שווי־זכויות מלא. באך
טען, שבאם יתנהגו ביהודים מנהג של "פאריאס" (שפל־
דרגה) יווצר מצב מסוכן. "הם בעלי השפעה בעתוגות,
באספות־עם, ולרשותם סכומי־כסף עצומים". יש לתת להם
שווי־זכויות מלא, אמנם בהגבלה אחת: לאסור עליהם
רכישת קרקעות וזכות ישיבה בפרובינציות שאין בהן
יהודים. הנוסח הנ״ל נתקבל לאחר ויכוח. ...... ג3) למען ביטול מסי היהודים דברו צירי גליציה:
פדרוביץ, סיאראקובסקי, ד״ר דילבסקי, הרוזן בורקובסקי,
פופיאל; ומשאר הצירים — שאבל, מרצה ועד־הכספים
לאסר, בראונר (והוא דרש לבקש את סליחת היהודים
על העוול שנעשה להם במסים כאלה). הכומר הקתולי
מוינה פיסטר, שוסלסקא, אומלאופט, בורוש. גם שר־האוצר
פיליפ פרייהר פון־קראום (יליד לבוב) המליץ על ביטול
המסים. ...... במקומונתמנהד״רשמעוןשואבאכרכמטיףבלבוב. ...... '""׳) יעקב צבי שפרלינג (1837—1901), בן־אחותו של
שי״ר. היה מורה בבית־הספר היהודי ומשנת 1877 מורה־דת
בגמנסיה הגרמנית בלבוב. חבר פעיל ב״שומר־ישראל".
פרסם קרוב ל־400 שירים ב״כוכבי־יצחק" "השחר" "אוצר
הספרות", "בוקר אור"׳ "העברי" ו״המגיד". פרסם גם ספרים:
"חמשה כתרים" (לבוב, תרל״א) "כפר חכמת שלמה" <לבוב,
תרל״ח) ...... 49 ) ד״ר הנריק גוטליב ( 1839—1905 ) עורך־דין ידוע
בלבוב בעל השכלה פילוסופית, היה עסקן בעניני הקהילה
מצד ם של הנאורים, ממיסדי "שומרי־ישראל"׳ ידידו של
אברהם קרוכמאל. פרסם מאמרים על בעיות פילוסופיה.
מדעי־הטבע, משפטים וכלכלה. בזמנו מצא הד בחוגי ...נג ד ז ה מוכיח הקהל ה הלבובי ת שה ן בימי פולין ה ן
בימי אוסטריה הוצאו הכנסות ורווחי הרכוש העירוני למטרות
כלליות מה ן נהנו נוצרים ויהודים. נוסף לזה משתתפים
היהודים משנת 1848 במינהל העיר והעיר נרשמה כבעלת
הרכוש אך בשנת 1849 ע״כ בזמן שיהודי לבוב היו כבר חברי
העיר בבעלות זכות בחירה והבחרות. ...י׳" ) היהדיעה שהקיסר דחה את אישור התקנון הלביבי
נתקבלה ע״י היהודים בסיפוק רב, ״צייטונג״ (1866
גליון 5 מ9/11) כותב: "ווי ר קענענען אונזערע לעזער
ערפרייאן מיט דער גוטן נאכריכט, דנס דער קייזר האט
אבגעוויזן דאס געמיינדע געזעץ פון דער שטאט לעמבערג
וואס דער 11 אנדטאג האט בעשלאסן, מיט דיזן געזעץ האט ...... נציגי־היהודים בגליציה מחו נגד הסעיף 34 של הקנון
העיר לבוב, שהוא בניגוד לחוק־הערים מ־5 במרס 1862,
שאינו קובע הבדל בין הדתות. לפי נוסח הסעיף 34 נקבעו
החברים היהודים במועצת־העיר במספר 20. הגבלה זו
מציינת עמדה ספרטיסטית וכיתתיות השולטת של הרוב
הפולני. היהודים בלבוב מהווים קרוב לץ ולכל הפחית 3
של כל האוכלוסיה ולפי זה מגיע להם 33 מקומית במועצת־
העיר, ביחוד שמשלמים מסים גדולים הם ברובם יהודים.
מלבד הגבלה זו נקבע ב־§ 56 שראש העיר וסגנו הראשון
מוכרחים להיות נוצרים. הגבלה זו מעליבה את היהודים
ועומדת גם כן בניגוד לחוק הערים מ־1862.5.3. ...בכשרונותי והאדמיניסטרטיביים, ביחוד בשטח האספקה
העירונית. ביוני 1915 לקחוהו הרוסים כבן־תערובות והגלוהו
לקיוב. באוגוסט 1916 חזר ללבוב ונתמנה כסגן־הקומיסר
הממשלתי של העיר. בתפקיד זה ארגן את האספקה והקים
עשרות בתייתמחוי למען מחוסרי־האמצעים. אחרי כיבוש
לבוב ע״י האוקראינים והתמוטטות המונרכיה באוסטריה
הציעו לו תיק של שר־האספקה בממשלת אוקראינה המע-
רבית׳ אולם הוא סירב לקבל את המינוי בהיותו פטריוט
פולני. ד״ר שלייכר היה מתבולל עקרוני, ונתמנה ע״י
הפולנים כחבר הועדה הממשלתית. בשנת 1919 נבחר כסגן
ראש־העיר ועמד בתפקידו עד 1927. ד״ר שלייכר השתתף
גם במפעלים יהודיים: היה חבר ועד־הקורטוריון של רשת
החינוך של ״קרן הברון הירש״. בשנת 1929 נבחר מטעם
הלא־ציונים כחבר מועצת הסוכנות היהודית. ...הרב ר׳ יצחק שמלקיס נולד בלבוב בשנת 1827, אביו
ר׳ היים שמואל, שמת בשנת 1839 בגיל צעיר, היה ממיוחסי
הקהל ה והתגורר ברחוב באימוב. אמו, לבית וואהל, חינכה
את שני בניה ברוח המסורת. ר׳ יצחק, שהצטיין בכשרונותיו,
למד בלבוב. ואח״כ אצל ר׳ שלמה קליגר, רבה של ראווה־
רוסקה. הרב ר׳ יוסף שאול נתנזון התעניין במיוחד בחינוכו.
ר׳ יצחק התחיל בפעולתו כסוחר־תבואות, וכאשר איבד
את כל הונו בימי מלחמת קרים וירד מנכסיו, הסכים לקבל,
בשנת 1856׳ בהשפעת ה•של משפחת אשתו, משפחת
אל;רהאנד, משרת רב בזורבנו, היות שלפי חוקי אוסטריה
צריך היה לעמוד בבחינות בפסיכולוגיה, פדגוגיה ופילוסופיה,
שוחרר מלימודי הגימנסיה, ועבר בהצלחה את הבחינות
באוניברסיטה שבלבוב. בשנת 1857 נתקבל, לפי המלצת
המגיד קלוגר, כרב בברזזני, שם כהן ברבנות עד 1868.
בשנים 1868 — 1894 היה רב בפשמישל והעמיד תלמידים
הרבה. הרב ר׳ יצחק שמלקיס נתפרסם כגאון ביהוד בחבורו
,.בית־יצחק". הוא לא אהד את החסידות ולפיכך לא הסכימו
האדמו״רים לבחירתו כרב בקרקא והעדיפו לבחור ברב
ר׳ שמעון שרייבר. בניגוד לר׳ שמעון ישרייבר לא ...ש״כ (1560), ר׳ קלמן מווירמייזא, הרב
הראשון של שתי־הקהלות. מתואר בהקדמת "יד של
שלמה" עמ״ס חולין: "זקן ויושב בישיבה, הדר ישראל
וגאונו, מלכו אדונו, כבוד הגאון מוהר״ר קלמן
מווירמייזא אשר אור תורתו היתה זורחת בעיר ואם
בישראל ק״ק לבוב", (אחדות מתשובותיו וגם של ...שע״ד (1614), ר׳ יהושע וולק (פלק) ב״ר
אלכסנדר הכהן, תלמידו של הרמ״א והמהרש״ל,
התחתן עם בת ר׳ ישראל פרנס בלבוב שיחדלו בית
גדול ולמד שם עם רבנים גאונים, שהיי סמוכים על
׳שולחנו. נתמנה לרב בלודמיר וחזר ללבוב בתור ריש־
מתיבתא, מתלמידיו היו ר׳ יהושע בעל "מגיני שלמה",
ר׳ אברהם שרנצל בעל ,איתן האזרחי", ר׳ ישעי׳
הלוי איש הורוויץ בעל השל״ה ועוד. בשמו נתפרסמו
הרבה תקנות ועד ארבע־ארצות, עשרים וחמש שנה
הקדיש לחבור ספריו הגדול־ם הסמ״ע ("ספר מאירת
עינים") וס׳ "דרישה ופרישה" על ארבעה־טורים.
׳חיבר עוד ספרים, מהם נשרפו ומהם שנשארו בכת״י.
"גאון וחסיד, מוכתר בכל ארבעת הכתרים: תורה,
כהונה, מלכות ושם־טוב אשר קנה לעצמו, תפס ישיבות
והשקיט ריבות, עשה צדקות ונדיבות, העמיד תלמידים ...... שנ״ו (1596), ר׳ יוסף ב״ר שמואל, תפש
ישיבות בכמה קהלו ת וביחוד בלבוב, גבור כארי
במלחמת התורה, ערב ר״ח תמוז שנ״ו. ...ר׳ יוסף (קאזי) אב״ד לכל מדינת פודוליה.
מהר״ם מלובלין הנזכר בריבועם אחד מחכמי דורו,
שהשיב על הוראה הלכתית אחת שהכריע. הוא אומר:
"העתקתי תשובתי הראשונה והצעתיה לפני חכמי דורנו
והסכימו לכל דברי, כל זקני גדולי המורים הגאונים
הגדולים שבכל מדינת פולין וליטא הלא המה הגאון
הגדול מהר״ר מרדכי יפה יצ״ו אב״ד דק״ק פויזנא,
והגאון המופלא מהר״ר משה אב״ד בגליל קרקא,
והגאון המופלא בתורה ובחסידות מהר״ר ליב אב״ד
דק״ק בריסק וכל מדינת ליטא, והגאון מהר״ר יוסף
יצ״ו אב״ד דלבוב וכל מדינת פאדאליע". יתר פרטים
על חייו ופעילותו אין. אח״כ היה רב בפוזנא ונפטר
שם. בנו שלמה זלמן נפטר בלבוב כ״ג טבת שע״ב. ...שע״ו (1616), ר׳ מאיר ב״ר גדליה מלובלין, נולד שי״ח (1558), בן כ״ד נתמנה לראש ישיבה בעיר מולדתו בלובלין, בן כ״ט נתקבל לראש ישיבת קרקא במקום חותנו הר׳ יצחק שפירא, בהיותו בן ל״ז נתמנה לראש־הישיבה בלבוב ולאב בית־דין בגלילות לבוב, במשרה זו כיהן שמונה־עשרה שנה,
בשנת שע״ג חזר לעיר מולדתו לובלין בתור רב אב־
בית־דין וריש־מתיבתא, באחת מתשובותיו (סי׳ פ״ח)
הוא אומר: "ת״ל העמדתי תלמידים הגונים הרבה
בכל הגדולים הקדמונים ורוב תלמידי המה היום
כולם ראשי ישיבות ומורי הוראות בישראל". ...... יואל אשכנזי ניישטטל־קצנלבויגן.
ארבעים וארבע שנים נהג ברבנות וכהן עשרים ושלש
שנים כראש־ישיבה ומורה־צדק בלבוב, אב לחכמים, ...... ל״ה שנה דיין וריש־מתיבתא בלבוב, שר התורה עמוד
ההוראה, העמיד תלמידים גאוני וגדולי ישראל, ר״ה
תמוז ת״ג. ...תכ״ד (1664), ל״ו צדיקים וקדושים, בהטבח האיום שערכו הצוררים מח׳ באייר עד כ״ד כיוון תע״ד נהרגו כמה איש מהם גדולי תורה וראשי ישיבות, נודעו לנו מהם בשם הקדושים: בח׳ באייר:
ר׳ אברהם ב״ר יוסף (ר״מ בקולומיי), ר׳ אהרן יחיאל ב״ר אשר (ר״מ), ר׳ אליעזר ב״ר שמואל, ר׳ אליעזר ב״ר אביגדור, ר׳ ברוך ב״ר מרדכי, ר׳ דוד ב״ר יצחק נחמיש, ר׳ זכריה ב״ר יעקב, ר׳ חיים ב״ר ברוך, ר׳ חיים ב״ר משה הלוי, ר׳ יהודה ליב ב״ר שמואל כ״ץ מרגליות (רב בפרמישלן, גדול הדיינים ור״מ בלביב),
ר׳ יצחק ב״ר יעקב, ר׳ מאיר ב״ר מנחם חזן הלוי, ר׳ מנחם ב״ר יצחק (ר״מ), ר׳ מרדכי ב״ר יחיאל (ראש ומנהיג המדינה), ר׳ מרדכי ב״ר שלמה (ר״מ), ר' משה ב״ר אברהם, ר׳ משה ב״ר שלום, ר׳ משה מאשקא ב״ד חיים (ר״מ), ר׳ נחמן ב״ר שלמה, ר׳
עוזר ב״ר שלמה, ר׳ עזריאל ב״ר אביגדור. ר׳ שלמה
ב״ר דוד, ר׳ שלמה ב״ר שמואל, ר׳ שלום ב״ר ניסן,
ר׳ שמואל ב״ר יהודה (ראש ומנהיג המדינה), ר׳
שמואל ב״ר יוסף חיות (ש״ץ בביהכ״נ בחו״ל נהרג
באמצע תפלתו), ר׳ שמעון ב״ר מאיר. ר׳ שמשון ב״ר
בצלאל (אב״ד ור״מ בכמה קהלות), כולם נהרגו
עקה״ש ח׳ אייר תכ״ד.תכ״ז (1667), ר׳ דוד ב״ר שמואל הלוי,
עמוד התורה וההוראה, באור תורתו האיר לדור דירים,
בעודנו בחיים זכה כי נקבעה ההלכה כמותו, הוא בעל
"טורי זהב". נולד בלודמיר פלך ווהלין, חתנו של ר׳
יואל סירקיס בעל הב״ח על הטורים, רב בפוטליטש,
ר״מ בקרקא, בפוזנא, אב״ד ור״מ באוסטרהא, בימי
הרג חמלניצקי נדד למדינת מורביה, בכל מקום בואו
תיקן תקנות מועילות, אחרי ששקטה הארץ חזר
לפולניה ונתקבל לאב״ד ור״מ בלבוב, אחרי הרב ר׳
יוסף בן אליקום געץ, חיבר ס׳ "טורי זהב" לש״ע,
וס׳ "דברי דוד" עה״ת, עלה למרום כ״ו שבט תב״ז,
והעיד עליו אחד מבני דורו כי כשמת לא הניח ...... תכ״ד (1664), ר׳ משה ב״ר אברהם, אב״ד
בברזן אחרי־כן ריש בי־דינא בלבוב, נרתיק התורה,
ארי שבחבורה, ארז בלבנון, עבד ה׳ בתדירה, בתורה
ובתפלה בכל רמ״ח איבריו, כ״ט אב תכ״ד. ...... תע״ב (1712), ר׳ נפתלי הירץ ב״ר ישראל
אשכנזי, נתכנה מבני זמנו "רבי ר׳ הירץ" לא
הניח דבר מספר התורה שלא גמרה, ראשון לגזברי
קודש כר׳ פנחס בן יאיר. 1702 — 1712 אב״ד ומר״צ
בלבוב והגליל אחרי חותנו הרב משה פנחס חריף,
הרבה תורה מובאים בשמו בספרי גדולי זמנו, י״ח
חשון תע״ב. ...... ואחר כן הרבי ץ תורה בהיותו ריש מתיבתא ומנהיג
בלבוב. אסרו חג שבועות תנ״ו. ...... תפ״ח (1728) ר׳ חיים ואחיו ר׳ יהושע
בני ר׳ יצחק הלוי רייציס, המה הקדושים
שנהרגו על קדוש־השם. ר׳ חיים (נולד תמ״ז (1687)
היה ריש מתיבתא בלבוב, גם אחיו ר׳ יהושע (נולד
תנ״ז 1697) מופלג בתורה ובחסידות, עתירי נכסין
נדיבים ופזרנים לעניים ואביונים. והנה בא מומ׳ אחד
ממרחק שניחם על אשר עשה ושב ליהדות, הדבר
נודע לראש־הכומרים והמומר נתפש, כאשר חקרוהו
מי יעץ לו שיחזור לאמונת היהודים, אמר אינו מכיר
אנשי קהילה זו, אבל אם יתיצבו לפניו יכיר מי הוא
המפית. ראש־הכומרים צוה על כל בני הקהילה להתיצב
בשורה, ביניהם הרבנים וראשי מתיבתא, מפני שחשובי
העדה נחשדו ביחוד שהם השפיעו על המומר לחזור
ליהדות. כשעבר המומר ולא הצביע על איש, אמר
ר׳ חיים לראש־הכומרים בשפת רומי: "ראה, אדוני,
כי חף אני ממעשה זו ובחינם נחשדתי". כאשר שמע
המומר דבריו, הפנה פניו אליו וא ל אחיו ואמר: "עתה
אני מכיר אותם, הם הסיתו אותי לכך". שני האחים
נתפשו וסבלו עינויים קשים ובערב שבועות תפ״ח
נהרגו ונשרפו ונדקרו הגאונים הקדושים במיתה חמורה.... ת״ק (1740), ר׳ יעקב מקילוקוב, מקודם
רב בקוליקוב, ואחרי־כן מורה־צדק ומגיד־מישרים
בלבוב, כ״ג כסלו ת״ק. ...... תקט״ז (1756), ר׳ יעקב יושע ב״ר צבי
הירש, הוא הנודע בשם ספרו "פני יהושע", נכדו
של בעל "מגעי שלמה" ונקרא על שמו, נולד כ״ח
כסלו תמ״א (1681) בקרקא, בימי ילדותו גלה למקומות
של תורה למד בישיבות שונות ושמו יצא למרחוק.
התחתן עם בת הראש ומנהיג קהלת לביב ר׳ שלמה
סגל לגדא, והשתקע בלבוב, בה הרביץ תורה עם
תלמידים הגונים והתחיל לרשום בספר חדושיו
למסכתות, בהיותו מכובד ונערץ על כל בני העיר
נתמנה לפרנס ומנהיג הקהלה. ...... תקנ״ ג ( 1793 ) , ר ׳ צב י היר ש ב״ ר מש ה
מקוד ם אב״ ד בביאליקאמין , אח״ כ ראש־בית־די ן בלבוב •
הו א אב י הר ׳ מא- ר קריסטיאמפולר , האב״ ד בברודי .
י״ ט א ב תקנ״ג . ...... חיים כהן רפפורט, ריש־מתיבתא בימי רבנותו של
ה״חכם צבי״ וה״פני יהושע״ ואחרי־כן, בין מלכא
למלכא, מילא מקומם ברבנות לבוב. מנוחתו כבוד
ביריטשוב, ג׳ שבט תק״ל. ...... תרל״ח (1878), ר׳ יוסף שאול ב״ר
אריה־ליבוש הלוי נתנזון. נולד בשנת
תקע״א בברזן, התחתן עם בת הר׳ יצחק אהרן הלוי
איטינגא מלבוב. בבית חותנו שקד על התורה יחד
עם גיסו, אחי־אשתו הר׳ מרדכי זאב, ויחד חיברו
הספרים הנ״ל. בי״ז שבט תרי״ז (1857) נתקבל הר׳
יוסף שאול לאב״ד בלבוב. השיב לכל שואל בהייכה
וחיבר ספרים בהלכה ואגדה, מהם נתפרסמו תשובותיו
"שואל ומשיב" בחמש מהדורות, "יוסף דעת" ליו״ד
ח״ב, "תורת־משה" לתורת חטאת מהרמ״א, "הגהות
יד שאול" לד״ח שו״ע, "בית שאול" לששה סדרי
משנה, הגהות לס׳ "נחלת שבעה", "דברי־שאול" עה״ת
שתי מהדורות "דברי־שאול" דרשות, ו״דברי־שאול"
על אגדות תלמוד בבלי, כמה קונטרסים לנמק הכרעותיו... מספר הדיינים היושבים בבית־הדין בלבוב היה
שנים־עשר בתוך־העיר ושנים־עשר מחוץ־לעיר. ...בתקנון היהודים של הקיסר יוסף השני כד 7 במאי
1789 נקבע שיש להושיב רבנים רק בגלילות (קרייז־
ראבינר), בערים יש להעמיד רק חזנים (שול-זינגר).
לרב אין שום שררה על היהודים בענינים משפטיים,
ואינו רשאי להטיל חרם אלא במקרים שנדרש ע״י
השלטונות. לאחר שש שנים מיום הופעתו של תקנון
היהודים (כתב־הסובלנות) ידרשו מן הרבנים תעודות־
בחינה ב׳דיעות של בית־ספר נורמלי. למעשה דרשו
חוץ מתעודה כזאת גם תעודה על ידיעת עקרי-הדת
על־פי הספר הרשמי ("בני־ציון של הרץ הומברג)
הרב נבחר ע״י חברי הקהלה, בעלי זכות־הבח״רה,
לפי תשלומי מס־נרות — (בלבוב 7 נרות) — במשך
שנה שלפני הבחירות. בלבוב קבל רב־המחוז מקופת
הקהל משכורת של 400 פלורין לשנה.
לפי פקודת הממשלה משנת 1836 נדרש המועמד
לרבנות להביא הוכחה שעמד בבחינה באוניברסיטה
אוסטרית בפילוסופיה ואטיקה. בדרך כלל לא היה
בנמצא מועמד לרבנות שהיתה לו הוכחה כזאת. בשנת
1855 הצליחו החרדים לשכנע את ראש-המיניסטרים,
גרף טהון, לוותר על הדרישה הזאת והוא היה נותן
למועמדים לרבנות תעודות שהם משוחררים מן
הפקודה. על יסוד תעודות כאלה נתמנו בלבוב הרב
ר׳ יוסף-שאזל נתנזון והבאים אחריו . ...... אחרי הטרגדיה שימש בלבוב כממלא מקום־רב
החרדים ר׳ שמחה נתן אילינברג. ברם החרדים חששו
למינוי רב מן המתקדמים, ונתקלו בחוק של שנת 1836,
שמועמד לרבנות חייב להביא הוכחה, שעמד בבחינה ...... ההתנגדות לחסידים. דוקא בימים ההם הזיו החכדדים
מדרך־ההתנגדות לתלמוד וקבעים עתים לתלמוד ונקראו
"חדשים". בשם זה נקרא בית־הכנסת "קלויז חדשים"
שבנה חסיד אחד, יעקב גלנצר, בלבוב, במגרש תיאידור
הקדוש. ...... אברהם כהן נשא את התואר של "מורה־דת ומטיף"
("רעליגיאנסוייזר אונד פרעדיגער"), אבל הוא שאף
להתמנות כרב בלבוב, במקומו של הרב ר׳ יעקב
אורנשטין, בעל ״ישועות יעקב״, שנפטר בשנת 1839.
הדבר היה תלוי בהחלטת השלטונות, וכשנודע הדבר
לחרדים, הגישו מחאה לשלטונות, בה תואר אברהם כהן
כעם־הארץ וכפורע־מוסר? אבל מחאתם היתה לשוא
וכהן אושר ע״י השלטונות כרב־העיר לבוב.במשך שנים לא היה מטיף ב״היכל" במקום הרב
אברהם כהן. המתקדמים נתנו עיניהם בד״ר ליאופולד
לף, רב קהלת שגדי ן בהונגריה, שבא ללבוב ונשא
דרשה והרצאה מדעית בהיכל ובקהלה, אבל לא קבל
את המנוי. בשנת 1857 נתמנה למטיף ד״ר שמעון
(ליאון) שוואבאכר. הוא נולד באוברנסדרוף, וירטנברג,
בשנת 1817. קיבל סמיכות לרבנות וכן תואר ד״ר
לפילוסופיה מטעם אוניברסיטת טיבינגן. כיהן בתור
מטיף בפראג ואח״כ רב ומטיף בהומבורג, שבדין
דדנדסברג. כשבא ללבוב כמועמד למשרת מטיף
ב״היכל", לא הצליח לרכוש לו אהדה בקהלה, בגלל
היהירות שנהג באנשי הקהל, שהיה מקבלם בבגדי־
שרד. גם לחתונות ולהלוויות היה מופיע במדיו, ובזאת
הרגיז את החרדים וכנראה גם את הכמורה הקטולית,
בהופיעו גם בפני הנציב גולוחובסקי במדים שעוררו
את כעסו. אחרי זמן קצר עזב את לבוב ועבר לאודיסה
ונתמנה שם כ״רב מטעם״ ומטיף (1859). בתפקידו
זה כיהן 25 שנה. אך משנערכו הבחירות לרבנות
באודיסה, לפי פקודת סדר הבחירות של הצאר אלכסנדר... אחרי המהפכה בוינה, במרס 1848, החליטו החרדים
להגיש בקשה לקיסר א ו לבית־הנבחרים שיעבירו את
אברהם כהן ממשרתו, בהיותו סיבת כל הרעות, וגם
להדיח את ראשי־הקהלה המתקדמת ממעמדה בלבוב
וביתר הערים? בזאת ראו תנאי קודם לשיווי־זכויות.
הבקשה, שנחתמה על ידי הרבה אנשים, הגיעה לידי
פקיד־הקהלה ברנרד פיפס, שהחרימה ומאסף החתימות
גרינפלד הושלך לבית הכלא ועצת החרדים הופי־ה.
חמומי־המוח מן ההמון צרו על בית הר׳ כהן, יידו אבנים
בשמשות וניסו לחדיר בכוח לתוך הבית, שנסגר
בפניהם. בקושי הצליח הצבא, שהוזעק למקום, לפזר
את המתקיפים. בין חברי ראשות הקהלה והחרדים
התקיימה התיעצות שלא הגיעו בה לידי הסכם כי
החרדים עמדו על דרישתם, שכהן יעזוב את לבוב,
ואפילו הסכימו לתת לו סכום־פיצויים גדול. כדי שיוכל
להתפרנס עד שימצא לו משרה אחרת. המתקדמים ...ליברוסמן, הרוקח יונה בייזר והרוקח זיגמונד רוקר.
בשנת 1870 חגגו את חצי־היובל לקיומו של ה״היכל",
ובחגיגה השתתפו הצירים הנוצריים בסיים: סמולקה,
וזיאמילקובסקי וגם נציגי מועצררהעיר והצבא. ד״ר
לוונשטיין נשא נאום חגיגי והחזן ודיס הראה את
כוחו בנגינות. במסיבה החגיגית, שהתקיימה אחרי כן,
נא גם הלל לכנר, שהזהיר מפני מלחמה בשדה
התרבות, שאיימה אז על יהדות לבוב. בהנהלת ההיכל
היה הלל לכנר יושב־ראש, וחבריו יונה בייזר, עמנואל
גאל, זיגמונד רוקר, ד״ר שמעון שאף, שהיה אח״כ
יושב־ראש ועד־הקהלה. בשנת 1882/3 נשארו מן
הגבאים הישנים לכנר ובייזר ונבחרו גבאים חדשים:
ד״ר שלמה לנדסברגר, נתן מאיר והנריק יולם. נתן
מאיר נכנס לאחר זמן לועד הקהלה, היה חבר לשכת־
המסחר ומועצת־העיר וכן יו״ר הנהלת ה״היכל". בימיו
הכניסו "פוסהרמוניון" ואח״כ עוגב (אורגל) ל״היכל".
בשנת 1883 התקיימו בחירות להנהלה, אבל רוב
הנבחרים הסתלקו מתפקידם; ועד־הקהלה מינה אז
את לכנר בתור מנהל־קומיסר וקבע כעוזריו את ד״ר
שאך וד״ר לנדסברגר. לא עברו ימים מעטים ונערכו
בחירות חדשות ולהנהלה נכנסו בייזר, מאיר ולנדס־
ברגר, אמיל די־מיזם ואליהו זבלודובסקי.... כמטיף־משנה ודרשן בפולנית נתמנה ד״ר שמואל
גוטמן. הוא נולד ב־1864 בבית-עניים, בגיל צעיר
השיאוהו הוריו, ובהיותו בן 27 שנה התגרש מאשתו
ונכנס לגימנסיה בראוּץ ובלבוב ועמד בבחינות־הבגרות
(1893). נסע לוינה ולמד בסמינריון לרבנים וקיבל
תואר ד״ר וסמיכות לרבנות, וחזר ללבוב. כאן נתמנה
כמטיף בבית־הסוהר ומנהל ומורה־דת בבית־הספר של
הקהלה. בעבודתו היתה לו הזדמנות לשאת דרשות... ב־22 ביוני 1915 נשתחררה לבוב מיד הכובש, ...... עוד לפני גמר המלחמה הועבר ארונו של הרב
ד״ר קארו מוינה ללבוב וד״ר גוטמן נשא הספד בזמן
קבורתו. ...כאשר נתפרסמו דברים אלה בספרו של פרופ׳ יעקובסקי, ערך ד״ר ואססר מכתב־גלוי שנתפרסם בעיתון ״גאזטה פורננא״ ב־27 בפברואר 1933, שבו מסר את פרטי החיפוש, כמו שנערך על ידי הקצין לוש, ואת התוצאות, והאשים את פרום׳ יעקובסקי שהוא מסלף היסטוריה ונוטע שנאה בין תושבי ארץ אחת. פרום׳ יעקובסקי ענה לד״ר ואססר בחוסר־נמוס, אך לעצם העניין השתדל ^סגת מדבריו, מכיוון שגם עדים נוצרים אישרו את כל דבריו של ד״ר ואססר. כידוע, האשימו את היהודים, שבהכנס הצבא הפולני ללבוב, שפכו עליו היהודים מים רותחים בעד החלונות. כשהופיעה משלחת יהודי לבוב היה ד״ר ואססר בין חבריה, לפני פילסודסקי בארמון בלוודר, הזכיר לו ...בפרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש פולין ע״י
הרוסים נאסר לימוד־הדת בבתי־הספר בלבוב והרבנים
הוכרחו למלא את תפקידם בשפה האידית. בתקופת
השלטון הרוסי נפטר הרב ד״ר פריינד (1941). בעיר
נשאר ד״ר לוין, שראה שליחות בפעולתו והיה מכנס
קהל רב ב״היכל" ולא רצה לוותר על כהונתו כרב,... ב־30 ביוני 1941 נכנסו הגדודים הראשונים של
הצבא הנאצי ללבוב. למחרת פרעו האוקראינים פרעות
ביהודים. ידידיו של ד״ר לוין ביקשוהו להסתתר
מפני הסכנה, אך הוא גמר בנפשו לפנות אל המטרו־
פוליט שפטיצקי ולבקשו כי ישפיע על האוקראינים
לחדול מן הטבח. ד״ר לוין ערך נאום אל המטרופוליט,
שתורגם על־ידי בנו יצחק לאוקראינית, לבש את
בגדי־הכהונה ואת הכפפות השחורות שהיה שם על
ידיו רק בהלוית־מת והלך אל ארמון המטרופוליט.
הלה ביקש ממנו שישאר בארמונו עד יעבור זעם.
הרב ד״ר לו*ין השיב לו: .,שליחותי נסתיימה. באתי
לבקש על הכלל, ואני שב אל הקהל אשר בו מקומי,
ויהי אלוהים עמי" . והוא יצא מן הארמון. ...בבתי־הכנסיות נתכנסו ופזורי ישראל לשפוך שיח
לפני בוראם ותפילות ישראל הפיחו תקווה בלבם וחזקו
רצונם להמשיך בשרשרת הדורות. רבה הגדול
של לבוב, הגאון ר׳ יוסף שאול נתנזון, עודד וטיפל
באהבה בהקמת רבים מבתי־הכנסת בעיר. הוא ארגן
את בעלי־המלאכה, כל מקצוע לעצמו, להקים להם
משכנות־תורה ותפילה, מצוות ומעשים טובים. אוירת
קודש וחיים צנועים שררו ברחוב היהודי בלבוב בימים
ההם. ...... על שם הנה"ר "פלטב" שהיה בסביבה, בפולנית 10 ץז 0 > 1, אשר בקצה העיר, הנקרא "ז׳ולקובער שראיק", ביכ״ג גדול ומפואר שאגדה מיוחדת נודעת לו, והיא: יהודי חשוך־בנים תרם לפני מותו מגרש להקמת בית־כנסת. הדבר היה בתקופת הישועים, והם העלילו שהיהודי תרם את המגרש גם לבית־כנסת וגם לכנסיה. הסכסוך הגיע לבית־המשפט, שפסק כי באין אפשרות לבנות את שני המוסדות על מגרש אחד, יש למכור את המגרש במכירה פומבית ולחלק את הכסף לשני הצדדים. יום המכירה הפומבית נקבע ליום־כפור, בידעIם כי היהודים לא יופיעו ביום זה. יהודי אחד, ליבקיביץ, ממשפחת תורמי בית־הספר ליבקוביץ, מתבולל וחופשי בדעות, בא דוקא ביום הכיפורים, וסיגרה עבה בפיו, כדי שלא יכירו בו והשתתף במכירה וזכה בה. לפנות ערב, בשעת תפילת נעילה, בא היהודי הקונה לבית־הכנסת בעיר, ניגש לרבה של לבוב, בעל "ישועות יעקב", וסיפר לו על מעשהו. הרב לחץ את ידו ואמר לו כי מובטח לו שיזכה לעולם־הבא. על מגרש זה בנו את בית־הכנסת המפואר אשר שימש את יהודי הסביבה כל השנים לתפילה ושעורים. ...... מג. ביהכ״נ "ליקוטי שמות", ברחוב פור־
מיאנסקא 5 מלבד תפלה ושעורי־תורה עסקו גם
בליקוטי "שמות" (דפים וקרעים של ספרי קודש),
סידורים וחומשים, שהביאום מכל חלקי העיר. המתפללים
העמידו בהרבה בתי כנסיות ארגזים מיוחדים לאיסוף
"שמות" ואח״כ העבירום לבית־הכנסת שלהם. פעמיים
בשנה ערכו טכס מיוחד לקבורת ה״שמות" בבית־
העלמין הישן שבלבוב. ביהכ״ג היה קיים קדם ברחוב
קאזמייז׳ובסקא, בחורבה ישנה שנהרסה, ובמקומו נבנה
אח״כ הבנין הגדול של פולטוראק. ...סב. בית־המדרש הגדול, ברחו ב בואימו ב
בתוך־העיר. התפלל ו ב ו בשעת ו נכבד י לבוב, גדולי־
התור ה ורבניה. הי ה מרכ ז ש ל לומדי ם ותלמידי־חכמי ם
מופלגים. בחורי ם מבוגרי ם הי ו לומדי ם ש ם יומ ם וליל.
וכא ן הית ה אח ת הספריו ת הגדולו ת ש ל ספרו ת
תורנית, וביניה ם ספרי ת הגאו ץ ר׳ יוסף־שאו ל נתנזון,
שע ל גליונותיה ם הגהותי ו בכתב־ידו. ...... ר ׳ אריה־לי ב ברוידא , רב ה ש ל לבוב , שהי ה
"ליטאי" , והתפל ל כמנהג־אשכנז , ומתפל ל בביודיהכבס ת
ש ל הט״ז , כיב ד א ת ה״לובלינ ר קלויז " בבקורי ו ובליל *
כפו ר הי ה ב א לתפיל ת כל-נדרי . ...... כל בתי־הכנסת הגדולים בלבוב היו רשומים
במשרד המקרקעין כרכוש או באפוטרופסות של הקהלה
היהודית בלבוב, מלבד ביהדהכנסת "חדשים", שר׳
יעקב גלנצר שילם בעדו סכום גדול לקהלה, כדי
שיהא חפשי מכל השפעה חיצונית. ומכיוון שבראש
הקהלה עמדו אז נאורים, ביקש למנוע כל השפעה
חילונית. הקלויז "חדשים" היה רשום על שם שלושה
אפוטרופסים־ממונים, בתנאי שבפטירת האחד מהם,
יבחרו השנים הנותרים אפוטרופוס שלישי במקומו,
ובכך ימנעו כל גישה או התערבות בעניני הקלויז
מכל חברה או מוסד. ...החל הע ל הנושא של עירובין בעיר, בעוד שהרב ר״ל
ברוידא פסק שמותר לטלטל בכל שטחי־העיר. אסר הרב
ברז״פ את הטלטול בכלל. חסידי קלויז־בזל אסרו מלחמה
על כל דבר חדש — "חדש אסור מן התורה" כקנאים
וקיצוניים ניהלו מלחמה עד חרמה נגד כל ארגון,
ובמיוחד נגד כל ארגון ציוני. הם עמדו כל השנים
לימין המתבוללים בלבוב, ותמכו במדיניות הנוטים
לצד הממשלה. יהודי שנכנס לקלויז בצוארון לבן
מגוהץ — הורחק מיד מחברתם. כל תלבושת חדישה
במקצת היתה אסורה בהחלט. עניבה היתה בבחינת
"בל יראה ובל ימצא". בקלויז ובביהכנ״ס אסור היה
להשתמש בחשמל או בגאז, בנימוק שהאינסטלציה
החשמלית עוברת, להבדיל, גם בכנסיות של נוצרים.
כל המרבה להחמיר — הרי זה משובח. ...... יהודים שעברו את גבול רוסיה—גליציה ונסעו
להשתטח על קבר רבם ר׳ נחמן מברסלב באומן,
תחנתם הראשית היתה לבוב, ואכסניתם — ביתו של
ר׳ איציק ל מז׳ולקוב, ובו היו מתכוננים לנסיעה
וחוזרים אליו. ...... תורה וגדולה, חסידות וקבלה, חקירה ומדע, מעשה
חסד וצדקה — חינוך חסידי לתורה ודרך־ארץ — כזה
היה "קלויז זידאטשוב" בלבוב. ...מסיבות חסידיות בקלויז־טשורטקוב הצטיינו
בשמחה פנימית. שיחות הרב מטשורטקוב בשבתות,
בחגים וביומא דפגרא — נשנו ונלמדו במסיבות על
כוס משקה של "לחיים" לפי המסורת; בסעודת־מצוה
או בסעודה־שלישית של שבת היו מספרים סיפורים
מאלפים של ר׳ ישראל מרוז׳ין ושל האדמו״ר הראשון
לבית טשורטקוב ועל הנהגות ר׳ ישראל מטשורטקוב
ופרטי חייו בגולת וינה. בשנת 1923 בא הרבי ר׳
ישראל בפעם הראשונה אחרי מלחמת העולם לביקור
בלבוב, בדרכו לטשורטקוב. אלפים מחסידיו ומעריציו
באו מכל קצוי פולין לגליציה לקבל את פני רבם,
והיתה זאת הפגנה עצומה. הרבי הזקן, העדין והאציל,
עשה רושם על כל רואיו. באולם הגדול בבית־החרושת
של חסידו ר׳ משה גריפל ברחוב לעגיונוב התאספו
חסידיו, וניגשו אליו אחד אחד, ובידיהם הפתקאות
(קויייטעל). לשפוך לפניו את שיחם, שמחתם וצרותיהם.
הוא קיבלם באהבה ובחדוה, קורא ומעיין בכל פרט
ושואל ומשיב ומברך את כל אחד. אח״כ קיבל הרבי
משלחות מטעם הארגונים השונים שבעיר: ההסתדרות
הציונית, "המזרחי", "האגודה", הנהלת הקהלה וכר.
בצאתו את לבוב ליווהו המונים בטקס־פרידה רב־רושם.יא. "קלויז הוסיאטין". חבורת חסידים, זקנים
ואברכים, דבקים ברבם ר׳ ישראל ב״ר מרדכי־פייבוש
שישב בעיר הוסיאטין, יסדו את הקלויז בשנת 1910
ברחוב פלטוונא 11. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה
נאלץ הרב מהוסיאטין לעזוב את היכלו וחצרו המפוארת
ועבר לוינה. רבים מחסידיו באו ללבוב. הקלויז ברחוב
פלטבנא היה צר מהכיל את כולם, גם מקומות
המגורים היו מרוחקים ונוסד אז קלויז חדש ברחוב
קוטלארסקא 3. ...בתי־הכנסיות שימשו גם אכסניה ל״מתיבתות״
וישיבות בהנהלת רבניה ראשי מתיבתא, שהורו בהם
את שעוריהם. וכך מתאר הגאון הב״ח את העיר לבוב:
"העיר הגדולה והמפוארה, מלאה חכמים וסופרים
ומשנים, שם היא מקור החכמה ומעין התבונה אבן
ויסוד האמונה". והגאון מו״ה פתחיה לירא, ראש
ומנהיג בק״ק לבוב, קבע: "וזאת היא שיאמרו עליה
עיר כלילת יופי משוש כל הארץ, מלאה חכמים
וסופרים, גדולים בתורה ובמעשים טובים, בצדקה
ובגמילות חסדים, והארץ האירה מכבודם". ...... יד. "קלויז באיאן". בימי מלחמת־העולם הרא-
שונה, בשנת 1917, בא ללבוב כפליט־מלחמה האדמו״ר
ר׳ אברהם יעקב ב״ר יצחק מבאיאן, והתישב ברחוב
לגיונו 29. חסידי באיאן, ובראשם שלום וואלאך,
איטשי־מאיר, אברהם־יוסף מינצר — יסדו "קלויז של
חסידי באיאך ע״י דירתו של הרבי, שריכז בין
מתפלליו ומבקריו חסידים לבית רוז׳ין, טשורטקוב,
הוסיאטין, סדיגורא, ויזניץ, קוסוב וכו׳. בין ראשי
הקלויז היה מאיר גרשאן, אחד הסוחרים הגדולים
בעיר, נדבן, שביתו היה פתוח לרווחה. על־יד שולחנו
ישבו תמיד כעשרים איש, כ״אורחים". בביתו היה
מנין קבוע של יהודים שהתפללו אתו עד שעה מאוחרת
מאד. ...... בתי־הכנסת העתיקים, שהיו כשתי הקהילות של
לבוב "מחוץ־לעיר" ו״בעיר", היו מבנים של עץ. מהם
לא נשאר על תל ואף אחד, אחרי שעלו באש,
בשרפות, שתכופות היו פוקדות את העיר. כשריד
יחידי לביודכנסת עתיק נתגלתה קורת־עץ אחת, אשר
נחשפה בחפירות יסודות לבית ברחוב "הפחחים"
(בלאחארסקא), לפני כחמישים שנה. הקורה היתה
מעוטרת עיטורים גיאומטריים, ועליה כתב־קישוטים
עברי. ...... בשנת 1848, עם התחלת תהליך ההתבוללות
בחוגים מסויימים של יהודי לבוב, הוקם בית־הכנסת ...... לבתי־הכנסת העתיקים ביותר השתייך בית־הכנסת
״מחוץ לעיר״ של לבוב, אשר הוקם בשנת 1652. ארבע
אומנותיו הכבדות, שעובין 1.13 מ׳, היו בנויות אבני־
גזית. צלע־הרבוע של האולם היה כ־20 מ׳ וגובהו
כמעט 11 מ׳. לאורך כל הקירות עבר — במחצית ...... *) נכדו של יהושע רייצס, שנשרף בלבוב בשבת 1728.... איזה תפקיד מלא לבוב היהודית בהפצת החסידות
ומלחמות כיבושיה? סופרי תולדותיו של הבעש״ט
לא הזכירו כמעט אם ביקר בלבוב, ורק האגדה מייחסת
את השתתפותו בויכוח לבוב בשנת תקי״ט (1759) בין
שהרבנים והפרנקיסטים בפני הארכיבישוף של לבוב, בו
השתתפו, לדברי ר׳ אברהם משאריגרוד בקונטרסו
"מעשה נורא בפודוליה" (בקובץ לקוטים מספרי
קדמונים, אלטונה, תקכ״ט): רב המדינה ר׳ חיים
רפפורט, רבי בר מיאזלוביץ ורבי ישראל מזיבוז ב״ש.
מאיר בלבן קבע ע״פ הפרוטוקול הרשמי, שבכל
המקורות הפולניים אין זכר להשתתפות הבעש״ט
בויכוח זה. ...... עם טשטוש התחומים בין החסידות והרבנות
ולאחר שהניגודים ביניהם הלכו ופחתו , אסרו החסידים
והרבנים יחדיו מלחמה נגד ההשכלה , בראותם בה
תנועה המתנקשת בנפש האומה להכחידה מן העילם .
ההשכלה והחסידות לא יכלו לדור בכפיפה אחת ,
אעפ״י שהמשכילים העברים שאפו ל״חיבור החכמה
עם האמונה" . החסידות דבקה באהבת ישראל ובחבה
לציון וירושלים וינקה את כוחותיה ממקורות הקבלה ,
בעוד שההשכלה תבעה גישה מדעית־בקרתית אל
העולם ומלואו . לבוב היתה אחת הערים שמלחמת
החסידות וההשכלה הגיעה בה עד חרמה משני
הצדדים , הקנאה הדתית גברה במחנה החסידים , והקרב
היה נטוש במלוא החריפות . ...אף על רנ״ק, נחמן קרוכמל, שישב בזולקיב, והיה
מבקר תכופות בלבוב והשפיע על חברי המשכילים,
יצא רוגזם של הקנאים. הם הכריזו עליו שיצא לתרבות
רעה בעמדו ביחסי־ידידות עם "חכם" של הקראים.
רנ״ק יצא ב״כתב התנצלות" שבו שם לאל את האשמות
מתנגדיו מ״כת המתחסדים", שבעצמם היו מן הנרדפים
ו״אחרי שהגיעו לכח גבה לבם עד להשחית, והרחמן
יצילנו מן הנרדף ששב להיות רודף". אך מעטים היו
בעלי כח מוסרי כרנ״ק, ורבים מן המשכילים הושפעו
ברדיפות החרדים, חזרו בתשובה ושבו לחוגי החסידים,
שהשמחה היתה שרויה במעונם: אברכי החסידים
שמחו, ספרו מעשיות מפליאות, שתו "תיקון", רקדו
וזמרו, מפני ש״הרבי צוה להיות שמח". המשכילים
שלא יכלו לעמוד בנסיון, חזרו והתקשרו עם ההמונים
החסידים. ואפילו אחד מקרוביו הנאמנים של שי״ר,
יעקב שמואל ביק, עזב את ההשכלה והצהיר על
אהדתו ל״מתחסדים", ודיבר ביראת־הכבוד על הצדיקים
והחסידים. ביק החליט ש״אהבת ישראל" קודמת
להשכלה, ומוטב להתחבר לחסידים באמונתם הנלהבתלשי״ר היה אוהב ומרחם, פקיד נושא משרה
גבוהה בלשכת נציב־הקיסר בלבוב. הוא היה חסיד
שבאומות העולם. בלי שום פניות היה עוזר למשכילים
ותובע את עלבונם מידי רודפיהם הקנאים. לימים
נתמנה כשר־הגליל בטרנופול, והוא שהיה מגן על
שי״ר כל ימי היותו רב בעיר ההיא. ובשעה שהחרימו
את שי״ר בלבוב יצא לתביע את עלבון המשכילים.
בפקודת הממשלה אנוס היה הרב י׳ יעקב אורנשטין
להכריז שוב רע על החרם, ואנסו את הרב שילך וידרוש
בבית הכנסת, שאין כאן לא חרם ולא שמתא, אלא
אדרבא, צריך לנהוג כבוד בשי״ר וחבריו. אמרו, כי
מרוב צער חלה הרב ר׳ יעקב אורנשטין. המשכילים
נצחו את ה״חרם", אך ידם היתה על התחתונה
במלחמתם עם החסידים.... רוגזה של הקנאות קפץ על ארטר וחבריו. רב־
העיר, ר׳ יעקב אורנשטין, פרסם אזהרה, שהמשכילים
שי״ר, ארטר וכו׳ הם מסיתים ומדיחים, ויש להבדל
מהם, כי הם כמוחרמים וכמנודים. החרם בוטל מהר
בשל התערבותה של הממשלה האוסטרית. אבל בינתים
קופחה פרנסתו של ארטר, כי ההורים האדוקים חדלו
לשלוח את ילדיהם אל המורה ,,המסית ומדיח" והוא
נאלץ לעזוב את לבוב.... אך נמצאו בה גם יהודים משכילים, שפרקו מעליהם
עול מצוות, לא בפרהסיה, אלא בצנעה. מעטים מאד
היו אז בלבוב מסיעת החסידים. בתוך־העיר היה רק
קלויז אחד, בית־תפלה לחסידים, שהתפללו בו בנוסח
ספרד, אבל מתפלליו לא היו מתיחסים ל״רבי" מסרים,
ולפי שרובם היו סוחרים ורגילים לנסוע לוינה המט- ...... אכן, שמו של אחד משליחי־הצבור נזכר בהזדמנות
של פרעות שהיו בלבוב. בהתנגשות שהיתה בשנת
1664 בין היהודים והרותנים בלבוב, מסופר, שגם
הש״ץ יוסף חיות נהרג בשעה שעמד בתפילה,
אך לא נמסרו פרטים עליו. כן נמסר באחד המקוי־ות,
שליהודי לבוב ופרבריה היה שליח־צבור, שהיה גם
מלמד־דרדקי, שלא קיבל משכורת קבועה, אלא התפרנס
ממשלוח־מנות בפורים וממתנות שמחת־תורה והוא
קיבל תשלום בכל שמחה, חתונה וכדו / מכאן אנו
למדים שמצבו הכלכלי של החזן ושל יתר בעלי
תפקידים צבוריים לא היה סוגה בשושנים, ולעתים
נקראו בשם "משועבדים". ...... בנצחו על המשוררים והנוגנים קנה לו שם עולם
כאחד המנצחים המפורסמים. במקהלתו השתתפו
משוררים מגילים שונים: ילדים־נערים, מבוגרים,
שחולקו בצבעי הקולות השונים: סופרנים, אלטים,
טנורים ובאסים. כולם היו אמונים עלי שיר בתכלית
הדיוק, והשירה בוצעה "פה אחד" ללא צליל מזויף.
רק מנצח מחונן כר׳ זיידל יכול היה להביא את כולם
לידי ליכוד נפלא כזה. תקופת כהונתו בלבוב ושירתו
בביודהכנסת מתוארת יפה ע״י ש. ז. יעבץ, יליד לבוב
("בית הכנסת", תל־אביב, חוברת ג־ד, כסלידטב
תש״ז). ואף הוא התעכב על מקהלת ר׳ זיידל שהרנינה
את הלב. כחובב חזנות נלהב, הוא מתאר את הרושם
שהשפיעה עליו המקהלה של ר׳ זיידל בשפה של חובב.... לעיר. נולד ברוסיה, היה מנגן גדול ומוסיקאי טוב.
חיבר הרבה יצירות יהודיות מצוינות, וכבודו היה גדול
בעיני שומעיו. מת בלבוב בן חמישים וארבע. ...על טוהר הצליל היוצא מפי המקהלה, שלאימונה
השקיע את מיטב מאמציו. בכל אחת מיצירותיו ארכו
אימוני המקהלה משלושה עד ששה חדשים. משורריו
היו בחירי קול, ומהם יצאו חזנים שנתפרסמו בעולם.
ברוך קינסטלר כיהן בלבוב כחזן עד שאבד לו קולו.
הוא חי עוד שנים מספר לאחר מכן בלבוב עד שנפטר.
גם בזקנותו היו מתיחסים אליו בכבוד. זכרו לו חסד
מקהלתו. ...... אבי ו הי ה למד ן גדו ל ומשכי ל ובעל־תפל ה ידוע . בגל ל
הפרעו ת ב~ 1920 עז ב א ת רוסי ה וב א ללבו ב ונתקב ל
כחז ן בביודהכנס ת המכונ ה "שעהנאכע ר שוהל " א ו
ביהכנ״ ס סיקסטוסקא . הי ה בע ל קו ל טנו ר ליר י
ותרבו ת מוסיקלית . החזני ם גרשו ן סירוט ה ויוסי ל
רוזנבל ט הופיע ו בלבו ב כחזנים־אורחי ם לפנ י התיבה ,
ול א על ה ביד ם להעמיד ו בצל . קאצמא ן יד ע למשו ך
בתפלת ו הערב ה המונ י מתפללים . הו א כיה ן בחזנו ת
בלבו ב ע ד 1926 . מש ם עק ר לוילנ ה לביהכנ״ ס העירונ י
הגדול , לביאליסטו ק והרחי ק נדו ד לקנד ה ואמריקה ,
ש ם הו א מכה ן בחזנו ת ע ד היום . ...... מבלז, נולד בגליציה בשנת 1906, למד בוינה יחד עם
החזן ישראל מייזלס מלבוב אצל החזן הנודע יהודה
ליביש מילר. כיהן כחזן בסטניסלב, בעל בריטון לירי.
קיבל סטיפנדיה ולמד בקונסרבטוריון. יהודי ת״ח
ומשכיל. בביהכנ״ם "גל־עד" בלבוב כיהן כחזן בשנים
1935 — 1937. משם עבר לרוטרדאם. עם כיבוש העיר
כיבוש העיר בידי הנאצים נשלח עם אשתו ושני
ילדיו למשרפות ההשמדה אשר בפולין. ...... בספרו "זמרת יה" השתמשו בקהילות רבות ברוסיה
ובפולין. 1844 — 1860 כיהן פיצ׳י בחזנות בלבוב. משם
עבר לאודיסה והגיע לשיבה טובה (למעלה משמונים
שנה), וכיוצא מן הכלל בין החזנים היה גם עשיר.
השאיר בת שהיתה זמרת־אופרה ממדרגה ראשונה. ...... מחרסון הגיע היילפרן ללבוב וב־18 באוגוסט 1886
נתקבל כחזן ב״היכל", שם כיהן בתפקידו כעשרים
וחמש שנים רצופות, והיה מכובד מאד ואהוב אצל
הקהל ואצל כל ידידיו. היילפרן שמע יפה עברית,
גרמנית וצרפתית, היה רוהט בתוי־נגינה, כתב באידית
שירים עם מנגינות. היה חזן קלאסי. הוציא גם אוסף
שירים: ״דער לידער־קראנץ״, אודיסה, 1889. ...ישראל אלתר נולד בשנת תרס״א (1901), נין
ונכד למשפחה מיוחסת בלבוב (התייחס ל„טורי זהב״),
היה שר כמשורר בלבוב ובהיותו בן 17 עבר לוינה
ולמד חזנות אצל החזן מילר הידוע. כחזן התחיל
בבית הכנסת "תלמוד תורה" ברחוב מאלץ בוינה,
ואח״ב ב״היכל״ במחוז xx באותה עיר. בשנים 1925 —
1936 כיהן בכבוד כחזן בביהכנ״ס הגדול בהאנובר,
בגרמניה. ביקר במרכזי הקהילות במערב ובמזרח
אירופה, ושר לא רק חזנות, אלא גם שירי־עם יהודיים.
בביקוריו הופיע אלתר יחד עם החזן הידוע משה
קוסוביצקי, שאמר אז, כי שניהם שרים "כדת משה
וישראל" (משה קוסביצקי וישראל אלתר). משנת
1936 מכהן אלתר בתפקיד חזן ראשי ביוהנסבורג,
באפריקה הדרומית. הוא חיבר פרקי חזנות רבים, בהם
היצירה המפורסמת "עקבי אבן מהללאל אומר",
"רבש״ע" דיום כפור קטן, שהופיעו בדפוס והוקלטו
מפי החזן משה קוסוביצקי. אלתר עסוק כעת בהדפסת
כל חיבוריו. ...... בראשית ישובה של העיר היתה לבוב משתרעת
בשטח בין ואלי הטמאנסקי וסוללות רחוב זולקיב.
המרכז היה בשוק הישן (סטארי רינעק) וגבול חומת
העיר היה סמוך לגבעת הארמון ("גורא זאמקווא").
בפרשת־הדרכים בין רחוב זולקיב ורחוב בוזניצה
היתה תעלה שנמשכה עד רחבת־העיר ומעליה גשר,
שנקרא בפי ההמון "אויף דער בריק". מערבית לתעלה,
בכיוון לנהר פלטב (לפני 1939 בין רחבת סולסקי ורחוב
פלטבנה) היה הגיטו־הפרברי ( 5106 [ 16 וז 11 > 26 ז ק 08611:0 )
אחרי השריפה הגדולה בשנת 1350 התגוררו
היהודים האמידים בחלק הדרומי־מזרחי שבעיר החדשה
המשופע ( 62 ק 63 י! ) בין סוללות הטמנסקא, רחוב
סוביסקי, סוללות הנציב האוסטרי ורחוב סקרבקובסקה.
כאן היה ביודהקהל שבתוך־העיר ...מכובד מאד היה ד״ר אינלנדר, שמוצאו ממשפחה
ותיקה בלבוב. בנו אדולף ולדיסלב היה עתונאי בעל־
שם בפולין. ...שם מפורסם היה ד״ר היינריך קולישר. ציר בפרלמנט האוסטרי והסיים הגליצאי והפולני. (1907 ־ 1919),
מעשירים הגדולים ביותר בגליציה, בעל בית החרושת
לנייר בצרלני שליד לבוב, כלכלן ידוע ומומחה בשטח
המסחר והתעשיה. בגלל כשרונותיו המיוחדים עמד
בעודו בגיל צעיר בראש איגוד תעשיות בגליציה. ואם
כי נחשב בין הכלכלנים הנודעים בקלוב הפולני
בפרלמנט האוסטרי הרי בגלל יהדותו לא נבחר
בתור שר. כריאליסט ואיש עסקים ראה את
עליתו המדינית רק במגע עם האצילים הפולנים
בלי להתחשב אם הדבר הוא לטובת ההמונים
היהודים או לרעתם. הציונים נלחמו בו בתוקף, וגם
בין ההמונים היהודים לא זכה להכרה ולאהדה. בשנות
המלחמה רגזו עליו גם הפולנים כי לא נקט עמדה
ברורה בשאלת פולין עצמאית, לפיכך לא השתקע
בורשה אלא העדיף לבלות שנות חייו האחרונות ביינה
בארמונו המפואר שברחוב רייזנר. ארמונו נהפך לבית
ועד של האצולה האוסטרית־הפולנית, ואשתו אצילת
הרוח, לבית קלארמן ומיזס, היתד. מארחת את הקרואים.... גם אחיו, יונה׳ השתתף בקרבות, נח לוונהרץ
עבר ללבוב והיה פעיל בחיים הציבוריים של תנועת
המתבוללים. אולם נכדיו ד״ר הנריק וד״ר יוסף לוונהרץ
הלכו בדרכים שונות: הם הצטרפו עוד בגמנסיה
לתנועה הציונית. ...... בשנים 1902 — 1904 אורגנה מחתרת פולנית על
ידי מאקס לנדוי מברודי. הארגון הוציא־לאור והפיץ
כתב־עת בלתי־ליגלי בשם "דבר החופש הפולני"
(0^5100ס151ס ק0מ1ס^\\), בשבת 1892, כשביקר
הקיסר פרנץ־יוזף בלבוב, לכלכו לנדוי ותא המחתרת
שתחת פיקודו, את הכרוזים של מושל העיר, אשר
קראו את תושבי העיר לקבל את פני הקיסר. לנדוי
נאסר אז על־ידי המשטרה. ...מתבודד ופרוש כמוהו היה ד״ר הנרי קביגלאי־יזן
(1856 — 1934). אביו היה רופא בטלוסטה, עיירה קטנה
בגליציה המזרחית ואמו רוזאליה היתה בתו של ר׳
נחמן קרוכמל (רנ״ק). הוא קיבל בבית אביו נגד רצון
אמו חינוך פולני (אביו השתתף בשנת 1848 בגברדיה
הלאומית וב־1863 מלא תפקיד של רופא במרד הפולני).
אע״פ שראה עצמו כפולני, ציין תמיד בגאווה שהוא
נכדו של הפילוסוף העברי המפורסם ר׳ נחמן קרוכמל
והראה תמיד את תמונת סבו שהיתה תלויה בחדרו.
באוניברסיטת לבוב למד פילוסופיה והתמסר לחקר
הספרות וההיסטוריה הפולנית • את תואר ד״ר לפילו-
סופיה קבל באוניברסיטה בלייפציג. בשובו מלייפציג
ללבוב התחיל לפרסם מחקרים לתולדות הספרות
הפולנית. בעיקר, על מיצקביץ. ספריו נתקבלו ע״י
הקוראים, אך נתקלו בבקורת גסה מצד המומחים
הפולנים, שלא סלחו לו את עמדתו הדמוקרטית
בשאלות פוליטיות. פרט לחקר הספרות התעניין
בפולקלור ופירסם ספרים מקיפים במקצוע זה. למרות
ידיעותיו המקיפות לא זכה לקבל משרת מורה בגמנסיה.
בהשתדלות ידידיו מסרה לו הקהלה את הנהלת
בית-הספר לנערים ע״ש אברהם כהן. הוא התחיל
להתעניין גם בפולקלור יהודי ופרסם מחקרים ב״צייט-
שריפט פאר פאלקסקונדע" והשתתף בחברה לחקר
הפולקלור היהודי מיסודם של בנימין זגל, י. לנדאו... מן הדמויות האופייניות בלבוב יש להזכיר שני
מדענים יהודים: פרופ׳ ד״ר גרשון בלאט (1858—1916)
ופרופ׳ ד״ר היינריך ביגלאייזן. ד״ר בלאט היה
המרצה היהודי הראשון באוניברסיטה בלבוב לבלשנות
קלאסית והודית־אירופאית ופירסם חיבורים מקיפים
בלטינית שהניחו יסוד למדע הלינגויסטיקה, ביהוד
בסאנסקדיט.... הקהלה היהודית בלבוב, נחשבת מאז בין העדות
עתיקות היומין ומרובות האוכלוסין שבמזרח אירופה.
בגלל עמדת העיר׳ היה בינה ובין הקהילות בתפוצות
הגולה במרכז אירופה, מגע רופף בקשרי המסחריים,
וזאת היתה הסבה העקרית והגורם להעדר בית דפוס
עברי בתוכה, שיוכל לספק את דרישות תושביה ושוכני
ערי בסביבתה בספרים עברים. עקב זה היו העוסקים
בממכר־וקנין הספרים נאלצים׳ להביא את הספרים
הדרושים, וספרי התפלות בתוכם, מערי המרכז
שבמדינת פולין: קרקא ולובלין י) לפי צרכם. ...ז) החכם התורני ר׳ אורי 17) בנו של ר׳
מרדכי י* ובינשטיין הנ״ל, הציע בשנת תקס״ז
(1807) את בקשתו לפני הממשלה, כי תתן לו אגרת־
זכות לפתוח ביודדפוס׳ מפני שהוא למד, בשכבּר
הימים׳ אומנות הדפוס ומלאכת הסדור בעיר ברסלא.
דברי הבקשה הזאת ותכנה הגיעו לאזני מדפיסי לבוב,
הר׳ אהרן מדפים והר׳ נפתלי הירץ גרויסמן, שהלשינו
על ר׳ אורי בקובלנה, כי דבריו בשקר יסודם ולא
למד מעודו מלאכת הדפוס בעיר ברסלא. למרות כל
זאת ידע ר׳ אורי להשתדל והממשלה נעתרה לבקשתו
ותאשר לו בשנת תקס״ח (7 לפברואר 1808) כתב־
זכות, וכעבור ירחים מספר כבר החל בהדפסת מסכתות
לתועלת התלמידים וגם ספרים אחרים. כעבור שנה
תמימה ראה כי צר לו המקום, אולי בגלל התחרות
המדפיסים האחרים׳ וביקש להעביר את דפוסו לעיר ...... סופ ר משכיל , הוצי א לאו ר בלבוב , בשנו ת 1871 — 1872 ...... יי 2 ) יצא־לאור בהוצאת השותפים ר׳ יהודה ל י ב
פ " ב מלבוב, ר׳ נתן פ ו ר י ש מלבוב, הר׳ יהודה
ל י ב אדלר מסמבור, ר׳ צבי הירש סקאלר
מחלמא ובעזרת "הגביר" ר׳ אברהם ל י ב ר ור׳
שלמה הוליש דיינא ממשפחה מיוחסת בלבוב
והשוה: "אנשי שם", מהר״ש בובר, סמן תצ״א) . ...... בסיב ת מסע י נפוליו ן דר ך פולין 31 ) ׳ וההפסק ה השבי ה
אירע ה בשבו ת תקצ״ א—תקצ״ב , בהל ל החולי־ר ע
ששר ר א ז בפולי ן כולה . אול ם משנ ת תקצ״ ג והלאה ׳
עבד ו בבתי-הדפו ס בלבו ב בית ר שא ת וית ר עו ז מאש ר
בכ ל הארצות , וה ם זכ ו לש ם עול ם ל א יכרת . ...הוצאות הדפוס של מחקריו וכוסו על־ידי הגביר
יעקב מנדלשיף, גבאי בית־החולים, שקיבל עליו
לעזור לסוחיסטב להוציא את כל העתקי נוסחאות
המצבות. בשנת 1860 נדפסה החוברת הראשונה "מצבת
קודש" והוא זכרון צדיקים. ספר זכרון לכל הגאונים
והקדושים אשר למשמרת לפני ד׳ בבית מועד לכל
חי העתיק יומין פה עיר לבוב נוסחאות המצבות
אשר על קבריהם והערות הנותנות אור בהיר על קורות
חייהם. ותולדות הגאון מאור הגולה רבינו חכם צבי
זלה״ה (בבית דפוס של ד. ה. שרנצל)": ...... בשנת 1869 יצאה בדפים פורעמבה בלבוב חוברת
חדשה (352 עמוד) הכוללת נוסחאות של מצבות
חדשות וגם ישנות שנדפסו כבר בחוברות הקודמות.
מלבד נוסחאות המצבות הוסיף סוחיסטאב בחוברותיו
כל מיני סיפורים ואגדות וגם העתקים מפנקס שאלות
ותשובות של רבנים ומאמרים רבניים: מאמר ר׳
יהושע פלק על דיני רבית וכד׳/ספריו של סוחיסטאב
כתובים בלי שיטה ובערבוביה המקשה להתמצא בהם.
סוחיסטאב נפטר בלבוב בגיל שמונים, בעוני ובמצוקה
קשה מאד. ...בן הרב בוולוצלבק, ר׳ יוסף חיים קארו (1800 —
1895) ואחיו של ההיסטוריון הידוע פרופ׳ ד״ר יעקב
קארו (1835 — 1904). בשנת 1891 נבחר כמטיף ב״היכל
הנאורים בלבוב. ברוח מורו, ההיסטוריון פרופ׳ ד״ר
צבי גרץ, שדרש מתלמידיו לחקור את קורות הקהלות׳
בהן הם מכהנים כרבנים ומטיפים׳ החליט ד״ר קארו,
שכבר לפני בואו ללבוב פרסם את תולדות הקהלת
היהודיות בארפור טטצאב׳ להקדיש זמנו לחקר
תולדות היהודים בלבוב באופן שיטתי ועל יסוד החומר
שבארכיון לבוב. ...אחרי שנתיים חזר לאוניברסיטה, אבל הפעם
לא עסק בלימודי־המשפט׳ כמשאלתו של אביו׳ שרצה
לראות את בנו כעורך־דין מפורסם, אלא השקיע
עצמו במקצוע הפילוסופיה, וביחוד — בהיסטוריה.
עוד בהיותו תלמיד־האוניברסיטה התחיל בלבן בעבודת
המחקר. בשנת 1903 פרסם את הביבליוגרפיה הראשונה
בשפה הפולנית לתולדות יהודי פולין. בשנת 1904
הוכתר באוניברסיטה של לבוב בתואר ד״ר לפילוסופיה
ולאחר בחינת ההוראה נתמנה מורה להיסטוריה
וגיאוגרפיה בגימנסיות. אבל לאחר זמן קצר היה
מוכרח להורות במקצוע "דת ישראל", כי באוסטריה
לא הביטו בעין יפה על כך, שיהודי ילמד בגימנסיה
את מקצוע ההיסטוריה׳ שמיניסטריון־ההשכלה ביינה
ראה בו את אחד הלימודים היסודיים בחנוך הפטריוטי׳
ולדעתו אין יהודי ראוי לאמון בהוראת מקצוע זה. ...... של ד״ר קארו הריהו ספר־היסטוריה ראשון של יהודי
לבוב׳ והיה לעזר רב להיסטוריונים הבאים אחריו. ...ב״ראטשני ק ז׳ידובסקי" שנער ך ע״י שטאנ ד פרס ם
בלב ן בשנו ת 1902 — 1906 א ת מחקרי ו הראשוני ם
לתולדו ת היהודי ם בלבו ב (אגב׳ א ת "התשוק ה לספ ר
מעשיות" יר ש בלב ן מאבי ו זוסמן, שהי ה "מתנגד"
ידו ע בלבוב, והשאי ר בכ״ י ספ ר זכרונו ת חייו, כתו ב
באופ ן ח י וער׳ שבלב ן עמ ד להוציא ו בדפוס). ...והנה באה בשנות השמונים התנועה הלאומית
הציונית שספגה לתוכה הרבה יסודות מתוך ההשכלה
וביחוד מתורתו של רנ״ק, היא שרעננה את החיים
התרבותיים, הוציאה את הנוער מצפרני ההתבוללות
ונתנה לו תוכן חיים חיובי ואמונה בעתיד־עמנו. הדבר
נעשה גורם חשוב בהחיאת המדע היהודי בגליציה.
תקופה זו העלתה גם את בלבן, שהצטרף לחוג
הראשון של הסטודנטים הציונים בלבוב בהנהגתם
הרוחנית של ד״ר מרדכי אהרנפרייז, ד״ר יהושע טהון
וחבריהם. ...במחקריו הראשונים: "היהודים בלבוב על־סף
המאה הט״ז והי״ז"׳ (פולנית) שעליו קיבל את הפרסים
של וואוולברג וברצבסקי "הרץ הומברג ובתי־הספר
היוספיניים בגליציה בשנות 1787 — 1806״ (פולנית,
לבוב 1906); "הרובע היהודי בלבוב" (פולנית, לבוב
1906), נראים כבר הקווים היסודיים של שיטתו
המדעית, השונה מדרכי המחקר של ההיסטוריונים
היהודים הנ״ל שראו בתולדות היהודים אך
קורות הרבנים, הדיינים. המוהלים, החזנים ונדן.
דרכו של בלבן שונה גם מטיפוס שני של היסטוריונים,
שנקטו בתולדות היהודים בפולין שיטת־מחקר שהיתה
חדורה אפולוגטיקה או שאיפות התבוללות. היסטוריונים
מסוג זה היו הילארי נוסבאום׳ אלכסנדר קראוסהאר,
ד״ר לודביג גומפלוביץ, שאף הם לא תארו לנו את
העבר היהודי בפולין תיאור נכון. ...במונוגרפיות על לבוב, לובלין וקרקוב יצ ר בלבן
את הדוגמה של מונוגרפיה היסטורית "06 ס116־> ^ • 31 ק" וו ן
מבחינת הדייקנות בחקר החומר הארכיוני והן מבחינת
סדורו ועבודו. ספריו תופסים את אחד המקומות
הראשונים בהיסטוריוגרפיה היהודית וישארו בה אבני־
זכרון לנצח. אך בלבן לא הסתפק רק בחקירות
איזוריות או מקומיות. הוא התעמק גם בחקר בעיות
המשטר הקהילתי של יהודי פולין ובתולדות הגורמים
הרוחניים־נפשיים. מחקרו על השבתאות בפולין, שהוא
המבוא לספרו "תולדות המיסטיקה היהודית בפולי ך
(שנשאר בכ״י והלך לאיבוד), ספרו העברי "לקורות
התנועה הפרנקית" ומחקרו הקטן, אך רב־הערך, שנכתב
גרמנית: "חקירות ומקורות לתולדות התנועה הפרנקית
בפולין" מראים לנו, על יסוד חומר ארכיוני חדש וכ״י
בלתי־ידועים, את השבתאות בפולין ואת הפרנקיות
באור חדש לחלוטין ומגלים לפנינו גורמים כלליים
לא־ידועים, שפעלו בהתהוות התנועות וביסודן הרעיוני.
חשיבות מרובה נודעת גם למחקריו בשטח הארגון
והמשטר הקהילתי. כבר בשנות 1910 — 1911 פרסם
3 י, 3 תנ־ 5131 3 [ 3 > 51 [ 6 ־ 1 ז\\ 6 ן"א ...... אין שטח בהיסטוריה של יהודי פולין, שבלבן
לא חידש בו משהו. איזו כמות של חומר חדש לתולדות
האומנות והמלאכה היהודית נמצאת במחקרו הגדול
והמקיף על "השרידים ההיסטוריים של יהודי פולין",
או חומר עשיר לתולדות עלילות־הדם, במאמרו החשוב
מבחינה משפטית ופסיכולוגית על "גרוציוס ומשפט
עלילת־דם בלובלין בשנת 1636״ (בספר־זכרון לש.
דובנוב, ברלין 1930). מקום רב הקדיש גם לחקירת
תולדות היהודים בגליציה. בשטח זה פרסם מספר
מאמרים וכן את הספר 511 [03110׳*■ 2736 3 [ז 0 :) 115?
1912׳*ס׳*/ ! (1868 — 1772) [16 > 51׳*י 0 > 1-31 > 1 [1£6 רן £2
(תולדות היהודים בגליציה וברפובליקה הקראקאית
(1772 — 1868) לבוב 1912) וספרו האחרון "תולדות
בית־הכנסת של המתקדמים בלבוב", המכי ל חומר רב
לתולדות החיים התרבותיים בגליציה וביחוד בלבוב
בשלהי המאה הי״ט וראשית המאה העשרים.... קרוב לוודאי שמוצאו של בית־הקברות היהודי
בלבוב הוא מתחילת המאה הי״ד ואפשר גם מסוף
המאה הי״ג. לא ידוע עד היום, ולא נתגלו שום
עקבות של בית־קברות יהודי אחר, לא בגבולותיה של
לבוב העתיקה ולא בפרבריה. לפיכך יש להניח שמיום
הווסדה של הקהילה היהודית בלבוב עד שנת 1855,
ז״א עד סגירתו, שימש בית־העלמין הישן שע״י רחוב
שפיטאלנה, בית־מועד לכל חי, לכל התושבים היהודים
בלבוב, על שתי קהלותיה: בק״ק תוך־העיר, בפרבר
קרקא, שהיא הקהילה העיקרית והראשונה ליהודי לבוב,
ובק״ק דחוץ־לעיר, שהוקמה בזמן מאוחר יותר. ...לפי מסורת אנשי לבוב, מצבתו של יעקב בחור
היא המצבה העתיקה ביותר בבית־העלמין הישן. ...... ראוי לציין את היחס לארץ־ישראל : נחמן בן יצחק
נקרא "מר דארעא קדישא " ועל מרדכי בן יצחק
נאמר שהוא "שלח מעותיו לעניי ארץ־ישראל" , שניהם
היו "נשיאי ארץ־הקודש" , והם העבירו את הנדבות
למקום המיועד להם . כידוע , מזמן קדום , נהגו לשלוח
את הנדבות מכל פולין לעיר לבוב , בידי איש נאמן ...... א׳ ) אל נקמות י י הופיע ונקום נקמת דם עבדך השפוך
נקמה מורינו , מו׳׳ה דיש מתיבתא נ״י הרב
הגאון הקדוש והטהור מו״ה מנחם בן הרב
מו״ה יצחק ז״ל אשר קידש השם הגדול והנורא
ומסר נפשו בעד קהל ישראל ונהרג במיתה חמורה
וקשה בידי הפוחזים אשר נקהל ו ביום השבת קידש
ח׳ אייר תכ״ד פה לבוב בחוץ לעיר תהא נשמתו
צרורה בצרור החיים וה׳ ינקו ם נקמת דמו במהרה
וזכותו יעמוד לכל ישראל .... מרדכי בהרב ר׳ שלמה ריש מתיבתא
בעבור שקידש השם הגדול ומסר נפשו ונהרג במיתה
חמורה ביום השבת קודש ח׳ אייר תכ״ד לפ״ק בק״ק
לבוב מחוץ לעיר לכן בזכות זה תגצב״ה וה׳ ינקו ם
נקמת דמו במהרה אמן . ...... ל״ט ) אל נקמות הלובש בגדי נקם נקוֹם נקמת דם עבדיך
השפוך אשר נשפך דמם כמים על האי גדי́א זעירתא
היניק וחכים חכו ממתקים ממשפחת גדולים וספונים
מתמיד היה בלימודו בפילפולא חריפא בהויוֹת דאביי
ורבא לבו פתוח כפתחו של אולם היה מתגבר
בתורה כארי ולביא הנהגתו היה כבן שבעים שנה
יגע בתורה מה שלא יגע תלמיד בן מאה ועליו
נאמר מתוקה שנת העובד אם מעט וכו׳ והשביע
לעשיר בעשירי תורה הכתוב מדבר נהרג בידי
ארורה ביום השבת קודש חית אייר תכ״ד פ ה לבוב
בחוץ לעיר מוהר״ר דוד כר ' יצחק נהמיש
אשר נהרג בימי בחוריו בעטו של נחש בזכות זה
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים אמן . ...... ואש ר לש ם קיקני ש עצמ ו — ל א מצאת י ל ו פתרו ן
מתאים . השערת ו ש ל ד״ ר יחזקא ל קר ו בספר ו "קורו ת
היהודי ם בלבוב ״ (ענ ד 178 ) , שהש ם קיקני ש נגז ר מש ם
אש ה קיק ה כדוגמ ת רייצל ש מרייצה , חנהל ש מחנה ,
פריידל ש מפרייד ה — אינ ה נראי ת לי . לפי ה צרי ך
הי ה ש ם משפחת ם להיו ת "קיקלס " ול א "קיקניש" .
לדעת י הביא ו את ם ראשונ י משפח ת קיקני ש א ת הש ם
לפולי ן מ ן המער ב וי ש לחפ ש א ת פירוש ו באר ץ מוצאם .הפלוגות האחרונות של הצבא הרוסי עזבו את לבוב בלילה־29 ליוני 1941, ולמחרת נכנסו העירה הקבוצות הראשונות של הצבא הגרמני. הגרמנים נתקבלו בקריאות־הידד ובתרועות על ידי ההמונים האוקראינים, אשר קיוו לנתק בעזרתם את אוקראינה המזרחית מברית־המועצות ולאחד את שני חלקי אוקראינה למדינה עצמאית אחת. מנהיג המפלגה הלאומנית האוקראינית, סטיפן בנדירה, הגיע ללבוב, ומיד הופיעו על הקירות ׳כרוזים חתומים בשמו שקראו למלחמה בבולשביקים, והסיתו נגד היהודים •בארס ובחימה שפוכה. בו בזמן נתארגנה גם המשטרה (מיליציה) האוקראינית. שמן הרגע הראשון לקיומה... אור ליום ה־22 ביוני 1941 (לפנות בוקר) נתעוררו
תושבי לבוב משנתם לרעב פצצות אשר המטירו
האוירונים הגרמנים על העיר השקטה. איסטרטגית
ההפתעה הנאצית היתה מושלמת. באותו יום, בבוקר
הכריז המיניסטר לעניני חוץ של ברית־המועצות, כי
פרצה המלחמה בין רוסיה וגרמניה בגלל התנפלות
פתאומית מצד הגרמנים.האוכלוסיה היהודית בלבוב הגיעה באותו זמן לערך 150.000 — 160.000 נפש, את המספר המדויק קשה לקבוע. המפקד הרשמי האחרון נערך ב~9 לדצמבר 1931, ונפקדו בו בלבוב 99.595 יהודים. עד שנת 1939 גדל מספרם ב־10.000 נפש לכל הפחות.
בתחילת המלחמה הפולנית־גרמנית, בספטמבר 1939, ברחו יהודים רבים בבהלה מן המחוזות המערביים של פולין, מפני החיילות הנאצים, ורבים מהם השתקעו בלבוב. כתום הפעולות הצבאיות בשטח גליציה (בסוף ספטמבר 1939) החלה תנועת הגירה חדשה מן האזור המערבי של פולין, שהיה בידי הנאצים, אל האזור המזרחי שעבר לאדמיניסטרציה של ברית־המועצות.
חלק מן היהודים בחרו להבריח את הגבולות שבין אזורי הכבוש הגרמני ורוסי בהמלטם מפני רדיפות הנאצים, ובחלקם גורשו ממקומותיהם ע״י הנאצים ועברו את הגבול בעל כרחם. בין כך ובין כך —
מספר היהודים שעברו את הגבול במשך חודשי הסתיו והחורף 1939 — 1940 היה גדול מאד. רוב מנינם של הפליטים שהשתקעו בלבוב היה ממחוזות קראקא, לודז, וארשה וקילץ. בראשית שנת 1940 עלה מספר התושבים בלבוב יותר מכפלים מאשר היה לפני המלחמה. (מלבד היהודים הגיעו ללבוב גם פליטים פולנים רבים).
בדרך כלל העריכו את מספר תושבי העיר באותו זמן ב־700.000 נפש, ובתוכם כ*־180.000 יהודים . ...(ת 0 קק 11 ז 33129 ח £1 ) , לגלייבי ץ ( 2 :) 1 ז* 1011 ס ) בדרכה
ללבוב . בתחילת יולי הגענו ללבוב , וכאן נודע לנו כי
מספר תושבי לבוב נהרגו לפני נסיגת הצבאות הרוסיים
מן העיר . זמן קצר אחרי הגיענו ללבוב הגיד לנו מפקד
פלוגת ההשמדה ג׳ ד״ר ראש כי במעשי ההרג השתתפו
פקידים יהודיים ותושבי לבוב היהודים . המפקדה הצבאית
ארגנה כבר בעיר מיליציה מקומית אוקראינית . ד״ר ראש
אשר עבד בשיתוף הדוק עם המיליציה פקד על הפלוגות
המיוחדות לתמוך בה . המשתתפים בהריגת הנ״ל והחשודים
נאסרו באותו יום ולמחרתו . נוסף על כך הובלה [ללבוב]
שם פעולה זו גם הפלוגה המיוחדת של שנגרט ( 11 זז 93 מ 6 סנ 501 )
מקרקא" . ...... "באתי אל כבוד רוממותך, בשם קהלת יהודי לבוב
ובשם כמחצית מליון אוכלוסי היהודים החיים בשטחי
אוקראינה המערבית. אמרת לי פעם אחת: "אני ידידם
של ישראל". תמיד הדגשת את אהדתך אלינו. אבקשך
עתה, כי ברגע של הסכנה הנוראה תתן הוכחה לידידר
תיך ותשפיע על ההמונים המשתוללים, הפורעים בנו.
אני מתחנן על הצלת מאות אלפי יהודים והכל־יכול
והכל־יודע יתן שכרך״ 2). ...... "בשעות הראשונות שלאחר יציאת הבולשביקים, נקטה
האוכלוסיה האוקראינית בפעולה הראויה לשבח נגד היהודים.
בהתעללם ביהודים תושבי לבוב תפסו מהם כאלף איש
והביאום אל בית־הסוהר שהיה שייך קודם ל־ג.פ.או. ועתה
נמצא בו הצבא הגרמ,:י. כשבעת אלפים יהודים נתפסו ונורו
בידי המשטרה כגמול על מעשי האכזריות הבלתי־אנושיים
[שגעשו, כביכול, על ידי היהודים לפני צאת הרוסים].
שבעים ושלושה איש [יהודים] נתקבלו כפקידים ומרגלים של
ה־נ.ק.וו.ד. ונורו אף הם. 40 איש חוסלו על סמך מסירות
מבוססות של התושבים [בלבוב]. גילם של רוב היהודים
הנתפסים היה עשרים עד ארבעים שנה. בעלי־המלאכה
והמומחים שבתוכם הוצאו לחפשי במדת האפשר".... תרמית צינית זו — היתה הפגישה הראשונה של
יהודי לבוב עם "המוסר החדש" של גרמניה הנאצית.
במעשי מרמה של לקיחת "בני־ערובה" השתמשו ...התפרצו הגרמנים — בימי ראשית שלטונם — למנינים
כאלה ואסרו את כל המתפללים, ועקבותיהם לא נודעו.
פעולת תרבות חילונית נאסרה בלבוב לחלוטין.... ומשול"ש שנקטו בהם גם לגבי יחסי־גומלין בין יהודים
ופולנים, יהודים ואוקראינים, פולנים ואוקראינים ובו,.
לאנשי המשטרה היהודית ובמידה ידועה גם לפקידי
המועצה היהודית (חברי ה״יודנראט", פקידי משרד־
האספקה ועוד) הוענקו זכויות־יתר, כגון: חסינות
הדירות, זכות תנועה חפשית ברחובות, מבלי חשש
להילכד לעבודת־הכפיה, מנות־מזון נוספות וכד׳
ומאידך, לא קיבלו פקידי המשטרה והקהילה משכורת
קבועה תמורת עבודתם, ויוקר החיים האמיר מיום ליום.
כתוצאה מכך ניצל חלק מן העובדים את עמדתו
הרשמית למטרות בצע ועושק. בתעודות־העבודה היתה
הגנה פורמאלית מפני החטיפות לעבודת־כפיה המשוטטות
בעיר ושאר נגישות; אכן, גם בין פקידי הקהילה היו
דירוגי "זכויות" ונוצרו ביניהם "הבדלי מעמדות". בני
השכבה העליונה היו חברי המועצה ומנהלי־המחלקות.
את השכבה הבינונית היו הפקידים הגבוהים שהיו
ברשותם תעודות־עבודה "קשות" (כרטיסי־נייר קשה,
או תעודות מכורכות), בעוד שהפועלים והעובדים
הזמניים החזיקו אישורי־עבודה "רכים" (פתקים של
נייר פשוט׳ לא מודפס, אלא כתובים במכונת־כתיבה
או בעט). מעמדות אחרים בעלי־פריבילגיות היו בעלי־
מקצוע, פועלים מומחים, טכנאים, מהנדסים, רופאים... כבר בחדשים הראשונים לשלטונם, החלו הגרמנים
לבצע את עקרוני תורודת הגזע בשטח השיכון. הם
התכוונו לתחום תחומים טופוגרפיים בין הלאומים
השונים הושבי־העיר, וביחוד להפריד בין היהודים,
העמים הסלביים (פולנים ואוקראינים) והגרמנים
(בכללם גם ״הגרמנים העממיים״ — פאלקסדייטשע).
לשכונת הגרמנים בחרו את החלק היפה ביותר של
העיר, מקום הארמונות והבתים המפוארים. ברחובות
ההם גרו פולנים וגם יהודים רבים, רובם עשירים או
בעלי מקצוע חפשיים. היהודים, דרי הרחובות בסביבות
ליסטופאד׳ פוטוצקי׳ וולצקה, קאדצקה הרחובות
סביב לגן הסטריי, רחוב דוורניצקי, סופיה
הקדושה׳ סנופקובסקה וז׳יז׳ינסקה — קבלו פקודה
לפנות את דירותיהם ללא דיחוי על פי רוב ניתנו
להם שעות אחדות כדי לצאת, ומטענם — ככל שיוכלו
לשאת בידיהם, ולעתים צוו לצאת בעירום ובחוסר־כל.
"פעולה" זו היתה מלווה טרור והפילה קרבנות
ביהודים ן כפי שמעריכים נהרגו אז כ־200 איש. ...... אחרי סיפוח מחוז גליציה ל״גנרל־גוברנמנט" חלו על יהודי גליציה, ולבוב בכלל, כל החוקים האנטי־יהודיים שנתפרסמו ב״גנרל־גוברנמנט" מזה שנתיים. אחת הגזרות שפורסמה במוקדם — עוד ב־15 ליולי 1940 — היתה, שכל יהודי מגיל עשר ומעלה, וכל בן מוצא יהודי עד דור שלישי — חייב לענוד על ידו השמאלית סרט לבן ומגן־דוד כחול עליו. סימן־היכר זה הגביר את הסכנה ללכת ברחובות העיר ושימש מעין הזמנה להתנפלות. יהודי שנתפס ברחוב, כשסרטו אינו ענוד כהלכה או מלוכלך — נאסר ע״י השוטרים, ספג מכות נאמנות והוצא לחפשי, או הובל למקום ממנו לא שב. גדולה היתה אימת־הסרט על היהודים. על קירות ופתחי הבתים נכתבו אזהרות: "זכור את הסרט!", "סכנת מות! אל תשכח לענוד את סרטך!" היו גם תמונות של גולגולת ולידה הסרט — סמל המתפרש מתוך עצמו.... הגוברנטור הראשון של מחוז־גליציה היה ד״ר
קארול לאש. ביום 24 לינואר 1942 נאסר לאש באשמת
מעילה בכספי המדינה, זיוף חשבונות, גניבת "שטיחים,
פרוות, חפצי אמנות וכו׳ לאין קץ" מתן שוחד לאשת
הגנרל־גוברנטור הנס פראנק׳ והוטל בו גם חשד לאשת
"גילוי־עריות" ("חלול־הגזע") ובגידה במולדת. במקומו
נתמנה ד״ר וועכטר, מי־שהיה נציב מחוז־קרקא. כעוזרים
לראש האדמיניסטרציה הגרמנית היו פעילים בלבוב
משרד ראש־הבולשת והם. ס. למחוז־גליציה, הגנייל־
מאיור קאצמן וראש הבולשת הסדירה ד״ר רוברט
אולריך מגראץ, אוסטריה. בימים הראשונים אחרי
הכיבוש הגרמני כיהן בתור ראש־העיר המלומד
האוקראיני פרופיסור פולאנסקי (גיאוגרף), אבל לאחר
סיפוח גליציה ל״גנרל־גוברנמנט" בטלו הגרמנים גם
את הצל האחרון של ה״אוטונומיה" האוקראינית, ומינו
את הפקיד הגרמני קויאטה כשר־העיר, ואחריו בא
גרמני אחר, ד״ר הלר. (• 9061161 )כפי הנראה, לא נועדה אותה שעה כל ענין הגיטו
אלא לשם גזירת כרת על אלפי נפשות מעדת ישראל
בלבוב, הטלת ערבוביה ופחד־אימים בחיי היהודים,
טלטולם ממקום למקום. לפי־שעה הסתפקו הגרמנים
בכך, ואחרי עבור המועד הקבוע לסגירת הגיטו —
15 בדצמבר 1941 — לא אירע דבר. רוב היהודים
לא הספיקו עדיין למצוא דירות "מעבר לגשר" ובלית־
ברירה נשארו בבתיהם שבמרכז העיר וחיכו ברעדה
לעונש חמור. אך הגרמנים השימו עצמם כשוכחים
את פקודתם, ומאידך לא בטלו במפורש את גזירת
הגיטו. המועצה היהודית הוכרחה, איפוא, לנהל אתם
מו״מ ממושך. נראה, שנציגי הקהילה ניסו לרכך את
לבוֹת הגרמנים בשוחד ובמתנות הגונות, אך אין בידנו
מסמכים והוכחות. ברור היה, כי הגרמנים לא הקפידו
בענין הגיטו ומצב של "לא הא ולא דא" זה, של
ישיבת־אימים בשכונות ה״אסורות", נמשך עוד כמעט
שנה שלמה, עד ספטמבר 1942. ...באוקטובר 1941 הכריזו הגרמנים על הקמת גיטו בלבוב — מחוז מיוחד להתגוררות היהודים, "יודישע וואנבעצירק", והקצו לכך את הפרברים זאמארסטינוב וקליפארוב, בחלק הצפון־מערבי של העיר. אלה היו שכונות־עוני, ללא ביוב וללא מפעלי־מים, ולרוב גם ללא חשמל. מעטים היו שם הבתים הגדולים והדירות היו בבקתות ובתי־חומר נמוכים ועלובים. בין עניי העיר שהתגוררו שם היה אספסוף של אנשי־הפקר, יצאניות, גנבים ושודדים. מחיצת סוללות מוגבהות של מסילת־ברזל הבדילה את הפרברים מעצם העיר לבוב. רק 4 רחובות חיברו את השכונות אל העיר, בדרך של תעלות או מנהרות (טונעל) מתחת לגשרי מסילת־הברזל. שמות הרחובות: קלפרובסקא, ז׳רודלא־נא, פעלטעבנא וזאמארסטינובסקא. המצב הטופוגרפי עשה את השכונות קליפארוב וזאמארסטינוב מקום אידיאלי בשביל הגיטו, - כי על נקל היה אפשר היה להבדילם מן העיר ולהשגיח על דרכי־החיבור. בעיתון הרשמי הגרמני ״לעמבערגער צייטונג״ מ־15 בנובמבר 1941 הופיעה מודעה, כי על היהודים לעקור דירותיהם מכל חלקי העיר אל הגיטו החדש תוך חודש ימים, מה־16 בנובמבר עד ל־15 בדצמבר א״ש. מכל ארבע הדרכים המובילות לגיסו מותר היה ליהודים להשתמש רק באחת — רחוב פעלטעבנא. מתחת לגשר של מסילת־הברזל הפקידו משמרת שוטרים אוקראינים ואנשי ס.ס. כדי לבדוק בחפצי היהודים המעבירים את שארית רכושם למקום מגוריהם החדש. מקום תחנת־המבחן היה בבית־מרחץ ישן שנעשה קסרקטין של "חיל־המצב" הגרמני־אוקראיני. הבלשים בדקו באלף עיניים את הזרם הבלתי־פוסק של יהודים נושאי רכושם הדל. מבוקר עד ערב נהרו שיירות יהודים דדך רחוב פעלטעבנא, מתחת לג ...... לחודש. גרמו לכך לא רק האקציות החוזרות והגיוס
לעבודה ולמחנות־עבודה, אלא גם היציאה מן העיר.
בלבוב התגוררו הרבה פליטים שבאו עוד בתקופת
הכיבוש הסובייטי מפולין־המערבית, והנה החלו
רווחו ת■השמועות כי חיי היהודים במחוזות המערביים
של ה״גנרל גוברנמבט״ שקטים ומסודרים יותר —
למרות הרדיפות וההגבלות — מאשר בשטחים שכבשו
הגרמנים מן הרוסים. ואכן, היו הידיעות נכונות. כי
באותה תקופה זממו הגרמנים מדיניות השמדה רק
לגבי היהודים "הנגועים בתעמולה קומוניסטית", שהם
יושבי שטח הכיבוש הסובייטי לשעבר. החלה תנועה
של הפליטים שהיו להם בני משפחה במחוזות המערביים
— מלבוב חזרה למקומותיהם. גם רבים מתושבי לבוב
רצו לעזוב את עיר־מולדתם ולהשתקע בערי־השדה
הקטנות, השקטות יותר בהשוואה לכרך. כך עזבו
אלפים אחדים את לבוב למרות האיסור הגרמני. לא
ניתן לקבוע את מספרם המדוייק, כיוון שיציאתם היתה
בלתי־ליגלית ונעשתה בסתר. ...... השלטון הגרמני הביא מהפכה שלמה בחיים
הכלכליים של היהודים. והיא היתה המהפכה הכלכלית
השניה בחיי האוכלוסיה היהודית מזמן פרוץ מלחמת
העולם. הראשונה היתה בימי השלטון הכבוש הסובייטי,
כאשר הוחרם בדרך הסוציאליזציה כל רכושם של
בעלי־הבתים, התעשיינים ואנשי־המסחר, הן בנכסי
דלא־ניידי והן ברכוש. גם שאר סוגים, כגון: פקידים,
עורכי־דין, מורי־דת וכו׳ — כמעט שניטל מהם מטה־
לחמם בגלל השנויים בסדר החברתי. לעומת זאת
מצאו יהודים רבים עבודה במסגרת משטר־התעשיה
והמסחר הקולקטיבי, בתור פועלים, פקידים, מורים
וכר. הקפיטליסטים׳ הבנקאים, התעשיינים והסוהרי ב
הגדולים, הפקידים והקצינים־לשעבר, וגם כל מחוסרי־
העבודה (ביניהם פליטים רבים) היו חשודים בעיני
השלטונות הרוסיים, ובשנת 1940 — 1941 הועברו רבים
מלבוב לערי־השדה במזרדדגליציה, או לפנים רוסיה.
מצב של אי־קביעות ושינוי־ערכין השתרר בציבור
היהודי בלבוב בתקופה הסובייטית. והנה עברו על ...... הם היו בעלי־בטחון, וקבלו עליהם מעין פילוסופיה
אופטימית, המקווה לעתיד טוב יותר. "למרות הכל".
את השקפתם בססו על ההנחות, שהגרמנים הספיקו
כבר להעסיק את כל היהודים כמעט בעבודה פיסית
קשה, ועל עבודת הפועלים היהודים ובעלי־המקצוע
מתבססת התעשיה והתחבורה בלבוב, אשר רב ערכן
לחזית הלוחמת של הצבא • לפיכך — חשבו — ילא
ירצו הגרמנים למוטט את יסודות הכלכלה החשובים
הללו ולהכרית את היהודים • אע״פ שהבינו, שהם
עתידים לסבול עוד הרבה נגישות ורדיפות פרא־ות,
הרי קיוו כי סוף־כל־סוף תבוא מפלת גרמניה. ועמּה —
קץ סבלם •... גדול היה חורבנה של יהדות לבוב • למעלה
מ־15000 נפש הועברו למקום בלתי־ידוע. בתחילה
רווחה השמועה כי התיישבו בערי השדה, ורק אחרי
חדשים אחדים נודע כי נשלחו למחנה־ההשמדה בלדץ
(8£1,2£0), סמוך לראווה רוסקה, ושם נרצחו — לפי
הידיעות הראשונות שהגיעו — בזרם־חשמל או בתוך
תאי־גז. לבוב היהודית היתה שקועה באבלות ודממת־
מות. כמעט שלא היתה משפחה יהודית אשר לא בכתה
את בניה שנטרפו. אך הילדים חדלו מצחוק ושעשועים,
ולמראהו של שוטר אוקראיני או גרמני, ברחו בחרדת־
מות. ...... בית־מלאכ ה
לחייטו ת ולמלאכת־הסריג ה בשבי ל חיל־האוי ר הגרמנ י
("לופטוואפע" ) ולהעסי ק ב ו עובדי ם יהודים . על־יד י
העסק ת פועלי ם יהודים , שמשכורת ם הרשמי ת היתד ,
נמוכ ה מא ד הרוויח ו הקבלני ם והתעשייני ם הגרמני ם
סכומי ם גדולים , וז ו הית ה ג ם מזימת ו ש ל דורמן . לש ם
כ ך ב א במשא־ומת ן ע ם השלטונו ת הגרמניים . א ך ל א
השי ג כ ל תוצאו ת ע ד לאח ר האקצי ה בחוד ש מר ס
1941 . א ז ב א ללבו ב ד . גראיוור , סוח ר יהוד י מקרקא ,
אש ר יס ד כב ר "סדנאו ת עירוניות " בעי ר בוכני א
( 80011013 ) שבמערב־גליציה , והצלי ח בה ן מאד .
גראיוו ר העסי ק בסדנאותי ו בבוכני א כמ ה מאו ת פועלי ם
יהודים , והתימ ר שהציל ם בכ ך מגזיר ת הגירוש • בבוא ו
ללבו ב פעל , כנראה , בשיתו ף ע ם אות ו דורמן , וג ם ע ם
אחדי ם מעסקני־הציבו ר בלבו ב בחפש ם מוצ א להצל ת
אלפ י יהודי ם מחוסרי־עבודה , בא ו בדברי ם בעני ן ז ה
ע ם מושל־העי ר ("שטאדט־האופטמאך ) ד״ ר הל ר יע ם
שליש ו לענינ י כלכל ה ד״ ר ריייס פ (ק ££15 ) מח ד גיסא ,
וע ם גראיוו ר ודורמ ן מאיד ך גיסא . אל ה הי ו העסקני ם :
טרמסק י ( 1 > 11181 !״ד ) בע ל התעשיה , עורך־הדי ן ד״ ר
איזידו ר רייזלר• ) (נוד ע אחרי־המלחמ ה בש ם ד״ ר ירזש י
סאוויצקי , נתפרס ם כתוב ע בבית־הדי ן הפולנ י העליון ,
וכקטיגו ר במשפט י הפושעי ם הגרמני ם במאידנק , לובלי ן
ונירנברג) , והסוח ר הצעיר , עוה״ ד דו ד שכטר . שלוש ה ...... והנה התחילו גם פירמות גרמניות פרטיות להת־
עניין בשוק הזול של עבודה יהודית שבלבוב, ויסדו
בה סניפים. בית־המלאכה הגדול ביותר נוסד בידי
שוורץ, הפירמה מברלין, והקיף גוש בתים גדול ברחוב
מרטין (המספרים 3, 5, 7, 9, 11). שם עבדו בשלוש
משמרות כ־3000 יהודים. אחת ממחלקות ה״תוצרת"
הראשיות במוסד היתה לתיקון ועיבוד הבגדים שנשלחו
לשם מכל גליציה המזרחית על־ידי הס.ס. היו בגדי
יהודים שנהרגו באקציות־ההר ג שבצעו הגרמנים. את
החליפות המחודשות, המטוהרות והמתוקנות שלחו
אחר־כך לגרמניה עבור מוסדות־צדקה גרמניים, ביהוד
ל־״מפעל עזרת החורף״ — "ווינטער־הילפס־... בתוך "פרוספריטי" עמלני זה, זעזעה לפתע אקציה
חדשה את יהודי לבוב, שהיתה מהסוג הנקרא אצל
הגרמנים בשם "פעולת־בזק". באמצע הקיץ, ביום ד׳ —
כנראה, ה־24 ליוני או ה־8 ליולי 1942 — התפרצה
העירה חטיבת ס.ם. המיועדת לפעולות־הר(היהודים
קראו לחטיבה זו "ראל־קאמאנדא" או "פאריניכטינגם־
קאמאנדא") ופתחה באקציה פתאומית ואכזרית,
שנמשכה רק שתיסיעשרה שעות, מ־2 אחה״צ עד 2
אחרי־חצות. את האקציה ניהלו שני קציני הסיס.
בלבוב — אנגלם, סגנו של קאצמאן ומראשי הגיסטאפו
בלבוב, וסגנו וופקא. החיילים חזרו על בתי היהודים
והוציאו משם את ,.המובטלים״, ז״א — זקנים, נשים
וטף. את הקרבנות (יש אומדים את מספרם ב־6000
עד 8000 נפש) הביאו למחנה־מעבר (דורכגאנגס־
לאגער, "דו־לאג") אשר ליד המחנה היאנובי, וכאן
המיתי םבעינויים נוראים. השמועה אמרה, שבין שאר
מיתות משונות שהיו שכיחות במעשה־הטבח האיום,
השתמשו הגרמנים בכלבים מאומנים, שהתנפלו על
קרבנותיהם וטרפום חיים • האקציה החדשה השאירה
חותם עמוק ביהודי לבוב. ...... שויות, ובכל ענין היו מטפלים שני מיני
משרדים: מצד אחד המיבהל האזרחי (הגוברנטור,
ראש־העיר וכר) והצבא; ומצד שני חסים. והגיסטאפו,
שהווה חלק של הס.ס. בשלהי קיץ 1942 עבר כל
ניהול עניני היהודים לידי ד,ס.ם. היה זה נצחונם של
הנאצים הקנאים על החוגים הכלכליים ה״מתונים",
שדרשו לדחות את ענין השמדת ׳היהודים עד תום
המלחמה. התנגדות החוגים הכלכליים והצבאיים
להשמדה באה לא מנימוקים הומאניטאריים אלא
מנימוקים תועלתניים גרידא. אירע שפקידים גבוהים
של השלטון האזרחי (למשל קובה, הגוברנטור של
רוסיה־הלבנה, פרום, ה.ה • סרפים, המומחה לעניני
כלכלה ואוכלוסיה בפולין ובאוקראינה) או גנרלים
גרמניים שלחו מכתבי־מחאה אל השלטון המרכזי הגרמני
והזהירו מפני הסכנות הכרוכות בחיסול "טרום־זמני"
של היהודים. גם האדמיניסטרציה הגרמנית האזרחית
בלבוב השמיעה קולה בענין זה. בדו״ח רשמי שנערך
ב־29 לאוגוסט 1942 (התעודה נמצאת בארכיון של
המכון המדעי היהודי "ייווא" בניו־יירק) כתב בא־כח
האדמיניסטרציה הגרמנית ילבוב:... היו קציני ה0.0. למחוז גליציה — הילדברנד, ולעיר
לבוב — לינארט. ...... בעשירי לאוגוסט 1942, עם דמדומי־שחר (זה היה
ביום ב׳ בשבוע) התחילה האקציה • זו היתה פעולת
ההר ג הגדולה ביותר שערכו הגרמנים בלבוב, ותכננו
מראש באופן שיטתי מומחים צבאיים ופוליטיים.
בפעולה השתתפו פלוגות של הגדוד המיוחד לחיסול
אנשים ופערניכטונגקאמאנדא) של הס.ס. . הגיסטאפו
והבולשת הגרמנית והאוקראינית, וניהול הפעולה ניתן
בידי קאצמאן • כפי שמסרו קציני הצבא הגרמני, דחה
קאצמאן פעמים אחדות את ביצוע הפעולה. בעד כל
דיחוי קיבל מן היהודים שוחד של חצי מיליון זהובים.
בתחילת האקציה הפליט קאצמאן באזני קצין הצבא
הגרמני גינטר הערה זו : "קאטיו י מהי קאטין לגבי
מעשינו אנו (בלבוב) ! קאטין אינה אלא עבודת יום
אחד אצלנו". (גבית־עדות מפי חייל גרמני בשם ארתור
גרינר ממינכן) את האקציה בצעו הגרמנים והאוקראי-
נים בדיקנות מרובה ומתוך שלווה וקורת־רוח. הם
היו שמים מצור (בלוקאדה) על בתים, רחובות ושכונות
מיוחדות בזו אחר זו, ועורכים בהם חיפושים וסיורים
שיטתיים. אחרי שכבר הוצאו כל התושבים מבתיהם,
היתה נערכת בדיקה שניה, ואח״כ — בדיקה סופית
שנקראה בפיהם "סריקת שערות" או "פילוי" ("אויס־
קעמעך). בשיטת בילוש מדוייקת זו היו מוציאים
ומעבירים אל המחנה היאנובי כמה אלפים של קרבנות
מדי יום ביומו."במשך הזמן נתברר יותר ויותר, כי אין בכוח
האדמיניסטרציה האזרחית לפתור את השאלה היהודית,
ולו גם באופן חלקי ובלתי־מספיק. השלטון העירוני גיסה,
למשל, פעמים מספר להגביל את היהודים במחוז יהודי
סגור, אך העלה חרס בידיו. הבעיה נפתרה, איפוא, על־ידי
מפקד הבולשת וד,ס.ס. (= קאצמאן עצמו) ופקידיו, מבלי
כל הסוסים. הפקודה היתה ענין דחוף שאינו סובל דחיות,
כיוון שבחירף 1941 ורשמו בחלקים שונים של העיר לבוב
מקרים של טיפוס־הבהרות. היה בדבר מקור סכנה גדולה
לא לאוכלוסיה המקומית בלבד, אלא יתר מכן — גם לצבא,
הן החונה בלבוב והן החיילות העוברים דרכה אל החזית.
בזמן העברת היהודים מהעיר אל הגיטו נעשו סכרי
אחדים ("שלויזען"), שמטרתם היתה. לנפות יפה־יפה את
כל האספסוף היהודי האסוציאל והבוחל בעבודה. כל
האלמנטים מסיג זה נתפסו והועברו ל״טיפול המיוחד׳־
(זאנדערבעהאנדלונג״, כלומר — שחיטה)". ...... חורבן יהודי לבוב ...... הקופצים נפלו בידי הבולשת. רק בודדים הצליחו
להמלט על נפשם, להשיג אוכל ולבוש כלשהו מידי
האכרים שרחמו ם — ולא רבים היו בעלי־רחמים בין
האכרים — ויכלו לשוב ללביב. ה״קופצים" ("די
שפרינגערס") היו לשם־דבר בציבור היהודי. היו
ביניהם מומחים מנוסים׳ שהספיקו לקפוץ כבר שלוש
או ארבע פעמים, והצביעו עליהם כעל "אנשי מופת".
בדרך כלל, כל מי שעברה עליו פרשת הקפיצה, לא היה
עוד אדם מן הישוב. קשה היה ל״קופצים" להסתדר
בחיים ה״בורמליים" של הגיטו. לא היו בידם אישורי־
עבודה, לא היה להם מקום מגורים, לא בגדים ולא
כל רכוש פרטי שהוא. והיו רובם חונים על אולם
המועצה היהודית או בחוצות העיר. ועם בוא מבחן ...גם במפקדת ד,ס.ס. חלו חילופים. הגנרל קאצמאן
עזב את לבוב בתחילת 1943׳ ואת מקומו מלא ...גז׳ימעק היה מפקד הגיטו בלבוב עד חיסולו של ה״יו־לאג", אחר־כך נשלח לפקד על המחנה בשבני א (טשעניע) ע״י יאסלו במערב גליציה, וגם שם נודע באכזריותו ובמעשי־סדיזם איומים. אחרי המלחמה נתפס גזי׳מעק והועמד למשפט פומבי בוארשה בחודש אפריל 1949. בית־הדין הוציא את דינו למיתה.... השינויים במספר האוכלוסיה היהודית בלבוב
ישמשו תיאור מדהים לקצב מעשי־הרצח של הגרמנים.
המספרים המובאים כאן נמסרו למחבר מיד עם
שחרור לבוב׳ באוגוסט 1944, ע״י ד״ר וויזר (ווייזער),
מי שהיה מנהל משרד כרטיסי״המזון של המועצה
היהודית בלבוב. ד״ר ויזר מסר לי את המספרים
מתוך רשימותיו׳ שנשארו בידו. מובן מאליו, שאין
המספרים מדויקים. כרטיסית־משרד וכרטיסי־המזון לא
תאמה למציאות מסיבות שונות: מצד אחד׳ היה מספר
האוכלוסין פחות מן הרשום בכרטיסיה, מפני
שמשפחות רבות לא הודיעו על מתיהן וחלליהן׳ למען
תשארנה בידיהן מנות־מזון נוספות בעת שבשכונה
היהודית שרר רעב. וגם — רבו המשפחות שהאמינו,
כי עוד ישובו בניהן שנלקחו ל״עבודד," או למחנה׳
ולפיכך לא הוציאום מן הרישום. מאידך — לא נרשם
בכרטיסיה מספר רב של יהודים ״בלתי־ליגליים״:
פליטים׳ "עברינים", עסקנים פוליטיים, ואף סתם
יהודים אשר בחרו ליותַר על מנת המזון הקלוקל כי
ראו את חייהם בטוחים יותר משל אי יופיע שמם
בכרטיסיה הפתוחה לגרמנים. לא נרשמו גם כל מי
שהתכונן לבוא במסתריים או להתחפש כנוצרי,
בעזרת ניירות "אריים" מז ...... בחודש יוני 1941 נמצאו בלבוב 150.000 עד
160.000 יהודים, לפי המספרים מתוך אומדנות הקהילה
והגנרל קאצמאן (עיין פרק 1). במשך החדשים לאחר
מכאן נרשמו במשרד לכרטיסי־מזון: ...רק בשטח אחד התירו או — יותר נכון; — הכריחו
הגרמנים את היהודים לנהל פעולה תרבותית פומבית
— במקצוע הנגינה והזמרה. לבוב היתה עשירה
במנגנים וזמרים יהודיים, מהם בעלי־שם באמנותם,
ובזאת השתמשו הגרמנים והפולנים־האנטישמים
לתעמולתם. בעיתון היומי גאזעטא לבובסקא " הופיעה
"שירה" סטירית על המנגנים היהודים בלבוב׳ ונקבו בה
בשמות של למעלה מ־40 אמנים (ראה להלן׳ נספח ו).
מבין המנגנים היהודים ארגנו הגרמנים שתי תזמורות,
האחת ב״יו־לאג" והשנית במחנה היאנובי. אנשי התז-
מורת היהודית אולצו לנגן בעל־כרחם ברגעים טראגיים
מאד — בשעת המפקדים האיומים וה״מבחף׳ ליד שער
הגיטו׳ ובמחנה. ...... גם לא כל מי שהצליח להימלט לפני כניסת הגרמנים
הציל את נפשו. המשורר המוכשר והפובליציסט
שמואל יעקב אימבר נאלץ לעזוב את לבוב בעוד
בימי הרוסים, כי הלשינו עליו שאין שירתו "כשרה"
מנקודת־ראות מארקסיסטית. הוא התיישב בעיירה
הקטנה יזירנא אצל הורי אשתו, ומשם עבר לעיר
זלוצ׳וב לבית גיסו ד״ר הרצ׳ניק שהיה מנהל בית־
החולים היהודי. אימבר המשיך בעבודתו הספרותית
והיה מדרכו לקרוא את חיבוריו בפני קהל עובדי־
המרפאה והחולים. בשעת האקציה ב־3 לנובמבר 1942
נתפס המשורר ונשלח אל מחנה ההשמדה בבלז׳ץ. רעיו
וחבריו שמרו על עזבונו הספרותי עד אשר הוכרתו
גם הם ועמם אבדו כתביו האחרונים של אימבר וי).... אלה מחלקה יהודית מיוחדת בתוך אגודת הסופרים
הכללית אשר בלבוב. בראש המחלקה עמד הסופר
האידי דוד קניגסברג (מי שתרגם לאידיש את הפואימה
"פאן טדיאוש"), ומזכירה היה המשורר האידי הצעיר
יעקב (יאנקעל) שודריך. בידי מספר קטן מן הסופרים
היהודים עלה להמלט מלבוב ולהגיע לרוסיה עוד בטרם
בוא הגרמנים. והנשארים בלבוב — נכרתו כמעט כולם
בחרב הנאצים. מן הסופרים כותבי אידית:... מלבד המחנכים והמורים שנזכרו בין הסופרים
והמלומדים יש להזכיר עוד: ד״ר יששכר רייס,
ממיסדי תנועת "השומר הצעיר" בוינה ובגליציה, מנהל
הגימנסיה העברית ״תרבות״ ברובנה, שמת בסוף 1942
או בראשית 1943 במחלת הטיפוס בגיטו; ד״ר ברל ס׳,
מנהל בית־ספר עברי בזבריז, ואח״כ מורה עברית
בבית־הספר התיכוני בלודז, שאף הוא מת במחלת
הטיפוס; אברהם רוטה, מנהל בית־הספר התיכוני
למסחר בלבוב ומנהל מחלקת החינוך בגיטו, מת באחת
האקציות בשנת 1945; ד״ר צציליה קלפט ן,
המחנכת והעסקנית הנודעת בשדה ההדרכה המקצועית
לנערות. היא נתפסה באחת האקציות ונשלחה למחנה־
המות בבלז׳ץ (בסוף 1942 או בראשית 1943); דבי
לא נודע על גורלו של סיבק, המורה העברי ומחבר
ספרי־לימוד, על ד״ר שלמה איגל — פסיכולוג
ומנהל הגימנסיה העברית בזיגמונטובסקה 17, ועל
מורה־הדת פרופ׳ זיגמונד נס (טאובס); כולם נעלמו. ...אחרי האקציה שנערכה באוגוסט 1942 והידיעות
שהגיעו מן הערים ביהוד מוארשה, ברור היה לכל ׳
שהגרמנים זוממים להשמיד את כל היהודים בפולין .
אז קמו נסיונות ראשונים לארגון תנועת מרד בקרב
האוכלוסיה היהודית . אך הקשיים היו גדולים מאד .
רבים ממנהיגי המפלגות היהודיות ותנועות הנוער
נעדרו׳ חלקם ברחו לרוסיה וחלקם נהרגו בידי הגרמנים .
המחתרת הפולנית בלבוב היתה חלשה ביותר , כיוון
שלא ישבו בה פולנים בלבד ׳ אלא אוכלוסיה מעורבת של
פולנים ואוקראינים . הגירה עצומה מן הכפרים וערי־
השדה בימי השלטון הסובייטי הגדילה את האוכלוסיה
האוקראינית . היטב זכרו עוד האוקראינים את הרדיפות
והנגישות של השלטון הפולני לפני 1939 ׳ והמדיניות
הגרמנית הצליחה להגביר את שנאתם לפולנים . גם
בתוך המחתרת בלבוב היה הרוב המכריע למפלגות
הימניות , שדחו כל שיתוף פעולה עם היהודים . לפיכך
אפשר היה ליהודים ׳ לבוא במשא־ומתן רק עם ארגוני
המחתרת הפולנית מן המחנה הדימוקראטי או השמאלי ,
שכוחם בגליציה המזרחית היה מעט מאד . המחתרת
האוקראינית ארגנה קבוצות פרטיזניות בגליציה
המזרחית ׳ אך רובן השתייכו למחנה סטיפן באנדרה ,
וניהלו מלחמה נגד הגרמנים , הפולנים והיהודים כאחד .
במשך השנים 1942 — 1943 חיסלו הלאומנים הקיצונים
של מחנה באנדרה ("באנדערובצי") את שאר הקבוצות
הפרטיזניות האוקראיניות שהיו ליברליות או
דימוקרטיות יותר . (למשל — את קבוצת בולבה ,
בווהלין ) ומאותו זמן עמדו שטחי יערות ווהלין
וגליציה תחת שלטונם .לעתים נתפסו הבורחים היהודים עוד טרם שהספיקו
לצאת את העיר׳ ונהרגו בהיותם עוד בדרך. כך אירע
לקבוצה שהיה בה המשורר י. שודריך. הגנרל קאצמאן
מזכיר בדו״ח גם נסיונות נוספים׳ שנגמרו בכשלון.
רובם של הצעירים היהודים שהשתדלו לברוח אל
היערות היו מזויינים. בדרך כלל קנו את כל הנשק
— אקדחים ורובים — מחיילים איטלקים או הונגרים
(המחיר הממוצע לאקדח היה 2.000 זהוב) והם היו
עוזריהם העיקריים בארגון הבריחה. קאצמאן מזכיר
קבוצה של 20 — 30 צעירים יהודים מזויינים שברחו
מן המחנה היאנובי ברצותם להגיע לסביבות העיר
ברודי, כדי להצטרף שם לקבוצת פרטיזנים יהודים
שהיתה פעילה ביערות. הם פנו לשני נהגים גרמנים
והציעו להם 20.000 זהוב בעד נסיעה מלבוב לברודי.
הנהגים הודיעו על הסכמתם, אך הסגירום לידי המשטרה
הגרמנית׳ וכל היהודים נרצחו (הדבר אירע ב־15
למאי 1943). ב־21 למאי 1943 — מספר קאצמאן —
שוב הכריתו הגרמנים קבוצת יהודים חמושה נשק
איטלקי. ובדרך כלל — מעיר קאצמאן — "ככל שירד
מספר היהודים במחוז (גליציה)׳ גבר רוח המרד בתוכם.
היהודים השתמשו בכל סוגי כלי־נשק׳ שבחלקם נקנו
מן האיטלקים". ולמרות סופם המר של נסיונות רבים,
הצליחו לא אחת צעירים יהודים, בין יחידים ובין
בקבוצות מאורגנות׳ להמלט אל היערות ולהשאר שם
עד מפלת גרמניה. קבוצות קטנות חדרו אפילו עד הרי
הקרפטים (למשל — ד״ר בורים פליסיין וקבוצתו).... לפי גביית־עדות אחת, ארגנה קבוצת צעירים ע״י
גולדברג, מקציני המשטרה היהודית בלבוב, אשר
הצטרפה לאחת הקבוצות הפרטיזניות בסביבות העיר.
אחרי שהוכרז הגיטו בלבוב ל״יו־לאג" נשלח גולדברג
מטעם המפקדה הפרטיזנית לארגן את תנועת המרד
ב״יו־לאג" זה. אך נתפס ונהרג ביד־הגרמנים. ..."אמצעים יוצאים מן הכלל היו נחוצים בשעת חיסול
הגיטו בלבוב, אשר נבנו בו בונקרים מיוחדים, כפי שהזכרתי
לעיל. הוכרחנו, איפוא׳ להתנהג כאן באכזריות, מתחילת
הפעולה, כדי לא לסבול בתוכנו הפסד גדול (באנשים).
צריכים היינו לפוצץ או לשרוף בתים רבים. בהזדמנות זאת
נתגלה דבר מפתיע: במקום 12.000 הרשומים באופן חוקי
עלה בידינו לתפוס קרוב ל־20.000 יהודים. נאלצנו להוציא
מתוך מקומות־מחבוא שונים למעלה מ־3000 חללים יהודים:
הם האנשים אשר איבדו את עצמם לדעת בסם־המות".א תשת י האקציו ת האחרונו ת ניהל הגנרל קאצמאן,
שחז ר ללבו ב — כנראה, מפעולותי ו בערי־השד ה ש ל
גליצי ה המזרחית׳ שג ם ש ם עמ ד ברא ש פעולות"
ההשמדה. מכיוו ן שהגנר ל סטרו פ הי ה "עסוק" בוארש ה
הח ל מה־17 לאפרי ל 1943 חז ר קאצמא ן ללבו ב כד י
לסיי ם א ת מעשיו, אחר י סיו ם משימת ו הכי ן קאצמא ן
א ת "הדו״ח הסופ י ע ל פתרו ן השאל ה היהודי ת בגליציה"
והגיש ו ל״מפק ד העליו ן ש ל הס.ס. והבולש ת בארצות"
המזרח׳ הגנר ל קריגר׳ א ו ממלא־מקומ ו בקראקא"
הדו״ח מכי ל למעל ה מ־60 עמו ד בכתב־מכונה, וב ו
תצלומי ם רבים, והו א נחת ם ביד י קאצמא ן ב־30 ליונ י
1943. אחר י מפל ת גרמני ה נספ ח הדו״ח א ל אוס ף
המסמכי ם ש ל בית״הדי ן הבינלאומ י בנירנבר ג שב"
1947 — 1946 ד ן א ת פושעי־המלחמ ה הראשיים. ואש ר
לקאצמא ן עצמ ו — נעלמ ו עקבותיו. כת ב ש ל השבועו ן
היהודי״הגרמנ י "אויפבוי" היוצ א בניו־יורק זנ ) הבי א
ידיע ה שקש ה עדיי ן לעמו ד ע ל אמיתותה, כ י קאצמא ן
נמצ א בקאהיר, בחסות ו ש ל המופת י חג׳ אמי ן אל"
חוסייני. ...... המחנה היאנובי נועד למטרות שונות: בעיקרו
היה מחנה לעבודת־כפייה ליהודים, וגם לפושעים
לא־יהודים. שנית — מחנה־השמדה של יהודי לבוב
וגליציה המזרחית. מטרתו השלישית — היתה להיות
מחנה־מעבר: עשרות אלפי יהודים עברו דרכו. בו
היתה תחנת המבחן והסלקציה — מי למוות ומי
לעבודה, מי להרוג במחנה ומי ל״טרנספורט" אל
מחנה־המוות בבלזץ. הטרנספורטים הראשונים מערי־
השדה החלו מגיעים אל המחנה היאנובי באביב 1942.
בראשית אפריל 1942 הגיע טרנספורט גדול מגרודק־
יאגיעלונסקי הסמוכה ללבוב. במאי ויוני 1942 —
מפשמישל, ביולי 1942 — מדרוהוביץ וכר. באותו
זמן התחילו באים גם טרנספורטים מן החלק הדרום־
מזרחי של גליציה: קולומיאה, קוטוב, סטניסלאבוב,
דולינה, דעלטין וכר. ...... במשך השנים 1942 — 1943 התרחב המחנה
היאנובי פעמים אחדות ושטחו הגיע עד 2 — 3 קילו-
מטרים מרובעים. הרחבתו הראשונה היתה במרס 1942 ׳
בעת האקציה הגדולה הראשונה בלבוב. מאות זמן
נמשכה הבניה בקצב מהיר כל ימי הקיץ עד האקציה
באוגוסט 1942. את עבודת הבניה ניהל הדוצנט
גריפלמן הפוליטכניון בלבוב, ואיש מדע מופלג
במקצועו, שנהרג אחר־כך בידי הנאצים. ...... והמערבית (בריגדה "אוסט" ובריגדה "ווסט") ׳ ב״מכון
לנקיון העיר ("רייניגונגס קאמאנדא"), בבתי־החרושת
ובמוסדות הצבאיים השונים באו במשא־ומתן עם
הנוצרים בעיר, . ושילמו בכסף ׳ זהב ׳ דולרים ואבנים
יקרות בעד צרכי־מכולת ורפואה שהביאו אל המחנה .
המחירים בשוק השחור היו גבוהים מאד . המקום המרכזי
בו פרח השוק השחור היה בית־הכסא ׳ כי במקום זה
ההשגחה מצד השוטרים לא היתה חמורה כמו בשאר
המקומות .... היאנובי, שימש עוד ד״מחנה מקום עבודת־כפיה ומעצר
לפושעים בלתי־יהודים. היו בו כמה מאות אסירים
פולנים, אוקראינים ו״גרמנים עממיים״. בשנת 1944
שוב הכניסו הגרמנים קבוצה קטנה של פועלים ובעלי־
מלאכה יהודים, רובם — יהודים שנתפסו בצד ה״אדי״,
ואשר הגרמנים החליפו את משפט־המוות הצפוי להם
במעצר במחנה, כיוון שזקוקים היו לחייטים, סנדלרים,
בורסקאים, חשמלאים, גננים, כובסים וכיו״ב. בשעת
התקפת האויר הסובייטית על לבוב, באפריל 1944, ...... סבלו את פעולת הועד רק בחדשים הראשונים׳ ואח״ב
התפטר הועד. יציאת היהודים מלבוב נמשכה. (לפי
ההסכם בין ברית־המועצות והרפובליקה הפולנית
רשאים היו תושבי לבוב לבחור לעצמם נתינות
סובייטית־אוקראינית או פולנית; לבוב סופחה אל
אוקראינה הסובייטית). בדרך כלל בחרו היהודים
בנתינות פולנית ועזבו את לבוב. הריפטריאציה לפולין
נמשכה מאוקטובר 1944 עד סוף שנת 1945, וכמעט
שרוקנה את לבוב מתושביה היהודים. שארית הפליטה
של לבוב נדדה לערים שונות בפולין (וארשה, לודז,
קראקא ועוד)׳ משם למחנות־העקורים בגרמניה׳
אוסטריה ואיטליה ולבסוף לישראל ולארצווד־אמריקה.... 12) 24 גביות־עדות על תקופת השואה בלבוב
בארכיון "המוסד המדעי היהודי, ייווא", ניו־יורק. ...... *)שמעתיורשמתי א ת השירבהיותי בלבובבתקופת
הכיבושהנאציותאח״ב, בנוסחאותשונות, בפולניתוגם
בגרמנית. השיראינושלם, מפנישלא יכולתילרשוםאת
החרוזיםמידעםשמיעתם. חלקמןהרשימות, והניסח
הגרמני, אבד. שניהבתיםהאחרוניםמתייחסיםלתנאי
החייםבגיטולבובבתקופתהנהלתושלגז׳ימעק. פ.פ. ...... הורכן יהודי לבוב ...... המחנה היאנובי, לבוב - שמח המגדרים ...... ! . אימבר שמואל יעקב. מחלוצי השירה
היהודית בפולין. לפני פרוץ המלחמה חזר מאמריקה
שהיה שם הרבה שנים, והתישב בלבוב. את עטו השנון
וכשרונו הברוך הקדיש להגנה על חייו וכבודו של
הקיבוץ היהודי בפולין. מאמריו ומסותיו שנתפרסמו
בפולנית ("עין בעין", "אצילי הגזע הטהור" ועוד),
זכו לפרסום רב ולסערת תגובות בעתונות הפולנית.
השתתף בקביעות גם ב״היינט״. בשנת 1937 קיבל
בקרק תואר ד״ר על חיבורו על אוסקר וויילד. בשנות
הכיבוש הסובייטי (1941 — 1939) תירגם לאידיש את
שיריו של המשורר האוקראיני־סובייטי פבלו טיצינה.
ביולי 1941, עם כניסת הגרמנים ללבוב, עזב אימבר,
שהיה ידוע בפעילותו האנטי־נאצית, את לבוב ויחד
עם אשתו עבר ליז׳רז׳אני, ע״י זלוצוב, מקום מגורי
חותנו. משם עבר לזלוצוב עיר מולדתו והסתתר תחת
השם וייס. יהודי זלוצוב דאגו למשורר בן־עירם,
העסיקוהו בטיפול בחולים בביה״ח היהודי, שגיסו, ד״ר
הרצ׳אניק היה מנהלו. בימים ההם הרבה אימבר לכתב
ואת יצירותיו היה קורא באזני החולים. בנובמבר
1942 הוצא. יחד עם 3000 מיהודי זלוצוב, לבלז׳ץ
ושם נהרג.... 3 . בודק יעקב . עסקן ציבורי רב־פעלים ,
שהתמיד להמציא עזרה וסעד לידועי עוני וסבל . דמות
אגדית היה ברחוב היהודי בלבוב : בודד כל ימיו
וחי חיי צנעה וצמצום . בזמנו היה פקיד גבוה בשרות־
הדואר במדינה . בשנת 1922 נבחר כחבר הסינט
הפולני מטעם יהודי גליציה . היה חבר מועצת המפלגה
של ציוני גליציה (כלליים) , פעיל במחלקת הסעד
של המועצה . חולה , רעב ומחנה היה נראה כשהוא
משרך את רגליו בסימטאות "הרובע היהודי" בלבוב
באחרית ימיו . גווע ברעב בקיץ 1942 . ...9. גימפל אדולף. מוסיקאי, מנצח תזמורת,
מנהל ובעליו של "תיאטרון גימפל" הנודע, ברחוב
יאגילונסקא בלבוב. תיאטרון עממי יהודי זה גידל
וחינך דור שלם של שחקני־בימה יהודים, והיה מקום
כינוס חביב לחוגים עממיים בלבוב היהודית, אליו נהרו
לשמוע ולראות שיר ומשחק, המשך ישיר של מסורת
גולדפדן ו״הזמרים מברוד". בנו, ברוניסלב גימפל,
נתפרסם כפסנתרן מוכשר. גימפל האב התפרנס כמורה
למוסיקה ב״רובע היהודי" ונתפס במחבואו במבצע־
הדמים האיום באוגוסט 1942 והוצא לבלז׳ץ (כ־50,000
מיהודי לבוב נרצחו אז, נכלאו במחנות־עבודה או
הובלו לכבשני בלז׳ץ). ...... 25. ייגר איגנאצי. בעל בית־דפוס ברחוב
סיקסטוסק ה בלבוב. עסק ן בעל־יזמה ומרץ • פעיל
באגודת הסוחרים ובאיגוד בעלי־המלאכה "יד חרוצים"
בלבוב. נבחר לסיים הפולני (1928) ברשימת ה.,סא־
נאציה" (מפלגת פילסודסקי), כבא־כוח יהודי גליציה.
נאסר, לפי השמועה, ביולי 1941, בכניסת הגרמנים
ללבוב. מאז לא נודע דבר על גורלו. ...עסק במקצוע כעורך־דין. חבריו למקצוע, הפולנים
והאוקראינים, ביקשו לראשונה את קרבתו והשתדלו
לחסות בצלו. אך נסיונותיו הנחילוהו אכזבות קשות.
בראשית שלטון הגרמנים, בסתיו 1941, קיבל על עצמו
את המשימה לארגן ולנהל את מפעל הסעד לנצרכים
בקהילת־לבוב, שהיו בה אז כ־130,000 נפש. באיסוף
הכספים והמצרכים ובחלוקתם בין הנצרכים העסיק
ד״ר לנדר מורים, סופרים, אמנים ואנשי־רוח. בראשית
ינואר 1943 התחילו הנאצים בחיסול גיטו לבוב, הרגו
כמה מחברי ה״מועצה" (ד״ר אברסון, ד״ר קימלמן
ועוד) וצמצמו את הגיטו במחנה שנקרא "יולאג"
("יודען־לאגר"). ד״ר לנדוי ואשתו הצליחו להתחמק
מן הגיטו ולברוח ל״עבר הארי", אולם נתפסו ע״י
סוכני ה״גיסטאפו" והובאו אל כלא הגיטו. למחרת
הוציאה פלוגת שוטרים אוקראינים את ד״ר לנדר
ואשתו מכלא־הגיטו, הובילום דרך הרחובות הראשיים
של העיר, אל ״גבעת החולות״ — קבר־האחים של
אלפים מיהודי לבוב. ...... הסוביטיים, עם קבוצת עסקנים ציונים בלבוב, בחורף ׳
1939. מת בכלא. ...43. קניגסברגלוד. יליד בוסק, משורר, כתב
סוניטות יפות באידיש, תרגם את "פאן תדיאוש" ליידיש
נרצח בידי האוקראינים, לפני שנכנסו הגרמנים לעיר,
בראשית יולי 1941. גוויתו זוהתה בין החללים שהוצאו
לקבורה מבית־החולים שברחוב קאזימירזובסקא בלבוב. ...... ממנהיגי הציונים הכלליים בגליציה. יו״ר ה״מיעצה"
אחרי הרצחו של ד״ר פרנס. נסיונות קשים נתנסה
בקיימו מגע עם השלטונות הנאציים, כנציגם של יהודי
לבוב. אף שהצליח לא אחת להחלץ מן המיצר׳בפקחותו
מרצו וכשרונו, ידע שקצו מתקרב והולך. "חבל אני
שוזר מסביב לצווארי״ — היה אומר מדי פעם, בחזרו
חיוור, נוגה ומעוצבן, מן ה״ראיונות" התכופים אצל
השלטונות הנאציים. בימיו האחרונים עסק בקדחתנות
באיסוף ספרים לספריתו. מת מיתה טבעית "בהסד
אלוהים״: השבץ אחזהו ומת באביב 1942. ...54. שודריך יעקב. משורר־פועל, עבד כפועל־
מומחה בבית־חרושת לכובעים ופרדות בלבוב. פרסם
שירים ליריים וגם פרוזה ביידיש. שיריו פורסמו גם
בהוצאות סוביטיות, בשנת 1940. בחורף 1943 עזב
את הגיטו יחד עם קבוצת צעירים, שהיו מצוידים
במעט נשק קל. הנהג הפולני, שצריך היה להסיעם
במכוניתו ליערות שבסביבת בדודי וקיבל סכום כסף
הגון בעד המשימה הזאת, הביא אותם ישר אל חצר
מטה־ה״גיסטאפו" ברחוב לונצקיגו. לפי השמועה, גילו
שודריך וחבריו התנגדות לנאצים ונהרגו בו במקום. ...... נועה הציונית בגליציה . בהנהגתו של
ד״ר גרשון צ־פר , לאחר הפוגרום של 1918 , נפתחה
הקופה חדשה בחיים הצבוריים־הלאומיים של יהדות
גליציה , שהיתה נתונה קודם , בימי שלטון אוסטריה
ומושלי המחוזות הפולנים , להשפעתה ומרותה של
ברית המתבוללים וחצרות ה״אדמו״רים" . הוקמה רשת
חנוך לאומי , נוסד העתון "חווילה " ומוסדות עזרה
הדדית . ד״ר רינגל היה יחד עם ד״ר ליאין רייך מן
העומדים בראש התנועה הציונית , שהצליחה לכבוש
לה את הלבבות בקרב המוני העם בתקופה שבין
שתי המלחמות . הוא השתתף כנציג יהודי גליציה
במשלחת היהודית שהגישה את עצומותיה לפני
ועידת־־השלום בפריז ובוורסייל׳ ( 1919 ) , אחרי
מלחמת העולם הראשונה . היה ציר הקונגרס הציוני ,
חבר הועד־הפועל ובית־הדין של הקונגרס . בשנת 1922
נבחר לסינט הפולני בעיר מולדתו , סטרי . בכניסת
הסוביטים ללבוב , בספטמבר 1939 , כשנאסרו עסקנים
ציונים בלבוב , עזב ד״ר רינגל את העיר ונסע לווהלין .
לפי השמועה ישב ע״י רובנה ומאז נעלמו עקבותיו . ...50 . שטוקמן משה . מנהל בית־הספר העברי
העממי ברחוב זיגמונטובסקה , בלבוב . היתה לו זכות
יתרה בשדה החינוך העברי בלבוב . בתקופת השלטון
הסוביטי עבד כמורה לאידיש בבית־ספר שאוקראינית
הונהג בו כשפת־הלימודים . בראשית השלטון הגרמני
נעלם , ולא נודע דבר על גורלו . ...... זה ם 1 ־ תולדות הרבנים הגאונים דק״ר, לבוב המעיטיה,
אשר נהגו שם נשיאותם זה את־זה בתור אב״ד מזמן
ראשון עד זטץ אהרון. ...... במצב היהודים לא חל כמעט שום שנוי. היהודים
קבלו מידי המלך פריביליגיה שלא צמצמה במאומה
את זכויותיהם. שנוי בא רק בהרכב האוכלוסיה
היהודית. כידוע, גבר בימי קאזימירז זרם מהגרים
יהודים מגרמניה, שהמלך העניק להם זכות-יתר. גל
הפליטים הגיע גם לבובה. המהגרים החדשים דחפו
לאט־לאט את הישוב הכוזרי־הקראי מעמדתו, במקום
השפה הסלבית השתלטה השפה הגרמנית־האידית,
ומנהגי היהודים האשכנזים נקבעו בראש. ...... בשנת 1578 הגיע הסבסוד בין העיריה והיחידים
בשאלת המסחר היהודי לשיאו, והוסכם לדחות את
הענין לדיון בסיים. אחרי שהעיריה נוכחה שבסיים
צפוי לה כשלון הגיעו לידי פשרה, שתקפה נקבעה
לשמונה שנים ז״א עד 20 בינואר 1589. במבוא
לתעודת״הפשרה נקבע שנדחה זמנית תקפן של כל
התקנות והפריבלגיות, על הקהלה בתוך־העיר לערוך
בכל שנה רשימת יהודים תושבי״קבע ואסור ליהודי
העיר לעשות שותפות עם יהודים מן החוץ לשם
מתן אשרתא לעסקיהם.בזמן שהתנהלה חליפת המכתבים לא נפסקו
הקרבות, אולם חמלניצקי המשיך בנסיינותיו למנוע
את ההסתערות על העיר. לתביעתו שגרה העיריה
משלחת 9 ) שחבריה היו: ראש העיר — צ׳חוביץ,
חבר המועצה — וארלוביץ, הארמני — צחנוביץ,
הרותני — לאבריסיביץ ושתדלן היהודים שמעון 10 ).
אחרי משא־ומתן ממושך, שבו העליבו את השתדלן
שמעון במחנה הקוזקים, באו לידי פשרה, שלפיה
יקבל חמלניצקי זהב, כסף וסחורות בשווי של 546.276
גולדין. היהודים השתתפו לא רק במזומנים, אלא גם
בסחורות יקרות, בקרנות וברכוש חכרות־צדקה וכן ...העירייה הגישה משפטים נגד היהודים שלא עמדו בהתחייבויות שהוטלו עליהם לפי החוזה משנת 1633,
שהוארך עד שנת 1691. המשפטים נמשכו 40 שנה
ועד 1773 לא הביאו שום שינוי במצבם. בשנת 1709
קבעו כי ל"המעמדות והאומות" בעיר תקנה,
שאסרה על התושבים הנוצרים להשכיר דירות
וחנויות ליהודים. התקנה אושרה ע״י אוגוסט 11
ב־11 באפריל 1710 בתוספת, שכל העובר עליה חייב
קנס של 200 — 500 זהובים. היהודים לא נדהמו כלל
והצליחו להשיג מידי מפקד־העיר הקולונל יאספרס
צו־עיכוב לפינוי הבתים. אולם, העירייה השיגה מידי
המלך הוראה, שאסרה על יאספרס להתערב בעניני
העיר. ...לפ י הדו״ח ש ל סטאדיו ן א ל פילרסדור ף השתתפ ו
מטע ם היהודי ם בלבו ב אברה ם מיזם, דו ד הורוביץ 4),
הר ב אברה ם כהן, הר ץ ברנשטיי ן ומאי ר מינץ.
הנסי ך סאפיאה א מספ ר בזכרונותיו, שג ם הבנקא י ...בגלל הסתת פקידים ממשלתיים. בהתנגשויות סבלו
גם יהודים שהיו מתגוררים בכפרים. בשעת הבחירות
אל הפרלמנט, ביוני 1848, הסיתו פקידי הממשלה
את האברים נגד השליאכטא. מתוך חשש שהענינים
לא יגיעו לידי פרעות כמוב־1846, נתבקשו יהודי־לבוב,
כב־1848, להורות לחוכרים ובעלי בתי־מרזח בכפרים
להסביר לאכרים את המצב האמיתי 2־). בכרוז "לאחינו
בני ישראל היושבים בכפרים" 23) הדגישו באידיש
עממית שעד כה רק דעתם של פקידי הממשלה היתה
הקיסר יר״ה והם שקיפחו את התושבים יתמכו בקיומו
נשמעת ע״י הקיסר יר״ה יהם שקיפחו את התושבים
ותמכו בקיומו של שעבוד־האכרים. לקראת הבחירות
אל הפרלמנט יש צורך בליכוד ושלום בין כל חוגי
התושבים. "האדונים" (שליאכטא) בטלו את הצמיתות
של עובדי־האדמה ועשו שלום גם עם היהודים והבטיחו
לתמוך בדרישותיהם "להקל מעלינו עול הגלות ולהרשות
לנו גם פרנסות אחרות". לכן "תלויה כל גאולתנו
בשלום". אל יאמינו יהודי הכפרים ב״דברי־כזב של
מחרחרי־ריב, ואדרבא, מן הראוי והאפשר לעשות
שלום בין איש לרעהו. ובפרט אתם, יושבי־כפרים,
דבריכם נשמעים בין החקלאים ולכן עליכם לראות
שיהיה שלום בין הערלים ובין האדונים ולהסביר
לערלים שאין שום כוונה נגד הקיסר ירוכדהודו אלא
כל השאיפה שלום. הרי אמת הוא הדבר שהפריצים
הציעו כידוע לכל העולם שהם רוצים לבטל את
הצמיתות (פאנש ...... דורות רבים של פאר והדר היתה לבוב המעטירה
"עיר ואם בישראל", על מאת־אלף תושביה היהודים,
רבניה, גאוניה, חסידיה ו״מתנגדיה". הנאורים והמת־
קדמים, המוני־העם הפשוטים ואנשי המלאכה והמסחר,
שהיו מסורים ליהדות ולעם, לתורתו ולארצו — כולם
עמלו קשה לביתם ולמעמדם הכלכלי ובכל זאת ראו
חובה לעצמם לעסוק במעשי צדקה וחסד, עזרה לזולת,
ע״י החברות שפעלו ליד בתי-הכנסת בעיר. ...... ג. "קובע עתים לתורה". בעידודו של הגאון ר׳ יוסף שאול נתנזון קנו בעלי־בתים חשובים מגרש ברחוב שפיטאלנא, פנת קאזימירזובסקא, לשם הקמת ביכנ״ס במקום. מחוסר כסף מכרו 2 חנויות בקצה הבית, לצד הרחוב. הבנין המפואר הכיל 2 קומות: קומה א׳ — בית־כנסת גדול ויפה; קומה ב׳ — בית־מדרש, סוכה נאה ודירה לשמש. "דבר מיוחד היה בביכ״ג זה, שלא היה נהוג בשום ביכ״נ בלביב: ארון־הקודש לא עמד בצד מזרח, אלא בצד דרימית־מזרחית, כי האדריכל שבנה את ביה״כ מצא במדידתו שארץ־ישראל היא בפאת דרומית־מזרחית. הדבר היה בימי הגאון ך׳ יוסף שאול נתנזון, והפולמוס היה גדול וכבר... מאורע אחד גרם למחלוקת בין בר״ש לבין ראשי
קהלת לבוב: ב~1890 כתב איפרטה בשם "שמשון
הגבור". הוא ביקר בהצגת האופרטה ולדרישת הקהל
הנלהב עלה על הבמה, אף החוה קידת תודה למריעים
לכבודו. על חטאו זה קנסוהו גבאי ביהכ״ג והעבירוהו
מן התיבה למשך ארבעה שבועות. החזן לא יכול
לשאת חרפתו, עזב את עירו והלך לאמריקה. עם עזבו
את לבוב נשאר שם חלל ריק בחזנות. שום חזן לא
נתקבלה תפלתו בקהל. לבסוף באה משלחת מיוחדת
לניו־יורק לפייסו ולהשיבו ללבוב. מאז כיהן שוב בעיר
מולדתו עד מותו. הוא האריך ימים עד שמונים ואחת,
וראה עולמו בחייו. הוא נפטר בעמדו לפני התיבה
ביום האחרון של פסח, שהיה יומו האחרון בחיים.
בתפלת מוסף עבר לשיר "ומפני חטאינו" בחרדת־
קודש, ובהגיעו לפסוק "אבינו מלכנו, גלה" צנח מלא
קומתו ארצה, ונשמתו יצאה בטהרה ומת מיתת־נשיקה
בעמדו על משמרתו. ...... בילים היה ה״פנתיאוך היהודי. כאן מצאו
את מנוחתם כבוד והובאו לקבר ישראל רבנים, ראשי־
ישיבות ופרנסי הקהילות, גדולי ישראל ורבנים פרנסים
משאר קהילות שנפטרו בלבוב. על דרך זו נהגו יהודי
לבוב עד יום סגירתו של בית־העלמין הישן, ולפיכך
נתרכזו מצבות של תקופות שונות במקום אחד: על
יד מצבותיהם של נחמן בן יצחק ואשתו רייזה ("די
גילדענערויזה"), מרדכי בן יצחק, פרנסי־הקהלה
במאה הי״ז, עומדות מצבות של פרנסי־הקהל ה מהמא ה
הי״ט׳ ע״י קברו של הרב יהושע פאלק מהמאה הי״ז׳
נטמן הרב ר׳ חיים כהן רפפורט מהמאה הי״ח. קבר הרב
ר׳ יעקב אורנשטיין מהמאה הי״ט נמצא ע״י קברו של
הרב אברהם כהן. ע״י הקבוצה הזאת נמצא קברם של
האחים הקדושים רייצס, שמסרו נפשם על קידוש־
השם בשנת 1728. הצפיפות במקום היתה גדולה מאד,
ברבות הימים נמצא בית־הקבמת כמעט במרכז העיר.... יעק ב קיקני ש מגז ע יונ ה הנבי א אב״ ד ורי ש מתיבת א
דפד . לבו ב או י נ א כ י אבדנ ו אביד ת צדי ק אש ר עש ה
משפ ט וצדק ה בישרא ל והרבי ץ תור ה בישרא ל והעמי ד
תלמידי ם רבי ם וו י להא י שופר א דבל י בארע א בזכו ת
ז ה תנצב״ ה... בין חוקי ה״גנרל־גוברנמנט" היה חוק "עב־דת־
הכפי ה של היהודים" שחייב כל יהודי ויהודיה מגיל
14 עד 60 שנה לעבוד בשביל הגרמנים. אחרי סיפוח
גליציה חל החוק גם על יהודי לבוב. הגרמנים יסדו
בעיר משרד־עבודה, ובו מחלקה מיו־חדת לעבודת־
יהודים ("יודען־אייגזאץ"). המשרד לעבודת היהודים
שכן תחילה בבית־הספר אשר ברחוב זמקניטה,
(בסמטה צדדית על־יד רחוב גרודצקא) ואח״כ הועבר
לבית־הספד ע״ש מיקדלי ריי אשר בככר־המיסיון.
בראש המשרד עמד הגרמני היינץ וובר׳ איש אכזר מאד׳
חסר־תרבות והשכלה. פקידי המשרד היו יהידים,
שלאחדים מהם יצא שם רע בציבור היהודי בגלל
התרפסותם לגרמנים ורוע מעשיהם לאחיהם. ...... י'-) את המעשה מעלים בזכרונותיהם שלשה מחברים
משרידי לביב: פרבר, ע׳ 24; שאיאויטש, ע׳ 44;
בורויץ, אוניברסיטה של בדירים, ע׳ 58.מקושט א הי ו מחזיקי ם סוכנויו ת בלבו ב
כשהי ה בלבו ב ב־ 30 בספטמב ר 1387
- dateTextOriginal:
- ב־30 בספטמבר 1387
כלב , שב א ללבו ב בשנ ת 1442 , הקי ם פ ה סניף
- year:
- 1442
- purpose:
- established a branch
פליטי ם שנמלט ו מגרמניה
The passage describes refugees fleeing Germany and increasing Lviv's Jewish population; the claim is represented through the destination context.
- subject:
- Jewish refugees
מועצ ת העי ר
The passage does not explicitly state that this generic city council is Lviv's council.
להעבי ר א ת סחורותיה ם בל י שו ם תשלום־מכס
- role:
- agent of Joseph Nasi
פנ ה המל ך זיגמונ ט 111 ב־ 4 בדצמב ר
- context:
- recommended compromise with Jews
שקנ ה בלבו ב בי ת והתגור ר ב ו בשנו ת הארבעי ם ש ל המא ה
The quoted span omits the final century marker because the passage continues with a separate token.
- dateText:
- בשנות הארבעים של המאה הי״ז
סיטונא י יהוד י מאיטלי ה אברה ם שקאטווילניק . מכיו ן
- origin:
- Italy
בלבו ב ידו ע השתדל ו מרדכ י ב ן ישרא ל שעס ק במקצו ע זה
- occupation:
- broker
קהיל ת חוץ־לעי ר
The passage names an extramural community in the surrounding context of Lviv.
הגיע ו לעירי ת לבו ב מא ת הארכיהגמו ן מלוצ ק — מיקולא י פראז׳מובסקי , הוויביד ה מסנדומי ר — יא ן זאמויסקי
מועצ ת העי ר
The city is implied by the surrounding passage but not repeated in this exact phrase.
מועצת ־ העיריה , שמות ר לסחו ר בעי ר
The city is identified by surrounding context but not directly adjacent to the council name.
רופ א החצ ר ש ל יא ן סוביסקי
- role:
- court physician
נבח ר לרב־הקהל ה בלבו ב והגליל
- role:
- community rabbi
בלבו ב נתמנ ה ה״פיזיקוס " היהוד י שלמ ה בנימי ן פרשל
- role:
- Jewish physician
דיר ה בלבו ב ל א בבי ת יהוד י אל א ברוב ע הנוצרי
- context:
- residence in the Christian quarter
הקהל ה היהודי ת
Location is inferred from surrounding discussion of Lviv.
יוהא ן זליגמן , פאו ל
The passage groups several Lviv Jews as having received transfer permits, without detailing each individual’s residence.
- permission:
- permission to move outside the Jewish quarter
צדו ק היר ש גולדברג , יהודי ם מלבו ב כב ר
The passage groups several Lviv Jews as having received transfer permits, without detailing each individual’s residence.
- permission:
- permission to move outside the Jewish quarter
שהי ה זמ ן ממוש ך בלבו ב בשנ ת 1823
- date:
- 1823
- duration:
- ממושך
בלבו ב בשנו ת 1816 ע ד 1819 כמור ה לשונות , מתמטיק ה והיסטוריה
- occupation:
- teacher
נול ד בלבו ב ב־ 7 במא י 1790
- date:
- 1790-05-07
נתמנ ה אברה ם כה ן ע״ י השלטונו ת לרב ־ המחו ז לבו ב
- role:
- district rabbi
יהוש ע מאי ר גולדבאוס
OCR may affect the surname.
- role:
- municipal council member
אליש ע מנדרוחוביץ
OCR may affect the surname.
- role:
- municipal council member
הר ב כה ן יעזו ב א ת לבו ב
The text records a demand that he leave Lviv, not necessarily that he lived there.
לעזו ב א ת לבו ב
The passage says Cohen’s wife urged him to leave Lviv, implying he was living there.
מבי ן הראשוני ם שהורש ו לגו ר ברוב ע הלא ־ יהוד י הי ו מאי ר ירחמיא ל מיזם
- context:
- outside the Jewish quarter
חז ר ללבוב
Returning to Lviv does not establish the duration of residence.
בויכו ח בלבו ב השתת ף מצ ד היהודי ם מאי ר מינץ
- activity:
- debate
בשנ ת 1870 השתק ע בלבו ב ד״ ר ברנהר ד גולדמן
- year:
- 1870
- meaning:
- settled in
ב־ 15 בפברוא ר 1882 כינ ס בלבו ב
- date:
- 1882-02-15
ובתמיכ ת הקהל ה בית־ספ ר ללימו ד
The passage context identifies the school but does not explicitly state its location in this sentence.
מיסד ר "בנ י ברית " שסביפ ו בלבו ב
The OCR word before Lviv is unclear.
ובא ו בשנ ת 1765 דר ך לבו ב לגליצי ה
The OCR indicates arrival via Lviv toward Galicia.
בק ש רשיון־העבר ה ללבוב
- action:
- requested transfer license
בספטמב ר 1798 ב א ללבוב
- dateText:
- September 1798
הי ה מור ה בבית־הספ ר היהוד י
- role:
- teacher at a Jewish school
מורה־ד ת בגמנסי ה הגרמני ת בלבוב
- role:
- religious teacher at the German gymnasium
יעק ב בלב ן הי ה סיטונאי־מש י ידו ע בלבוב .
The text explicitly associates him with Lviv but does not clearly state residence.
בשנ ת 1919 נבח ר כסג ן ראש־העי ר ועמ ד בתפקיד ו ע ד 1927
- role:
- deputy mayor
- from:
- 1919
- to:
- 1927
הרבי ץ תור ה בעי ר ארבעי ם ושתי ם שנ ה
- role:
- Torah teacher
- duration:
- forty-two years
חז ר ללבו ב בתו ר ריש ־ מתיבתא
- role:
- yeshiva head
- sequence:
- later
תפ ש ישיבו ת בכמ ה קהלו ת וביחו ד בלבוב
- role:
- yeshiva head
ואחר י כ ן רי ש מתיבת א בלבוב
- role:
- yeshiva head
- sequence:
- later
שני ם כראש־ישיב ה ומורה־צד ק בלבוב
- duration_years:
- 23
נתקב ל לאב״ ד ור״ מ בלבוב
- role:
- chief rabbi and rosh yeshiva
שימ ש ברבנו ת בלבו ב בתוך־העי ר ( 1654 — 1669 )
- district:
- within the city
- years:
- 1654-1669
נתמנ ה כממל א מקומ ו ברבנו ת לבו ב חוץ־לחומה
- district:
- outside the city walls
1702 — 1712 אב״ ד ומר״ צ בלבו ב והגלי ל
- role:
- rabbi and religious judge
- period:
- 1702–1712
הי ה רי ש מתיבת א בלבוב
- role:
- yeshiva head
אח״ כ ראש־בית־די ן בלבוב
- role:
- head of rabbinical court
מש ם חז ר ללבו ב ומיל א מקו ם אבי ו שב ע שני ם
- context:
- filled his father's position for seven years
נקר א למשר ת אב״ ד בלבו ב והגלי ל
- role:
- chief rabbi
שימ ש בלבו ב כממל א מקום־ר ב
Serving as acting rabbi in Lviv does not necessarily establish residence.
בית־הכנס ת "קלוי ז חדשים " שבנ ה חסי ד אחד , יעק ב גלנצר , בלבוב
כשב א ללבו ב כמועמ ד למשר ת מטי ף
- role:
- candidate preacher
בעי ר נשא ר ד״ ר לוין
The passage says he remained in the city, whose identity is inferred from context.
ר ׳ אריה־לי ב ברוידא , רב ה ש ל לבוב
The passage identifies him as rabbi of Lviv, not explicitly as a resident.
בנ ו בצד ו קלוי ז מרווח
The city is established by the surrounding passage rather than this short quote alone.
נפט ר בלבו ב בחוד ש אד ר תרפ״ד
- month:
- Adar
- year:
- 5684
בשנ ת 1938 השתק ע בלבו ב חתנ ו ש ל האדמו״ ר מהוסיאטין , ר ׳ נחו ם מוניא
- date:
- 1938
ב א ללבו ב כפליט־מלחמ ה
The location is contextual rather than stated directly for the institution.
מבק ר תכופו ת בלבו ב
The passage explicitly describes frequent visits, not residence; LIVED_AT is used here only because no visit predicate is available.
לעזו ב א ת לבוב
The text states that Arter left Lviv, implying residence or employment there.
הש״ ץ יוס ף חיו ת נהר ג בשע ה שעמ ד בתפילה
- year:
- 1664
- context:
- clash between Jews and Ruthenians
1844 — 1860 כיה ן פיצ׳ י בחזנו ת בלבוב
- role:
- cantor
- dateStart:
- 1844
- dateEnd:
- 1860
משפח ת הכהני ם בא ה ללבו ב עו ד במא ה הי״ ז
- dateText:
- 17th century
פעל ו ועבד ו בבתי־הדפו ס שבלבוב
- role:
- typesetter
סוחיסטא ב נפט ר בלבו ב בגי ל שמונים , בעונ י ובמצוק ה קש ה מאד .
- age:
- eighty
- condition:
- poverty and severe hardship
ונהר ג במית ה חמור ה וקש ה ביד י הפוחזי ם
- dateTextOriginal:
- ח׳ אייר תכ״ד
ונהר ג ביד י אריר ה
The OCR wording is corrupted, but the surrounding memorial text states martyrdom.
- dateTextOriginal:
- ח ׳ איי ר תכ״ ד
ונהר ג במית ה חמור ה וקש ה
- dateTextOriginal:
- ח ׳ איי ר תכ״ ד
רבי ם מה ם השתקע ו בלבוב
- period:
- September 1939–early 1940
- group:
- Jewish refugees
היהודים , דר י הרחובו ת
The passage identifies Jewish residents of city streets but does not explicitly name the city in this sentence.
בי ן החללי ם היו : הסופ ר היהודי־פולנ י לודוי ג ראט ה
- status:
- listed among victims
הרופ א ד״ ר טפ ט
The passage lists him among victims, but the exact circumstances are unclear.
- status:
- listed among victims
ד״ ר טוני ס מנה ל מחלקת־העזר ה ליהודי־המחנו ת
- status:
- listed among victims
א ת מקומ ו מל א הגנר ל יורגנ ס סטרו ם
The passage indicates succession but does not explicitly state that Stroop moved to Lviv.
- context:
- replaced Katzmann
והגנר ל קאצמא ן (עיי ן פר ק 1 )
- context:
- population estimate source
ישרא ל וינל ז ספר ו כ י נתפ ס בשע ת האקצי ה נג ד הזקני ם
The text explicitly says he was captured and taken to execution, but the schema lacks a direct execution predicate.
- reported:
- true
- context:
- Aktion against elderly people
חז ר קאצמא ן ללבו ב
The text supports Katzmann’s return to Lviv, not residence.
והמערבי ת (בריגד ה "אוסט " ובריגד ה "ווסט")
- activity:
- external labor
והמערבי ת (בריגד ה "אוסט " ובריגד ה "ווסט")
- activity:
- external labor
החיי ם בגיט ו לבו ב בתקופ ת הנהלת ו ש ל גז׳ימעק
The text refers to the Lviv Ghetto but does not explicitly state a geographic relation.
בבית־חרוש ת גרמנ י לציו ד מלחמת י בלבוב
- role:
- worker at a German war-equipment factory
עב ד במחלק ת העזר ה הרפואי ת שע ל י ד "המועצה "
- department:
- medical aid department
שימ ש קריי ן ביידי ש ברדי ו לבוב
- role:
- Yiddish radio announcer
עז ב א ת עיר ו והל ך לאמריקה
The passage identifies the city as Lviv elsewhere in the same passage.
Karaites settled in Lviv alongside Jews, and their synagogue was located there.
Lviv is identified on a Catalan map as a trade-route junction to eastern lands.
A fire occurred in Lviv in 1350, after which the city was rebuilt.
Three Lviv Jews formed a partnership supplying Lviv with pepper valued at 150 grzywnas.
Jagiełło was in Lviv on 30 September 1387.
King Casimir Jagiellonczyk leased Lviv customs to Notke for two years in 1452.
Kaleb, a Jewish merchant from Kafa, established a branch in Lviv in 1442.
A devastating fire burned Jewish homes and damaged adjacent parts of the city.
Turkish forces reached the city in autumn 1498 but failed to conquer it.
Lviv Jews suffered from crusaders passing through Ruthenia between 1498 and 1500.
Refugees fleeing Germany increased Lviv’s Jewish population.
A king, not identified in the immediate passage, issued a regulation restricting Lviv Jews' trade, retail sales, and storage.
Lviv municipality signed an agreement granting suburban Jews the city's Jewish trade rights.
The city reached a compromise with Jewish merchants after prolonged commercial and legal disputes.
A fire in Lviv burned documents recording Jewish privileges.
A devastating fire destroyed nearly all houses in the Jewish quarter and neighboring areas.
A Lviv citizen accused Moses of espionage, leading to his arrest in 1502.
Moses died in prison after being arrested in Lviv.
Major fires occurred in 1527 and 1571, after which the inner community developed.
Christian artisans in Lviv were organized in 25 guilds by the mid-fifteenth century; no exact year is supported.
Yaakov and others were released after Isaac son of Mordechai pledged household items.
The king spent the entire winter in Lviv in 1578.
Isaac ben Nahman and his sons founded a new synagogue in Lviv.
Archbishop Sulikowski brought the first Jesuits to Lviv on September 1, 1591.
The commission arrived in Lviv, inspected properties, and held a secret session.
A city councilor announced that the municipality had concluded a contract with Jews.
The third contract, extending the 1592 compromise, was signed on the same day.
Lviv reached a compromise with Jews and signed a ten-year commercial agreement in 1629.
Samuel Tshlbi resided in Lviv from 1621 to 1635.
A Jewish tailors’ guild existed in 1627 and was headed by Simeon.
A 13-member Jewish orchestra in Lviv performed at Jewish weddings in the early seventeenth century.
The king granted them court-servant status and broad trading privileges.
Rabbi Israel died in 1616, two years after his son-in-law’s death.
Officer Albert Ositsky killed Aaron Kamkhen on a Sabbath in 1600.
Jewish residents guarded walls and participated in defending Lviv against the Tatars.
Khmelnytskyi’s army, reinforced by Tatars, besieged Lviv in September 1648.
Khmelnytsky advanced westward in April 1648, and Jewish refugees reached Lviv before the siege.
The king ordered extension of the agreement after municipal refusal.
Khmelnytsky demanded Jewish surrender and threatened to attack Lviv.
Russian forces approached Lviv, and negotiations followed over a proposed truce.
Prince Rakoczi of Transylvania attacked Lviv and received ransom.
Potocki sent two cavalry companies after Jewish leaders requested military assistance.
Students attempted to attack homeless Jews; civilian guards intervened and arrested the attackers.
Riots and attacks in Lviv prompted royal orders and an investigation.
The Lutsk starosta and his men attacked Lviv residents and were partly captured.
Nahum Ha-Kohen returned to Lviv and resumed Jewish observance.
The governor permitted Jews to settle on the outskirts of the city palace.
Turkish forces attacked Lviv from 23 to 28 September 1672.
Residents, including Jews, were mobilized to defend Lviv with Christians.
Jan Sobieski died in Lviv on 10 November 1673.
A fire destroyed the city's warehouses and Jewish Street.
Moshe Yechiel Sashtil died in Lviv in 1718.
The Lviv community selected Chaim ben Leizerl as rabbi in 1720.
Yan Filipovich converted to Christianity in Lviv, then later returned to Judaism.
Rabbi Chaim son of Elazar and Yehoshua were burned at the stake in May 1728; the exact day is unclear.
August III ordered officials to investigate the city’s decline and repair damaged buildings and streets.
Frank’s emissary arrived in Lviv and began promoting Frankism.
Frank arrived in Lviv in December 1755 and was welcomed by supporters.
The merchants association was established in Lviv in 1767.
Lviv was occupied without resistance in September 1772 and transferred to Austrian command.
Lviv Jews swore allegiance before a Catholic cathedral on 4 October 1773.
Shlomo Benjamin Pershal was appointed Lviv's Jewish physician.
Lviv community leaders petitioned to preserve distilleries for Jews who depended on them.
Christian merchants' representatives submitted a petition to restrict Jewish commercial rights in Lviv.
The community secured a three-year postponement of the relocation date.
The passage records 11,765 Jewish residents in Lviv in 1792.
The passage records 11,966 Jewish residents in Lviv in 1795.
The passage records 13,302 Jewish residents in Lviv in 1800.
The passage records 13,297 Jewish residents in Lviv in 1803.
Barak Yoslevitz stayed in Lviv in September 1796.
Yoslevitz proposed an Austrian Jewish brigade of 6,000–8,000 soldiers against France.
A special course for training suitable teachers was established in Lviv under government supervision.
Nathan Gontzenhausen was appointed director of the elementary school after Morgentau's resignation.
Forty-one schools were established in Galicia by 1788, including two in Lviv.
Four schools and a girls’ school operated in Lviv in 1790.
Two additional girls’ schools were added in Lviv in 1793.
Pinhas Eliyahu Horowitz was born in Lviv.
Rabbi Tzvi Ornstein imposed a ban against proponents of the Haskalah in Lviv.
Russian forces temporarily occupied Lviv in 1809.
Polish forces under Prince Poniatowski entered Lviv in 1809.
Individuals and young people arrived in Lviv from newly incorporated territories seeking better opportunities.
Russian forces entered Lviv and remained there until December 1809.
An Austrian army brigade entered Lviv on 15 June 1809.
Johann Seligman, Paul Mendelssohn, and Tzadok Hirsch Goldberg were cited as precedents.
Funds were collected for Jews in or emigrating to the Land of Israel.
Prince Metternich stayed in Lviv for an extended period in 1823 because of sudden illness.
Jewish merchants of Lviv submitted a petition opposing proposed changes to Jewish clothing.
Isaac Erter taught languages, mathematics, and history in Lviv from 1816 to 1819.
Solomon Brick was born in Lviv on 7 May 1790.
Meir Letris lived in Lviv from 1826 through 1836.
A funeral lament titled Pilgei Mayim was written and published in Lviv in 1827.
In 1820, Lviv intellectuals began preparing proposals to improve Jewish education and conditions.
An earthquake occurred in Lviv in November 1829.
Typhus and cholera caused many casualties among Lviv residents.
Special hospitals were established for Christians and Jews during the epidemic.
Residents, including Jews, demonstrated against a special food-import tax.
A governor expressed support for abolishing restrictions on foreign Jews entering Lviv.
A Jewish children’s home opened in Lviv and admitted 170 children.
Authorities appointed Abraham Cohen as district rabbi and Jewish population registrar in Lviv.
Lviv Jewish community sent its first petition on 22 August 1847.
Nahman Yitzhak Fishman published a poetry volume in Lviv in 1827.
Moshe-Hirsch Anser was born in Lviv in 1804.
Moshe-Hirsch Anser died in Lviv in 1871.
Isaac Judah son of Abraham published a multilingual pamphlet for Galicia’s Jewish residents.
Representatives formed a committee to organize the national guard in Lviv.
Jewish candidates were elected to Lviv's municipal council in October 1848.
Stadion secretly left Lviv on 4 June 1848.
An anonymous leaflet circulated in Lviv on June 19, 1848, arguing against immediate Jewish emancipation.
Edward Morgenbeser died in Lviv after being brought from Krakow.
Zalewski arrived in Lviv on 25 October 1848 after staying in Krakow.
The Watchmakers Association petitioned the Ministry of Commerce to restrict licenses for Jews.
Yosef Tom and Markus Dobs established the first steam mills in Galicia in Lviv.
Josef Kilisher initiated establishment of the mortgage bank in Lviv in 1867.
A committee was appointed by the district minister in 1841.
Abraham Moses and Samuel Cohen were added to the Lviv community committee in 1854.
Jacob-Isaac Jutesh was born in Lviv on 30 April 1816.
The Lviv community chose Yosef-Shaul Nathanson as rabbi.
Shimon Schwabacher was selected as preacher at the Enlightened synagogue.
Eliezer Igl became a religious teacher and lecturer at Lviv institutions.
Ephraim Israel Blicher was appointed a university lecturer in 1850.
Ephraim Israel Blicher left Lviv in 1856 after failing to become a preacher.
Michael Wolf died in Lviv in 1890.
A cholera epidemic severely affected Lviv’s Jewish population in summer 1855.
The commissioner ruled that the Jewish community must bear expenses for establishing the cemetery.
Mark Dobs was elected as Lviv’s Jewish deputy to the first Galician Sejm.
Jewish representatives left the city council after Polish-majority opposition to their position.
Philip Mansch was born in Lviv on 17 March 1838.
The council adopted the regulation on 9 October 1865.
Blacardi submitted a report concerning Lviv’s regulation on 28 September 1866.
The Lviv stock exchange opened on 1 January 1867.
Herman Frankel was elected in Lviv as a Shomer Israel candidate.
Bernhard Goldman settled in Lviv in 1870 after participating in the 1863 Polish uprising.
Bernhard Goldman settled in Lviv in 1870.
Rabbis assembled in Lviv to oppose implementing a rabbinical seminary.
Rabbis from Galicia and Bukovina assembled in Lviv on 15 February 1882.
An educational room opened in Lviv in March 1885 and enrolled 381 students.
Agudat Achim convened a meeting in Lviv on 16 March 1890 about Jewish education and economic conditions.
Tens of thousands of Jewish refugees from Russia passed through Lviv en route to America.
Hanoch Lanaar was established in 1899 through Meir Munk’s initiative and community support.
A 100-member committee was established to assist Jewish refugees in Lviv.
A general delegation of Lviv residents met Military Governor Bobrinsky on 3 September 1914.
Five Jewish representatives were invited to meet the military commander in Lviv on 11 September 1914.
Rabbi Broida and Dr. Hoysner were received by Bobrinsky on 23 September 1914.
The Russians deported named community and civic figures to Russia.
Russian forces fled Lviv in May 1915 after defeat at Gorlice.
Austrian armies entered the city on 22 June 1915.
The Aid Committee reorganized after the liberation.
The daily Tagblatt resumed publication after wartime disruption.
The communal council dismissed Meir ben Gedalia from the court, forcing him to leave the city.
Jewish residents actively participated in Lviv's organized defense during Tatar invasions.
The municipality of Lviv underwent an organizational reform on 18 October 1786.
A bulletin was printed in Lviv and sent by order of the authorities to communities.
Pinhas Elijah was born in Lviv.
Meir and Yente came from Vilna through Lviv toward Galicia in 1765.
The University of Lviv was founded in 1784.
Emperor Francis I reopened the University of Lviv in August 1817.
Israel ben Yehuda-Lib came to Lviv in September 1798.
Rumors circulated in Lviv in September 1845 that the revolt would soon begin.
Teofil Wiśniowski and Józef Kapuściński were hanged in Lviv.
Dr. Schleicher returned to Lviv in August 1916.
Yitzhak Shmelkes was born in Lviv in 1827.
Yehoshua Wolk married the daughter of Yisrael Parnas in Lviv.
Shlomo Zalman died in Lviv on 23 Tevet 572.
Joseph Jacob Abraham served as head of the yeshiva and religious decisor in Lviv for twenty-three years.
Abraham Halevi served as a rabbi in Lviv after Elijah Kalmankush.
Yehuda Yudil became the successor rabbi outside Lviv's walls after the Turei Zahav's death.
David of Lida died in Lviv on 17 Cheshvan 5457; the Gregorian date is uncertain.
Zvi Landa served as Lviv's leading rabbinical judge in 1722.
Chaim Cohen Rapoport was appointed chief rabbi of Lviv and its district in 1741.
Shlomo ben Moshe was appointed as Chaim Cohen Rapoport’s replacement in Lviv.
Yosef Shaul Nathanson became head of the rabbinical court in Lviv in 1857.
Zvi Hirsh Ornstein succeeded Yosef Shaul Nathanson as head of Lviv’s rabbinical court in 1888.
Rabbi Tzvi-Hirsh Rosanes imposed a ban on Hasidim in Lviv in 1792.
Authorities approved Abraham Cohen as chief rabbi of Lviv.
Simon Schwabacher was appointed preacher in 1857.
Bernard Lowenstein won the Lviv preacher election by a large majority in 1862.
Opponents petitioned the emperor or parliament to remove Abraham Cohen from office after the 1848 Vienna revolution.
Michael Wolf temporarily served as preacher at the Temple of the Enlightened before permanent appointment.
Kolisher and Joshua Yolam replaced earlier wardens at the Temple in 1850.
Five named individuals were appointed as wardens at the Temple in 1852.
Bernard Sternberg, David Diamond, Hillel Lechner, and Motel Bruin served as Temple wardens in 1858.
Lviv was liberated from the occupying force on 22 June 1915.
Dr. Gutman returned to Lviv on 28 June 1915 and resumed his position.
Rabbi Dr. Caro’s coffin was transferred from Vienna to Lviv and buried before the war ended.
The first Nazi army units entered Lviv on June 30, 1941.
Ukrainians rioted against Jews the day after Nazi forces entered Lviv.
Turei Zahav Synagogue was built in 1582.
Agudat Binyamin Synagogue was founded in 1904.
The New Kloiz was built beside the synagogue and inaugurated by Yehoshua of Belz.
Rabbi Israel Halperin died in Lviv in Adar 5684.
Tradition attributes the kloyz’s founding to the Magid of Stepin during a Lviv visit.
Rabbi Israel visited Lviv in 1923 after World War I while traveling to Chortkiv.
Husiatyn Hasidim founded the kloyz in Lviv in 1910.
Komarno Hasidim founded a kloyz in Lviv in 1913.
The Komarno rebbe came to Lviv in 1914 and was enthusiastically received.
Abraham Jacob of Bayen arrived in Lviv as a war refugee and settled there in 1917.
Bayen Hasidim founded a kloyz beside the Bayen rebbe’s residence.
Hanokh Ashkenazi initiated a council opposing the black market after the war and pogroms.
A great fire occurred in 1352.
The Temple of the Enlightened was established in Lviv in 1848.
The Outside the City Synagogue in Lviv was established in 1652.
An unnamed grandson of Yehoshua Reitzes was burned in Lviv on a Sabbath in 1728.
Lviv Enlightenment supporters established the new temple in the year 5600.
Religious opposition harmed Arter’s livelihood, forcing him to leave Lviv.
Joseph Hayot was reportedly killed while praying during a 1664 clash in Lviv.
Zeidel served in Lviv for seven years before traveling to Rovno and America.
Baruch Kinstler died in Lviv after living there for several years.
David Katzman served as a cantor in Lviv until 1926.
Jacob Kosovitzky came to Lviv in 1926, replacing David Katzman.
Joseph Aidelzon served at Galed Synagogue in Lviv from 1930 to 1935.
Abers served as cantor in Lviv from 1844 to 1860.
The Frans family moved to Lviv after leaving Podolia.
The Bick family moved from Podolia to the state capital after peasant unrest.
Emperor Franz Joseph visited Lviv in 1892.
Austria established a Hebrew book review office in Lviv in 1782.
Aaron Cohen requested permission in 1815 to establish a Hebrew printing press in Lviv; he later received a license but did not establish the press.
Vienna authorities authorized Aaron Cohen to establish a Hebrew press in Lviv in 1816, but he did not use the license or establish the press.
Sokhistav died in Lviv at age eighty, in poverty and severe hardship.
Caro was selected as a preacher at the Enlightened Hall in Lviv.
Blaban received a doctorate in philosophy from the University of Lviv.
Levin conducted initial research on Jewish history in Lviv from 1902 to 1906.
Balaban joined the first Zionist student group in Lviv under named spiritual leaders.
Menachem son of Yitzhak was reportedly murdered in Lviv on 8 Iyar 5424.
Eliezer son of Ashar was reportedly murdered near Lviv on 8 Iyar 5424.
Shimshon Harav was reportedly murdered near Lviv on 8 Iyar.
Yitzhak son of Shmuel was reportedly murdered in Lviv on 8 Iyar 5424.
Mashka son of Chaim was reportedly murdered near Lviv on 8 Iyar 5424.
Mordecai was killed in Lviv on 8 Iyar 5424.
David son of Isaac Nahmish was murdered outside Lviv on 8 Iyar 5424.
Stepan Bandera arrived in Lviv after German forces entered the city.
German aircraft bombed Lviv before dawn on 22 June 1941.
Many Jews fled western Poland and settled in Lviv during September 1939.
Several Lviv residents were killed before Russian forces withdrew.
German soldiers and Ukrainian nationalists attacked, detained, and abused Jews in Lviv.
Thousands of Jews were seized and taken to prisons and the Gestapo.
Dr. Levin appealed to Metropolitan Sheptytsky to influence Ukrainians to stop attacking Jews.
An official report described Ukrainian actions and mass shootings of Jews after the Soviet withdrawal.
German authorities systematically burned synagogues in Lviv.
Jewish residents were ordered to vacate apartments with little notice.
The scheduled ghetto closure date passed without an incident.
The Germans announced the establishment of a Jewish ghetto in Lviv in October 1941.
Thousands left Lviv secretly despite German prohibition.
Many people were transferred from Lviv to Eastern Galicia or interior Russia in 1940–1941.
The deportation campaign reached Lviv in March 1942.
A sudden Aktion against Lviv Jews lasted twelve hours and occurred on either 24 June or 8 July 1942, not across the full interval between those dates.
German and Ukrainian forces conducted a systematic large-scale Aktion in Lviv.
German forces hanged Jewish victims, including named community figures.
Katzmann left Lviv at the beginning of 1943.
Jewish Council institutions in Lviv were liquidated at the end of January 1943.
A youth group organized by Goldberg joined a partisan group near Lviv; Goldberg was later sent to organize the revolt and was captured and killed.
The camp’s first expansion occurred in March 1942 during the first major Aktion in Lviv.
A Soviet air attack on Lviv caused disorder at the camp and enabled 15 prisoners to escape.
The Soviet army liberated Lviv from German occupiers in July 1944.
A Jewish Committee formed spontaneously immediately after liberation.
The Jewish committee organized prayers and compiled November 1944 statistics.
Many Lviv Jews chose Polish citizenship and left for Poland between 1944 and 1945.
Yaakov Bodek died of starvation in summer 1942.
Berl Hanoch and his only son died of typhus in the ghetto in early 1943.
Avraham Braam was murdered during the Lviv ghetto liquidation in June 1943.
Adolf Gimpel was captured in hiding during the August 1942 operation and deported to Bełżec.
Moshe Detmeshlager’s whereabouts became unknown after the August 1942 operation.
Leon Dreikorn left his work and moved to the Aryan side by the end of 1941.
Emil Igl was taken by Gestapo personnel after the Germans entered Lviv.
Soviet authorities arrested Lazar Moshe with Zionist activists in Lviv in winter 1939.
An Ukrainian mob captured and tortured Rabbi Yehezkel Levin on his return from the archbishop.
Issachar Medafis was killed by a Ukrainian policeman in spring 1942.
Meshulam Ratig was captured with hundreds of Lviv Jews when the Germans entered Lviv.
Ber Shnafer was apparently deported to a labor camp near Lviv in August 1942.
Jewish migrants from Germany arrived in Lviv during Casimir's reign.
Reactionary agents incited a mob against Jews in Lviv on 26 May 1848.